בחזרה לעבר

המיתון יגרום לתקרת השכר ב-NBA לרדת העונה ב-2% בלבד, אבל ב-2010 היא צפויה לצנוח לרמה של חמש שנים אחורה. וכשהשחקנים יודעים שייאלצו להרוויח הרבה פחות כסף בשנים הקרובות, נוצר כאוס מרתק בשוק ההעברות בליגה

1. קשה לבוא לשחקני NBA שמרוויחים 15 מיליון דולר ולדבר איתם על מיתון. אבל בשבועיים האחרונים גם האוכלוסיה המרוויחה ביותר בספורט האמריקני מתחילה להרגיש שהיא לא חסינה. ויש סיכוי גבוה מאוד שבשנים הקרובות הם ייאלצו להסתדר עם הרבה פחות כסף.

הנה כמה דוגמאות למצוקה שמתרחשת עכשיו בשוק השחקנים ב-NBA: רון ארטסט, שחקן בן 30 אחרי עונה מצוינת ביוסטון, חזר לרמת השכר שלו מלפני 6 שנים וחתם בלייקרס אחרי שקיזז כמעט 25% מהשכר שלו בעונה האחרונה. אנתוני פארקר, שנפלט לשוק אחרי שלוש שנים טובות בטורונטו, נאלץ לחטוף את ההצעה של קליבלנד (2.8 מיליון ד') למרות שהיתה נמוכה ב-45% מהמשכורת האחרונה שלו. אלן אייברסון, שהרוויח 20.8 מיליון דולר בעונה שעברה, מחפש קבוצה שתקלוט אותו בשכר של 5.8 מיליון דולר. זה לא קורה סתם: סוכנים לוחצים על השחקנים שלהם לחתום היום על חוזים ארוכי טווח מופחתים, כי הרע מאוד עוד לפניהם.

מה קרה כאן? נתחיל מזה שהבסיס לכל העניין הוא ההסכם הקיבוצי בין ארגון השחקנים לליגה. כולם כרוכים בכולם. כל עוד המצב הכלכלי בליגה טוב, השחקנים נהנים. אבל הקיץ הזה גילו השחקנים את הצד השני של ההסכם: לראשונה מזה שבע שנים נפלה תקרת השכר ב-NBA. תקרת שכר לא צונחת לה יום אחד כמו פל-קל, היא מייצגת את המצב של הליגה מבחינת הכנסות. התקרה משפיעה באופן מיידי על שכר השחקנים, שמוגדר במסגרת ההסכם הקיבוצי כאחוז קבוע מסך ההכנסות שמייצרות הקבוצות והליגה.

השנה ירדה התקרה אמנם רק ב-2% (ל-57.7 מיליון דולר לקבוצה). אבל זה לא המצב האמיתי: חלק גדול מהחישובים של התקרה משתקפים רק שנה מאוחר יותר. כבר עכשיו ההערכות מדברות על כך שבקיץ 2010 התקרה עשויה לרדת לרמה של כ-50 מיליון דולר, מה שיחזיר את הליגה לרמות שכר של לפני כחמש שנים.

מה המשמעות עבור השחקנים? ניקח דוגמה קטנה: יש טבלה ברורה מאוד שקובעת את שכר המקסימום ששחקן יכול לקבל. כמעט כל השחקנים בליגה שחותמים על חוזים, אלו שנחשבים לשחקנים אטרקטיביים, תמיד יקבלו את חוזה המקסימום. על פי הטבלה, חוזה מקסימום לשחקן בעל ותק של 7 שנים בליגה הוא 11 מיליון דולר או 30% מתקרת השכר - מה שיותר גבוה. כלומר, שחקן שיצטרך לחתום על חוזה חדש ב-2010, בהנחה שתקרת השכר אכן תצנח ל-50 מיליון דולר לקבוצה, יגלה שהחוזה המקסימלי הבא שלו יהיה 15 מיליון דולר לעונה במקום 16.5 מיליון דולר. רק על השנה הזאת שהוא יחכה הוא יאבד מיליון וחצי דולר. עכשיו תכפילו את השנה האבודה הזאת בחוזה של חמש שנים, והנה רק בגלל ההליך הטכני הזה שחקנים יאבדו קרוב ל-10 מיליון דולר.

2. העניין הזה גורם לשחקנים שני דברים. קודם כל, הם נזהרים שלא לעשות buyout לחוזים שלהם (לקנות את השנה האחרונה בחוזה שלהם) כפי שנהגו בשנים קודמות, כי המצב בשוק גרוע. העניין השני שרוב השחקנים שואפים אליו הקיץ, הוא להאריך את החוזים שלהם כבר עכשיו. למה להאריך? כי מי שיסגור עכשיו חוזה, הרי שהחוזה הקובע שלו יהיה זה שנחתם ב-2009. בנוסף, כל העלאות השכר בהסכם עם הליגה (כל שחקן רשאי לקבל מדי שנה העלאה מקסימלית של בין 8% ל-10.5%) יהיו לפי השכר הקובע ביום חתימת ההסכם. וכך, מבחינתו, לא באמת אכפת לו אם התקרה תרד ב-2010 עד לרצפה.

3. אצל מי הבעיה הקשה ביותר? אצל השחקנים החופשיים (פרי-אייג'נטס). החוק אומר שקבוצה שעברה את תקרת השכר לא יכולה להציע לפרי-אייג'נטס חוזה גבוה, והמקסימום שמותר לה הוא להעסיק פרי-אייג'נט אחד בשכר מקסימלי של 5.85 מיליון דולר לעונה. הדבר הזה יצר מצב שבו שחקנים עם משכורות של מעל 15 מיליון דולר שסיימו חוזה והיו משוכנעים שהם הולכים לפוצץ את השוק - יצאו לשוק וגילו שאין לקבוצות כסף לשלם להם.

זו בדיוק הסיבה שאלן אייברסון, שהרוויח בשנה שעברה את השכר הרביעי בגובהו בליגה, מוכן ללכת עד לוס אנג'לס קליפרס ולקצץ 75% מהשכר שלו כדי שתיקח אותו ב-5.85 מיליון דולר.

את המצב הזה מנצלות כמובן הקבוצות, שרואות את השחקנים נואשים. למשל, למאר אודום שקיבל בעונה שעברה בלייקרס 14.1 מיליון דולר היה מוכן לשחק העונה בלייקרס עבור 10 מיליון דולר. אבל הלייקרס קוראים את המצב, ואחרי שהציעו לאודם 9 מיליון וחוזה קצר כדי שלא ינעל אותם לשנים הבאות, החליטו "למשוך את ההצעה מהשולחן" אחרי שאודם איחר להגיב להם בזמן על ההצעה.

הפיתרון אליו שואפים רוב הפרי-אייג'נטס הוא לעשות הכל כדי לסגור חוזה השנה ולא להיפלט לשוק בשנה הבאה. מהסיבה הזאת בדיוק, אפשר להניח שכל מי שבנה על כך שקבוצות יפנו מקום בתקרת השכר ל-2010 (הניקס, למשל) כדי להניע מהלך להחתמת שחקנים כמו לברון ג'יימס או דווייין ווייד - הרי שהמהלכים האלו כנראה שלא יקרו. תזוזות ענקיות כאלו לא יוכלו להתרחש מאחר שהן ייחנקו תחת תקרת השכר.

4. פיתרון נוסף עבור חלק מהשחקנים הוא ניסיון לעבור את השנים הקשות מחוץ לארה"ב. ג'וש צ'ילדרס רצה לחזור אחרי עונה אחת באולימפיאקוס ל-NBA. אבל לאור המצב הקיים בשוק והעובדה שהוא שחקן חופשי, אחרי בדיקה קצרה שעשה העדיף להעביר עוד עונה ביוון. נייט רובינסון מהניקס נמצא בדיוק בסיטואציה הזאת. הוא מחזיק בחוזה לעונה בניקס על 2.9 מיליון דולר בלבד, וייאלץ לצאת לשוק בקיץ 2010.

מהסיבה הזאת הוא שוקל לקבל את ההצעה של אולימפיאקוס על 10 מיליון דולר לשנתיים. ככה הוא ירוויח פעמיים: גם ירוויח שכר גבוה הרבה יותר באירופה, וגם יוכל לחזור לליגה ב-2011, בתקווה שאז תקרת השכר תעלה והוא יוכל ליהנות קצת מהכסף.

צרו איתנו קשר *5988