קוראים לי מלאני, ואני הדבר הבא

רגע לפני תחילת חצי הגמר, אם אתה אמריקני ומסתובב ביו.אס אופן, מן הסתם אתה תרגיש תחושה מעורבת ומוזרה. מצד אחד, כל נבואות הזעם על מצב הטניס האמריקני מתגשמות אחת לאחת. אין אף טניסאי אמריקני שהצליח להגיע לרבע הגמר בגברים. רודיק שוב חזר להיות רודיק. ואירופה מרחיבה את השליטה שלה בטניס גם לבמה הכי אמריקנית. מצד שני, באה לה ילדה בלונדינית ממדינת ג'ורג'יה, עוד לא בת 18, ומפרקת את כל התיאוריות שנבנות בגברים על קריסה. מלאני אודין הופכת את הטורניר הזה לחווייה יוצאת דופן עבור האמריקנים.

1. גברים - מישהו ראה אמריקני?

בצד הגברי ראינו סטייה סטטיסטית מוזרה: המדורגים, כמעט כולם, לא הפסידו. לשמינית הגמר הגיעו 14 מתוך 16 המדורגים הראשונים. ברבע הגמר הסטטיסטיקה העלימה את המקומיים, וקבעה עובדה שלראשונה מאז החל הטורניר ב-1881 - אין אף אמריקני בין 8 האחרונים בטורניר. שישה אירופאים ושני דרום אמריקנים העפילו לרבע הגמר, ובארה"ב יספרו טורניר גראנד סלאם 23 ברציפות ללא זכייה אמריקנית (האחרון היה רודיק ב-2003).

מה הסיבה העיקרית לחוסר בהפתעות? ובכן, המשטח הקשה בניו יורק הוא המשטח הכי משוחק בסבב. הוא מעין אמצע הדרך בין משטחי החימר האיטיים והמשטחים המהירים יותר על דשא ובאולמות. רוב השחקנים מרגישים בנוח על המשטח בעל הקפיצה האחידה, שמאפשר לשחקנים להביא את היכולת הטכנית שלהם לידי ביטוי. תוסיפו לכך מזג אוויר מושלם, ללא החום הגבוה והלחות הרגילים, ותקבלו טורניר שבו המדורגים הגבוהים מנצלים את היתרון האיכותי שלהם בגלל התנאים האופטימלים.

2. אמא הלכה לעבודה.

אם הגברים הוכיחו שלפעמים הדירוג אינו משקר, הרי שבנשים ראינו טורניר מטורף על גבול ההפקרות. המדורגות הראשונות עפו כמו זבובים בסיבובים הראשונים, אמא קלייסטרס אחרי חופשת לידה ארוכה מספקת את סיפור הקאמבק התורן (הבאה בתור לפי השמועה היא ג'סטין הנין). קלייסטרס, שאין לה אפילו מספיק ניקוד כדי להיות על מחשב הדירוג, קיבלה "כרטיס חופשי" לטורניר ומנסה להיות האמא הראשונה שזוכה בטורניר גראנד סלאם מאז עשתה זאת איבון גולאגונג האוסטרלית ב-1980 כשזכתה בווימבלדון.

ההצלחה של קלייסטרס העלתה את השאלה עד כמה רציני סבב שבו שחקנית חוזרת אחרי חופשת לידה ומגיעה לחצי הגמר די בקלות. תשובה חלקית לשאלה נקבל אחרי המפגש של הבלגית בחצי הגמר מול השחקנית הטובה בתבל, סרינה וויליאמס.

3. אני בת 17, ואני מג'ורג'יה.

מי שמדבר על שחר פאר והדירוג המידרדר שלה, לא יכול שלא להסתכל על הנוכחות ברבע גמר הנשים. ארבע טניסאיות מתוך השמונה ברבע הגמר הן שחקניות שמדורגות 50 בעולם ומטה. ההגרלה גם מבטיחה ששתיים מתוכן יהיו בחצי הגמר. אבל עם כל הכבוד לשמות כמו וויקמאייר הבלגית, בונדרנקו האוקראינית או אפילו קלייסטרס - הסיפור הכי גדול של האליפות הוא מלאני אודין, קוטלת הרוסיות.

כל ניצחון של אודין על עוד רוסיה שגבוהה ממנה בראש שווה לטניס האמריקני עוד כמה מאות בנות שיסחבו את הוריהן למועדון המקומי להירשם לחוג לטניס. אין להפריז בחשיבות של ההצלחה של אודין לטניס המקומי, במיוחד לאור התצוגה העלובה של הגברים. אבל המצב הקטטוני שבו נמצא הטניס האמריקני קיבל השבוע עירוי דם רציני בדמות אודין שגברה בזו אחר זו על דמנטייבה (4 בטורניר), שראפובה (אלופת הטורניר) ופטרובה (13 בטורניר), כשגם בסיבוב הראשון היא עוברת שחקנית רוסיה.

מעבר לפיקנטריה מדובר בניצחונות איכותיים על שחקניות מוכחות במעמד הכי מחייב שיש. בכל שלושת הניצחונות שלה מהסיבוב השני ומעלה היו לאודין אינספור הזדמנויות להישבר, להפסיד בכבוד ליריבה עדיפה ומנוסה יותר וללכת הביתה עם ראש מורם אחרי הפסד. אבל למרבה הפלא דווקא השחקניות המנוסות והמעוטרות עשו במכנסיים, בעוד הילדה בת ה-17 תפקדה כמו מקצוענית ותיקה, זכתה בנקודות החשובות ובמשחק, כל זאת באצטדיון הטניס הגדול על אדמות בעיר הכי תובענית בעולם לספורטאי.

אני תופס במהלך ההסתובבות בפלשינג מדו את טום גליקסון, שמונה לפני כשנה על ידי איגוד הטניס האמריקני למאמן-העל האחראי על הטניס הנשי. גליקסון מודה בפני ש"אין ספק שההצלחה של אודין באה לנו בתזמון טוב, לאור העובדה שאין אף אמריקני בין שמונה האחרונים בגברים". עם זאת, גליקסון מספיק הגון כדי לספר שהאיגוד עצמו כלל לא מעורב בפיתוח של אודין. "היא מתאמנת באופן פרטי עם מאמנה מזה שנים, בראיין דה וילייה, באקדמיה הפרטית שלו באטלנטה. הם עושים עבודה נהדרת עם מלאני ומגיע להם כל הקרדיט. אנחנו כאיגוד שמחים כמובן על הצלחה של כל שחקן אמריקני. היא היתה חלק מנבחרת הפדרציה שלנו בפברואר השנה, כך שאנחנו עוקבים אחריה כבר תקופה והיא בהחלט חלק מהמערכת שלנו. אנחנו מקווים שהיא תוביל דור חדש של שחקניות מצליחות".

גליקסון אומר ש"לפי כל חוקי ההיגיון, היא חומר לעשירייה הראשונה בעולם. כבר בווימבלדון השנה היה לה טורניר מצוין, כשגברה על ינקוביץ' והעפילה לשמינית הגמר. מה שיותר מעודד הוא שעוד יש לה הרבה מה לשפר, בעיקר בתחום ההגשה ומשחק הרשת. מה שאני אוהב בילדה הזאת זה העובדה שיש לה את כל התכונות שאי אפשר ללמד, התכונות שאלופים אמיתיים מביאים מהבית, מהלב. יש לה את היכולת לתפקד תחת לחץ ואפילו להתעלות. היא יצאה מכמה מצבים של פיגור מול יריבות עדיפות והפכה את הקערה על פיה עם טניס חכם ושקול תוך שהיא מבצעת שינויים טקטיים תוך כדי משחק באופן עצמאי".

אני שואל את גליקסון מה המסר שמעבירה אודין עם ההצלחה הפנומנלית שלה. "העובדה שאודין התגברה על הנחיתות בגובה בעזרת טכניקה מצוינת, עבודת רגליים מעולה וחכמת משחק, שולחת את המסר הנכון לשחקניות הצעירות. ביחוד אלו שאינן גבוהות במיוחד", הוא מסביר. "שחקני הדור הצעיר חייבים דמויות מעוררות השראה שיגרמו להם להאמין ולחלום שיום אחד אולי גם הם יהיו שם באצטדיון המרכזי מול אלפי צופים. מלאני מגשימה את החלום של אלפי ילדות".

מניסיון לנתח את המשחק של אודין, מה שהרשים אותי יותר מהכל היה הבגרות שלה. בניגוד לרוב הנשים בסבב, המשחק שלה מגוון מאוד. היא משתמשת בחיתוך בגב היד ככלי טקטי, לא רק כברירת מחדל. אין כמעט נשים שמשתמשות בחיתוך בגב היד. מול דמנטייבה, שראפובה ופטרובה - כולן מעל מטר ושמונים - החיתוכים הנמוכים היו מאוד אפקטיביים ואילצו את הרוסיות להתכופף וגרמו ללא מעט טעויות בלתי מחויבות.

המודעות הטקטית והיכולת הטכנית לבצע את החבטות בזמן אמת היו מחזה מעורר השראה בעיני, ביחוד לאור הגיל הצעיר שלה.

4. ובכל זאת, למרות הכל נראה לי שבסוף פדרר וסרינה יחייכו.