התקשורת לא מספיק מגויסת

בעיני רבים בציבור הישראלי איכות הסביבה ופערים חברתיים נתפסים כנושאים נפרדים. הסיקור התקשורתי של איכות הסביבה בישראל לא תמיד מחבר בין השניים. ברם, השכבות החלשות בחברה הן הנפגעות העיקריות מבעיות הקשורות במחסור והידלדלות משאבים כמו מים ומקורות אנרגיה או מפגיעות אקלימיות הנובעות מהתחממות כדור הארץ, כמו גם מהפרטה של משאבי יסוד ומזיהום סביבתי של אוויר, מים, ומזון.

לאמצעי תקשורת-המונים שני תפקידים מרכזיים: האחד - "מגני הדמוקרטיה" המופקדים בין היתר על זכות הציבור לדעת ועל שמירת המרחב הציבורי לדיון בסוגיות מרכזיות לציבור. השני - סוכני סוציאליזציה המשפיעים על גיבוש עמדות, תפיסת עולם וסגנון חיים.

כשמדובר בנושאים של איכות הסביבה, מוטל על כלי התקשורת, כמגני הדמוקרטיה וכמבקרי השלטון, לחשוף לציבור מידע הקשור בבעיות הנובעות מהפקעה של משאבי יסוד מרשות הציבור (קרקע, חוף הים, מקורות אנרגיה), כמו גם בעיות הנובעות משימוש פוגע בהמשך קיומו התקין של משאב יסוד זה או אחר.

עם התבססות מפת התקשורת החדשה בישראל, התגברות תהליכי ההפרטה, הבעלות הצולבת על אמצעי התקשורת, והגלובליזציה, המרחב הציבורי הולך ומצטמצם. תאגיד התקשורת הציבורי נחלש, מאבד לגיטימציה ומאוים על-ידי תחרות עם תאגידי התקשורת הפרטיים. אלה שולטים בבעלות משולבת הן על אמצעי תקשורת רבים והן על משאבי ייצור ונתחים כלכליים גדולים. תהליך זה עשוי להטות את הסיקור התקשורתי בתחומים רבים ואף לצנזר אותו, כפי שאירע בשנים האחרונות. כך גם הקשר בין הון לשלטון, כאשר אינטרסים של בעלי הון מצמצמים ואף מונעים חשיפה. הייצור של "בידור-ידע" במקום מידע ממשי, בחדשות ובתוכניות האקטואליה והתעודה אף הוא מטה את הסיקור. ככל שניתן להציג את הסיפור כקונפליקט כך עולה הסיקור התקשורתי.

בתפקידם המרכזי של אמצעי התקשורת בגיבוש עמדות, תפיסת עולם וסגנון חיים, הם עדיין לא הצליחו לקדם בתודעת הציבור בישראל את הסכנה הקיומית הקונקרטית העומדת לפתחנו בעקבות השינויים האקלימיים ואובדן מקורות המחיה כתוצאה מהתחממות כדור הארץ. הקשר בין ההיבט הסביבתי הגלובלי להיבט המקומי, אינו נתפס עדיין כאיום מוחשי על כל אחד ואחת מאיתנו. בניגוד להצלחת אמצעי התקשורת בארצות מערביות אחרות לגייס את הציבור לפעולה ברמה האישית, הקהילתית והמדינית, בעיני רבים בציבור הישראלי האיום האקולוגי הגלובלי עדיין נתפס כמידע כללי המנותק ממציאות חייו.

עם זאת צריך לומר שבשנים האחרונות אנו עדים למודעות גוברת והולכת להיבטים של התנהגות אישית אוהדת סביבה הבאה לידי ביטוי בחסכון במים, מיחזור, שימוש בשקיות רב פעמיות ואפילו שימוש בחומרי ניקוי בלתי מזהמים. לכלי התקשורת חלק בלתי מבוטל ביצירת מודעות זו, בעיקר לתקשורת המקומית היוצרת מעורבות קהילתית ותורמת למודעות קונקרטית המשיקה לחיי היומיום, על ידי טיפול בהיבטים פרטניים, החל מפינוי אשפה דרך בנייה בלתי חוקית ועד בזבוז מים ברשויות המקומיות. אף התפתחות האינטרנט כמקור מידע, הנכונות של עיתונים מקומיים וארציים להקצות כתבות לנושא והטרנד הירוק תורמים את חלקם. אך עדיין רב המרחק בין המצוי והרצוי.

היום (ד') יערוך החוג לתקשורת במכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן כנס בשם: "תקשורת ירוקה - המצוי והרצוי" הקורא לגייס את התקשורת לשליחות הירוקה.

* הכותבת היא ראש המחלקה לתקשורת במכללה האקדמית כינרת בעמק הירדן.