יוסי לב, המשנה למנכ"ל פעילים ניהול תיקים, מקבוצת בנק הפועלים, ומנהל מחלקת ההשקעות בחברה, ממליץ ל"גלובס" כיצד תבנו תיק אג"ח קונצרניות שיניב תשואה של 7%.
"בשוק האג"ח קיימים אין-ספור מכשירי השקעה ברמות סיכון שונות, שאמורים להניב תשואות שונות במרווחי זמן שונים. איך בונים מכל האפשרויות האלו תיק אג"ח שיניב ברמת ודאות גבוהה תשואה אטרקטיבית, אולם בסיכון נמוך יחסית? אנחנו בחרנו לבנות תיק שמתמקד באג"ח צמודות מדד, כדי לנטרל את חוסר הוודאות לגבי שיעור האינפלציה".
1. בחינת רמת הסיכון
הסיכון באג"ח נבחן בשתי רמות: סיכון הריבית, שבא לידי ביטוי בתקופה לפדיון של האג"ח, כלומר משך החיים הממוצע של האיגרת (מח"מ), ובסיכון המנפיק - כלומר רמת הביטחון בעמידה בתשלומי הקרן והריבית של הגוף המנפיק.
נתחיל בסיכון הריבית. ככלל, ככל שמשך חיי האיגרת ארוך יותר, כך גדל הסיכון וכפועל יוצא גם התשואה שהמשקיעים דורשים. זאת, מפני שאי הוודאות לטווח הארוך גבוהה יותר מבחינת גובה הריבית במשק ומבחינת האיתנות הפיננסית של המנפיק.
סיכון המנפיק בוחן את רמת הוודאות שהמנפיק יפרע את מלוא תשלומי האג"ח (קרן וריבית) במועדים הנקובים. האג"ח הבטוחות ביותר הן, מטבע הדברים, אלו המונפקות על ידי הממשלה. רמת הסיכון עולה ככל שכושר ההחזר העתידי של המנפיק נמוכה יותר.
כך, התשואה ברוטו של אג"ח ממשלתיות מסוג גליל, שהן צמודות מדד, נעה בטווח של 0.5%-0% לטווח הקצר (0-3 שנים), 1%-2.5% לטווח הבינוני (4-7 שנים), ו-3%-3.5% לטווחים הארוכים (10 שנים ומעלה). ככל שמשך החיים של האג"ח ארוך יותר, כך גם ירידת המחיר תהיה חזקה יותר. זאת, מאחר ושינוי הריבית יוכפל במספר השנים עד לפדיון.
תשואות האג"ח הממשלתיות הן בסיס לתשואות האג"ח הקונצרניות, בהתאם לטווחי הפדיון. בשוק נוהגים לבחון את תשואת האג"ח הקונצרניות לפי הפער שלהן (המכונה "מרווח") מעל האג"ח הממשלתיות לאותה תקופה: ככל שרמת הסיכון של החברה גבוהה יותר, כך המרווח מעל אג"ח ממשלתיות לאותה תקופה יהיה גבוה יותר.
כ-90% מהשווי הכולל של האג"ח מדורגים על ידי חברות הדירוג, על פי קריטריונים של איתנות פיננסית, יכולת החזר ובטחונות. טווח הדירוג הרלבנטי לטעמנו הוא החל מהדירוג הגבוה ביותר AA, אג"ח הנסחרות בתשואה ממוצעת ברוטו של 2.2% (מרווח של כ-1.1% מעל אג"ח ממשלתיות), ועד דירוג A - אג"ח הנסחרות בתשואה ממוצעת ברוטו של 5.7% (מרווח של 4.5% מעל האג"ח הממשלתיות). אג"ח בדירוגים נמוכים מאלו נסחרות בפערים משמעותיים מעל האג"ח הממשלתיות.
2. בניית התיק
כל משקיע מוכן לקחת רמת סיכון שונה, וממנה נגזרת התשואה הצפויה. גם טווח ההשקעה שונה בין המשקיעים. בחרנו לבנות תיק אג"ח הנושא תשואה גבוהה של 7% ברוטו צמוד מדד - כלומר רמת סיכון גבוהה, אך לא מסוכנת מאוד.
עם זאת, אנחנו מפחיתים את רמת הסיכון בדרך של קיצור המח"מ של התיק לעד 3 שנים, ובאמצעות פיזורו על פני אג"ח של 25 חברות שונות. נדגיש כי אג"ח ממשלתיות צמודות במח"מ של 3 שנים נסחרת בתשואה של קרוב ל-1%, כך שפער התשואה עומד על 6%.
כדי שהפחתת הסיכון תהיה אפקטיבית, יש לבחור חברות שהמיתאם ביניהן נמוך עד כמה שאפשר. לכן, בשלב ראשון, הגדרנו את רמת הסיכון שאנו מוכנים לקחת בכל ענף, והשקענו באג"ח של חברות במגוון ענפים, במינונים שונים. לאחר מכן, בחרנו את החברות בהתאם לדירוג פנימי שלנו, המתבסס על ניתוח הסיכון של כל חברה מבחינת פעילותה והאיתנות הפיננסית שלה. כמחצית מהחברות שבחרנו מדורגות על ידי חברות הדירוג.
3. בחינת יכולת ההחזר
רמת הסיכון של כל חברה נבחנת, כאמור, גם מיכולת ההחזר של התשלומים, ואנחנו אומדים זאת על ידי מספר מבחנים, ובראשם פעילות החברה ואיתנותה הפיננסית.
פעילות החברה נגזרת ממידת הסיכון של הענף בו היא פועלת. כאשר בוחנים את תשואות האג"ח המדורגות על פי ענפים, מסתבר כי אג"ח בענפים הדפנסיביים - מזון, תקשורת ובנקאות, נסחרות ברמות תשואה נמוכות של כ-3% ובמח"מ של 5.5 שנים. מנגד, אג"ח בענף הנדל"ן נסחרות בתשואות הגבוהות ביותר - כ-8% ובמח"מ 4.5 שנים. הסיבה לכך פשוטה: התזרים הצפוי מפעילותה השוטפת של חברה, הנגזר מרווחיותה, בטוח יותר בענפים הדפנסיביים.
שלושה מבחנים מאפשרים לנו לבדוק את האיתנות הפיננסית של מנפיקת האג"ח. הראשון הוא יחס החוב נטו של החברה להונה העצמי. ככל שהיחס הזה נמוך יותר כך הסבירות שהחברה תעמוד בהתחייבויותיה גבוה יותר. רק לאחר שהחברה תמחק את ההון העצמי, קרי בעלי המניות יפסידו את כספם, יגיע תורם של בעלי החוב לשאת בהפסד.
ניתן לבחון גם את יחס ההון העצמי להיקף המאזן. יחס גבוה מעיד על איתנות פיננסית גבוהה. נסייג ונאמר כי יש מספר רב של בחינות משנה בקשר ליחסי הון עצמי. לדוגמה, אם נכסי החברה כוללים רכוש בלתי מוחשי הרי שראוי להפחית את חלקו או כולו מההון העצמי, שכן שוויו הכלכלי עשוי להתאפס.
המבחן השני הוא יחס החוב לרווח לפני פחת והפחתות ((EBITDA. יחס זה נותן אינדיקציה לגבי מספר השנים שהחברה תחזיר את התחייבויותיה, תוך שימוש בתזרים הכספי הנובע מהפעילות השוטפת בלבד. גם כאן יש לבצע מספר תיקונים כגון צורכי השקעה של החברה וכו'.
המבחן השלישי הוא מועד פירעון האג"ח ביחס לשאר חובות החברה. ככל שמועדי הפירעון של האג"ח קודמים לשאר החובות, כך הסיכוי לשלם אותן גבוה יותר.
4. התיק המומלץ
מבנה התיק שאנחנו מציעים כולל 25 איגרות חוב במשקל שווה (4% לכל איגרת), בפיזור על פני מגוון ענפי המשק. התיק נושא תשואה של כ-7% במח"מ של 3 שנים. פיזור התיק מפחית את רמת הסיכון, כך שדירוג התיק, לדעתנו, עשוי להיות גבוה מ-A.
שימו לב שבתיק יש גם אג"ח מסוכנות, שנושאות תשואה שגבוהה ב-10%, אך אנו לא צופים בהן בשלב זה בעיות של חדלות פירעון. אם בכל זאת יתממש אירוע של חדלות פירעון באחת מהן, אנו מניחים כי יתקיימו הסדרי חוב שיחזירו חלק מההשקעה, ומחיר האג"ח (התשואה הצפויה) מגלם כבר את הסיכון הזה.
משקיע שבוחר רמת סיכון נמוכה מזו שבתיק, יעניק משקל יתר לאג"ח הנושאות תשואה נמוכה, ולהיפך.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
