קעקוע של סיפור

חומרים קשים ומרתקים שנרקחו ע"י סטיג לרסון לעלילת מתח מפתיעה שעוצרת נשימה בכל אחד מ-512 דפי "נערה עם קעקוע דרקון", הפכו לרב-מכר עולמי (14 מיליון עותקים של הטרילוגיה נמכרו עד היום, וברשימות רבי-המכר העולמיים של 2008 הוא הסופר הנמכר ביותר בתשע מדינות). בימים אלו הגיע לארץ, ונכנס גם כאן לרשימות רבי-המכר.

לרסון השוודי, הוא אחד המומחים בהא הידיעה לתנועות ימניות קיצוניות. הקים ארגון שמטרתו לחשוף פעילים גזעניים, וערך את "אקספר", עיתון שנלחם בתופעות האלו. כתבותיו הניבו אין-ספור איומים על חייו, ובמשך זמן רב היה צריך לנקוט אמצעי זהירות בצאתו ובחזרתו אל הבית.

תאומו הספרותי, גיבור "נערה עם קעקוע דרקון", מושך גם הוא אש בשל נושאי כתיבתו העיתונאית, ובאמת הפגישה הראשונה איתו היא באחד מרגעי השפל שלו: "העיתונאי מיכאל בלומקוויסט מכתב-העת 'מילניום' נידון ביום חמישי לשלושה חודשי מאסר לאחר שנמצא אשם בפרסום לשון הרע והוצאת דיבה בנסיבות מחמירות נגד התעשיין הנס-אריק ונרסטרום.

בכתבה, שזכתה לתשומת לב גדולה בתחילת השנה, על אודות מה שמכונה 'פרשת מינו*ס', טען בלומקוויסט כי ונרסטרום השתמש בכספי מדינה, שהיו מיועדים להשקעות בתעשייה בפולין, לביצוע עסקאות נשק".

אשפי הכלכלה כמי שבוגדים בארצם

בלומקוויסט הוא אמנם כתב כלכלי, אבל המלחמה בטחנות רוח מאפיינת גם אותו. לרסון מסביר את הבחירה בעיתונות הכלכלית בשל הבעייתיות הגדולה בסיקור הכלכלי: "ב-20 השנים האחרונות נעשו הכתבים הכלכליים בשוודיה חבורה של נערי שליחויות נרפים ומלאים חשיבות עצמית, וחסרי כל יכולת לחשיבה ביקורתית".

למסקנה הנחרצת הזו הוא מגיע מהתבוננות בכתבים רבים "המסכימים פעם אחר פעם, לחזור על הצהרות שנמסרות להם מפי מנהלי חברות ומספקולנטים בבורסה - גם כשהן מטעות ושגויות בעליל". בעיניו, "כתבים כלכליים אלה מועלים במודע בתפקידם כעיתונאים, ובתפקידם למתוח ביקורת ולספק לציבור מידע נכון". גיבורו בלומקוויסט אומר בשמו, שהוא "מתבייש להיקרא כתב כלכלי, שמא יקשרו אותו עם אנשים שבעיניו אינם כתבים כלל ועיקר".

*אבל זה קורה בכל תחום של העיתונות.

"אילו התייחס כתב פרלמנטרי לעבודתו בצורה דומה והיה יוצא להגן על כל החלטה שמתקבלת, מגוחכת ככל שתהיה, או אילו הפגין כתב מדיני חוסר שיפוט דומה - היה מוצא עצמו מפוטר, או מועבר למחלקה אחרת, שבה לא היו הוא או היא יכולים להסב נזק גדול כל-כך.

ואולם, בעולמם של הכתבים הכלכליים לא חלים הכללים העיתונאיים המקובלים, כגון הצורך לבחון דברים בעין ביקורתית ולדווח לקוראים על הממצאים בענייניות. במקום זה משבחים כאן את הנוכל המצליח ביותר. כאן גם מתהווה שוודיה של העתיד וכאן גם מתערערת שארית האמון שהציבור רוחש לעיתונאים כגוף מקצועי".

*ומה לגבי המקרה של בלומקוויסט גיבורך, שחשף שחיתות כלכלית וגרם לקריסת הכלכלה השוודית?

"את חייבת להבדיל בין שני דברים - הכלכלה השוודית והבורסה השוודית. הכלכלה השוודית היא סך כל המוצרים והשירותים המיוצרים במדינה הזאת מדי יום ביומו. טלפונים של 'אריקסון', מכוניות של וולוו, וכו'. זאת הכלכלה השוודית והיא חזקה או חלשה היום בדיוק כפי שהיתה לפני שבוע. הבורסה זה סיפור אחר לגמרי.

"שם אין שום כלכלה ושום ייצור של מוצרים ושירותים. שם אין אלא פנטזיות שבמהלכן מחליטים משעה לשעה שעכשיו החברה הזאת או הזאת שווה כך וכך מיליארדים פחות או יותר. אין לזה שום קשר למציאות או לכלכלה השוודית".

*כלומר זה לא משנה שהבורסה בשוודיה צללה כמו אבן?

"כל מה שזה אומר הוא שהמון ספקולנטים גדולים מעבירים עכשיו את האחזקות שלהם במניות מחברות שוודיות לגרמניות. ראוי היה שאיזה כתב קשוח יחשוף את אשפי הכלכלה האלה ויציג אותם כבוגדים בארצם. הם אלה שמזיקים באופן שיטתי ואולי אף מודע לכלכלה השוודית במטרה להשביע את תאוות הרווחים של לקוחותיהם".

הוריש את הונו למפלגה הסוציאליסטית

מעבר למסע הצלב כנגד השחיתות והעיתונות הכלכלית, לקישורים שהוא עושה בין פשעי הכלכלה לתעשיית הנשק, ולגילוי העבר האפל של הפעילות הנאצית בשוודיה במלחמת העולם השנייה, לרסון מודאג ממה שנהוג לייחס לחברות פרימיטיביות ומפגרות, אבל מסתבר שאופייני גם לשוודיה הקרירה והמנומסת.

תופעה שחוצה שכבות חברתיות, לאומיות וגיאוגרפיות. תופעת שנאת נשים. כל פרק אצלו מתחיל בנתון סטטיסטי: "46% מהנשים בשוודיה נחשפו לאלימות מצד הגבר", "92% מהנשים בשוודיה לא דיווחו למשטרה", "13% מהנשים בשוודיה נחשפו לאלימות מינית חמורה"...

האיש שכילה את חייו במאבק בחוסר הסובלנות הדתי והגזעני, שהתריע על המימד הפן אירופי של הבעיה, שכתב ספרים על רציחות על כבוד המשפחה ועל הימין הקיצוני בשוודיה, כבר לא יוכל לענות על השאלה איזה אירוע טראומטי גרם לכך שנושא שנאת הנשים כל-כך בוער בליבו.

תשובה על השאלה הזו לא נקבל לעולם כי לרסון נפטר במפתיע ב-2004 בגיל 50, מדום לב, שעות ספורות לפני אסיפה ציבורית לציון "ליל הבדולח". אירוע בו הוא וכורדו באקסי, מנהיג הכורדים הרדיקלי בשטוקהולם, עמדו להשתתף כפי שנהגו לעשות כל שנה.

גם הראיון המופיע בכתבה זו מעולם לא התקיים. כל הציטטות שבו הן מתוך "נערה עם קעקוע הדרקון", כתב היד הראשון בטרילוגיית "מילניום", שלרסון הספיק לחתום על חוזה להדפסתה, ואפילו לראות את "הנערה" כרוכה ובחנויות, שבועות אחדים לפני מותו. את שלושת הספרים עבי הכרס כתב בזמנו החופשי ולהנאתו.

במחשבו האישי נמצאו חלק מהספר הרביעי ותקצירים לחמישי ולשישי. היתה לו תוכנית לכתיבת סדרה של עשרה ספרים. כמובן שהוא לא זכה להיחשף להצלחה הבינלאומית האדירה של הטרילוגיה שלו, וגם לא זכה לראות את "הנערה עם קעקוע דרקון" שיצאה לאקרנים לאחרונה וכבר מצליחה מאוד כסרט (שוודי).

ממש כאילו ביים את חייו שלו ואת מותו, התגלתה במאי 2008 צוואתו (שנכתבה ב-1977) שבה הוריש את הונו למפלגה הסוציאליסטית. לפי החוק השוודי צוואה ללא עדים אינה תקפה, ולכן אביו ואחיו שערערו עליה, זכו בהכנסות מהתגמולים על יצירתו הספרותית. לעומת זאת אווה גבריאלסון שותפתו לחיים (שמצאה את הצוואה) אינה מוכרת עפ"י החוק השוודי, והודחה ע"י האב והאח מהירושה העצומה. בשוודיה יש האומרים שהתנהגותם בהחלט הולמת את שם הספר בשוודית - "גברים ששונאים נשים". *