"שאלנו פעם איש מחול: נסה להגדיר מה הבעיה (בהנחה שיש 'בעיה') של המחול הישראלי. התשובה המיידית הייתה - הוא 'אסקפיסטי'. טוב, אמרנו, הזירה הבין תחומית תקדיש אירוע מחול למציאות הישראלית" - כך כותבים אנשי "הזירה", האוצרת מאיה לוי והמנהל האמנותי דורון תבורי. השניים הזמינו יוצרים לעבודה בסדנאות ולדיאלוג יצירתי, שמהם נולדו שלוש תוכניות מחול, שיעלו בשבוע הבא באולם המעבדה בירושלים.
התוכנית הראשונה כוללת שש עבודות שאורכן בין 10 ל-20 דקות. יופיעו בה חנניה שוורץ, רקדן דתי במחול סולו. גילי נבות, רקדנית בת שבע, יצרה עבודה לשתי רקדניות החולקות-לא-חולקות טריטוריה אחת. מורן זילברשטיין מנהלת דו שיח עם הנוף הנשקף מחלון הסטודיו שלה בגדרה. מיכל בן ליאור ונירית סתת מגיבות על חיי הלילה של ת"א. אוריאן מיכאלי עם חברים לסטודיו געתון על צבא, מדים וימי זיכרון, ונטע רוטנברג על דמגוגיה פוליטית, עם השחקנית תמר בן עמי וטקסט של הדר משה.
בתוכנית השנייה ששמה "שירה בציבור" יצרו עשרה כוריאוגרפים עבודות לצלילי שירים כמו גבעת התחמושת, השוטר אזולאי, רקפת, רק בישראל ועוד. את הליווי המוזיקלי יספק הקהל בעזרת שקופיות ונגן אקורדיון. הכוריאוגרפים המשתתפים: רונית זיו, אביב איבגי, ענת כץ, סער מגל, אודליה קופרברג, עידן כהן, מיכאל גטמן, הילל קוגן, עודד גרף ומיכל הרמן.
בתוכנית השלישית - פיתוח של עבודה של סמדר יערון "מות הדרוויש" שעלתה באינטימידאנס 2008, ובה אסוציאציות לצעצועי ילדות "קרביים" (אצבעוני המפקד וג'י איי ג'ו החייל הזוחל). בחלקה השני של התוכנית דניה אלרז מעלה על הבמה "אנשים מהישוב" (לאו דווקא רקדנים) בעבודתה "הולכים", העוסקת באפקט העדר והיחיד.
"מציאות ישראלית", המעבדה, דרך חברון 28, ירושלים, חמישי-שבת
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
