אין לערער על החלטה סבירה

השיקולים להכנת ולאישור תב"ע מגוונים ומסובכים ביותר. העניין נכון שבעתיים בתוכניות אשר נדונות בוועדות מחוזיות לתכנון ובנייה, בהן נחתך גורל של ייעוד קרקע כזו או אחרת. הליכי התכנון מורכבים משלב של הכנה, הפקדה ואישור התוכנית על-ידי הוועדה המוסמכת. בהליכי תכנון יש עליות ומורדות רבים, והתוכניות חוזרות לוועדות המכינות לתיקונים ולשינויים, וחוזר חלילה.

בתוך הליכים אלו, ועדות תכנון מגיעות להסכמות ומוסכמות שלעיתים משתנות עם הזמן או בהפקדה נוספת, ואז מתעוררות שאלות של "הבטחה שלטונית" או יכולתה של ועדה תכנונית לחזור בה או לשנות את החלטותיה. הליכים דינמיים אלו מתרחשים בוועדות תכנון לעיתים תכופות, ובין היתר מהווים מקור למתחים והתנגדויות והימשכות ההליך התכנוני.

את האמור לעיל ניתן היה לזהות בנקל, בפרשה שנדונה בביהמ"ש העליון לאחרונה בעע"מ 3478/07, גדעון ביקל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, שנידונה בפני הרכב של השופטים לוי, ג'ובראן ודנציגר.

בעניין ביקל, למערער נחלה ומשק חקלאי, והתנגדות בתב"ע שנדונה באזור כי החלקה שלו תישאר לתמיד כחקלאית, עם אפשרות לבנייה קלה בלבד, בשעה שוועדות תכנון העדיפו כי חלקה זו תישאר חקלאית למחצה במשך 15 שנים, ולאחר מכן הנחלה תהפוך להיות מגורים כיתר החלקות הסובבות.

הוועדה המחוזית לא קיבלה את עמדתו ובקשתו של המערער לערור בפני המועצה הארצית. עתירה מנהלית שהגיש המערער נגד החלטת יו"ר הוועדה המחוזית ונגד התוכנית נדחתה, ומכאן הערעור לעליון.

השופט דנציגר, שנתן את פסק הדין ויתר השופטים הסכימו עמו, קבע כי החלטת ועדה מחוזית מאזנת בין האינטרסים של רצף מגורים באזור זה תוך התחשבות פרטנית במערער כדי שלא יפסיד את מקור פרנסתו באופן מיידי, אלא רק לאחר 15 שנה.

העליון קבע כי אין זה סביר להיעתר למערער, ובאזור עם רצף מגורים עם צפיפות מסוימת להשאיר מובלעת חקלאית. כמו כן, דנציגר קבע כי החלטת ועדה מחוזית לשקול התנגדות אין פרושה קבלתה. ועדה תכנונית מוסמכת לעיין מחדש בהחלטות שנתקבלו (ראו גם עע"מ 8354/04), ובית המשפט לא יתערב בפעילותם של גופי תכנון אלא במקרה של פעולה שלא כחוק או בחוסר סמכות, שלא בתום לב או שלא בסבירות ראויה (בג"ץ 10242/03).

מבחן הסבירות פירושו "שקילת כל השיקולים הרלוונטיים תוך איזון ראוי בין הערכים והעקרונות הנאבקים על הבכורה ומתן משקל יחסי לכל אחד מהם, בהתאם למטרות ולתכליות שהם נועדו לקדם (בג"ץ 10466/08).

לעניין היכולת לערור בפני המועצה הארצית, העליון קבע כי הערעור לא דן בנושא בעל השלכה רחבה, לא מלווה ברגישות, אין לו אופי עקרוני ולא נתון למחלוקת ציבורית קשה, קרי לא עומד במבחני ערר לארצית (ראו עע"מ 3663/02).

פס"ד דנן מכריע כמעט בכל סוגיה שדיני תכנון נחתכים לפיהם בוועדות השונות והזכות להגיש השגות עליהן. ניתן להבין ממנו זה כי כל עוד החלטת ועדה תכנונית עומדת בהרמוניה סבירה ותכלית תכנונית, אין לערער עליה. *

הכותב הינו מומחה לדיני מקרקעין.