האיש שרכש בחשאי קרקעות בירושלים במשך 26 שנה: "אני עתודת הקרקע היחידה בעיר"

דני כהן, שרכש קרקעות יחד עם אחיו על קו התפר בין ירושלים לבית לחם, מתכנן לבנות עליהן 12 אלף יחידות דיור, בצעד שאם יאושר עלול להבעיר את האזור. והוא בכלל איש מרכז-שמאל שרק רוצה להרוויח ■ "אבא שלי השאיר לנו כסף מהירושה; השקענו כאן לאורך השנים 10-15 מיליון שקל"

אפשר לנחש שרק מעטים, שאינם מתגוררים בירושלים ובסביבתה, שמעו על גבעת יעל - שכונת הענק שאולי תקום בדרום מערב ירושלים, על שטח שחלקו בתחום השיפוט של ירושלים בתחומי הקו הירוק, וחלקו מחוצה לו, ביהודה ושומרון.

אבל, זה לא אומר דבר. גם על שכונת הר חומה מעטים שמעו לפני שממשלת נתניהו הראשונה העלתה אותה לכותרות. אלא שבניגוד להר חומה, שם ברור היה ההיבט הפוליטי של מקדמי ההתיישבות, הרי שבגבעת יעל, הפנים שעומדות מאחורי היזם המתכנן בניית אלפי יחידות דיור שעלולות להבעיר את האזור אם וכאשר, הן ההפך הגמור מהמצופה.

אין לו כיפה, לא זקן, ואפילו לא שפם. קוראים לו דני כהן, והוא אינו דומה כלל לסטריאוטיפ המוכר של רוכש קרקעות במיקום אסטרטגי שייצור רצף טריטוריאלי בין גילה לגוש עציון, או כמו שכהן מעדיף לקרוא לו בפשטות במהלך סיורנו: "תלכי כמה צעדים לעשות פיפי בוואדי, ואת כבר בישראל 48'".

כהן כריזמטי, חייכן, נינוח, ויש לו רזומה שממצב אותו בשמאלה של הקשת הפוליטית. הוא נמנה עם מייסדי "חיילים נגד שתיקה" שהוקמה אחרי מלחמת לבנון, הפגין נגד אריאל שרון כשזה הניח את אבן הפינה בגבעון, והכי ימינה שהצביע אי-פעם היה לעבודה. לא בדיוק קורות החיים הקלאסיים של יזם נדל"ן, שחולש על מה שעו"ד דני זיידמן, שעוקב אחר הליכי בנייה שנויים במחלוקת באזור ירושלים, מכנה: "אצבע בעין של אובמה".

רק פעם אחת במהלך הראיון כהן כמעט מאבד שליטה. זה קורה כשאני מבקשת ממאיר דוידסון, איש עטרת כוהנים לשעבר, שעובד כיום אצל כהן בקניית קרקעות ובהשגת אישורים לפרויקט, להתייחס למשמעות הפוליטית של תוכניות הבנייה. "אתה לא תענה לה", הוא מזנק מהספה, "הוא לא יגיד לך על זה כלום. מאיר שכיר כאן ואני הבעלים של הקרקע, ככה שאת השאלות האלה תפני אליי".

דני כהן / צלם: תמר מצפי

- עזוב את הבנייה, לעצם השכירה של דוידסון יש משמעות פוליטית, אחרת לא היית ממהר לגונן עליו.

"לשכירה של מאיר יש משמעות פוליטית?", הוא מחייך בהשתוממות. "מאיר הוא איש מקצוע פר סה. אני צריך לפסול אותו בגלל שלפני עשרים שנה הוא השתייך לעטרת כוהנים? בגלל שעכשיו שמים בעיתון תמונה מאיימת שלו עם שפם, כדי לתת לזה קונוטציה אלימה של התנחלות? אני מבקר אצלו בשבתות, הילדים שלנו שוחים יחד בבריכה, והוא עושה אחלה סושי. לבוא ולמצב אותו כבריון זה כל-כך אבסורד".

כהן מתייחס לכתבה שפורסמה ב"מעריב" בסוף ספטמבר, שבה הוזכר דוידסון, מכוכבי דוח ועדת קלוגמן (שחקרה את השתלטות עמותות הימין על אדמות מזרח ירושלים), כאיש שמאחורי רכישת הקרקעות באזור. הכוחות מאחוריו נותרו עלומים. לראיון הזה, שתוכנן במקור להיערך עם דוידסון, מצטרף כהן במפתיע, מתוך החלטה אסטרטגית לעמוד סוף-סוף בפרונט.

"ברור שהייתי מעדיף להיחשף רק בעוד שנתיים, כשתבואי לבקר אצלנו במשרד הבנייה בשטח או בדירה לדוגמה", הוא צוחק, "אבל יש לי אינטרס שלא ייצרו לנו תדמית דמונית סתם. רוצים את האמת מאחורי היזמים המסתוריים? הנה היא. אני, דני כהן, בן 51, חבר בוועד המנהל של הפועל ירושלים, מטפל בניאו-פסיכולוגיה ובעל עסק למכירת תכשיטים לתיירים המחזיק יחד עם אחי, בני כהן, ועם חברת הבנייה קים לוסטיגמן, שהצטרפה אלינו כשותף אסטרטגי, באלפיים דונם מהשטח הזה. אני, שהצדעתי לשרון כשהוא פינה את עזה, והחבאתי את עוזרת הבית שהייתה לי בתקופת האינתיפאדה, כדי שתהיה לה עבודה. אז מה, אני פנים כל-כך רעות?"

- להפך. פנים פוטוגניות מדי.

"כל מיני אינטרסנטים, סוחרי שלום כמו שמאיר קורא להם, מחרחרים מלחמה ומנסים להכניס אותנו בכוח למשחק פוליטי שבכלל לא מעניין אותנו. אני איש עסקים נטו, ואני לא מתבייש לומר שמה שמעניין אותי זה להרוויח פה כסף. 26 שנה אחי ואני נושכים את האבנים פה. יהיו שיגידו שאנחנו אנשי עסקים לא כל-כך טובים, אם אנחנו עדיין לא יושבים בווילות, עם מרצדסים מסביב, ומעסיקים עשרים איש שיסללו לנו כבישים. השקענו כאן את כל מה שיש לנו והיה לנו, ואני אשמח אם זה יהפוך אותנו סוף-סוף לאנשים אמידים, כי היום אנחנו לא".

- אנחנו מנהלים את השיחה בבית שלך, וילה בת שלוש קומות ברמת שרת. קצת קשה לרחם עליך.

"אם הייתי מצליח לקדם את הבנייה לפני שנים, אז הבית המרשים הזה לא היה שכור אלא שלי. אני קם בבוקר, מכין סנדוויצ'ים לילדים ויוצא לעבודה, כדי להכניס 5,000, עשרת אלפים, 20 אלף שקל, כשבמקביל אני עולה למרפסת ורואה 100 מיליון דולר מול העיניים. מה תגידי על זה? אני חייב לעשות הפרדה בין החלום למציאות כדי לא להשתגע".

עו"ד זיידמן, מייסד עמותת עיר עמים לעתיד מדיני מוסכם בירושלים, מתקשה להעריך את שווי הקרקע של כהן. "קרקע במזרח ירושלים היא מצד אחד חסרת ערך ומצד שני ללא מחיר. כשהיא בבעלות פלסטינית היא שווה מעט מאוד, אבל כשהיא עוברת לאנשים שמחוברים לשלטון ויכולים לבנות בה, היא שווה הון כסף".

"מה זה הימנותא?"

איך הפכו האחים כהן, שגדלו בשכונת המצוקה הירושלמית שמואל הנביא, לסוחרי קרקעות בהיקף כזה? "נתחיל מזה שמעולם לא היינו מיושבי השיכונים של יוצאי המעברות", מבהיר דני כהן. "אבא שלי השאיר לנו כסף מהירושה, ואני לא חייב לפרט לך כמה ובאיזה מחיר הקרקע נקנתה, למרות שאפשר להעריך שב-1983, ארבע שנים לפני פרוץ האינתיפאדה הראשונה, למכירת קרקעות ליהודים לא הייתה המשמעות הלאומנית שיש לה היום - מה שכמובן השפיע על המחיר. אני מעריך שהשקענו כאן לאורך השנים 10-15 מיליון שקל, וקים לוסטיגמן (בבעלות משפחת סילבר הקנדית, ח' ש'), השקיעה פחות או יותר אותו דבר".

- זה עדיין הרבה כסף.

"אם את מנסה לרמוז שמתחבא כאן כסף של עמותה או של בעל הון שיש לו אינטרס פוליטי, את טועה".

קלוד רוזנקוביץ, אדריכל שהגיש תוכנית מתאר עבור תושבי הכפר וולאג'ה שבשטח גבעת יעל, דווקא זוכר הערה מעניינת שהייתה למשה כהן, ראש הצוות שתכנן את תוכנית המתאר ירושלים 2000, בהקשר זה. "לאורך כל הישיבה שקיימנו בנושא וולאג'ה בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, כהן ישב ושתק", הוא אומר, "ובסוף פתאום אמר, 'תדעו לכם שחברת הימנותא רכשה שלושת אלפים דונם באזור".

הימנותא היא חברה בת של קק"ל שעושה את מה שלקק"ל אסור - לרכוש קרקעות מחוץ לתחומי הקו הירוק. "בדקתי במינהל מקרקעי ישראל", מוסיף רוזנקוביץ, "והתברר שלהימנותא יש רק ארבעים דונם באזור. איך אני מסביר את הפער? הרבה עסקות לא חוקיות מתגלגלות באזורים כאלה. נראה שהבעלות החליפה ידיים".

"מה זה הימנותא? אין לנו שום קשר אליה", מגיב דני כהן. "לא היה ולא יתגלה מאחורינו אף ארגון עם קונוטציה פוליטית".

- ככה סתם קניתם קרקע באמצע שום מקום?

"יש לי חבר שסבא שלו בטורונטו היה בודק איפה בונים, נוסע עשרים קילומטר משם וקונה, כי אמר 'הם עוד יגיעו אליי'. זה מה שקרה לנו. כדי להיות פיר, אני אתן את הקרדיט לבני, שקפץ על ההזדמנות למרות שלא היה לו שום רקע בנדל"ן. בני היה חבר של מרדכי כהן, שהיה הבעלים של תחנת הדלק בקריית יובל והיה קונה קרקעות. יום אחד, כשבני, שהיה אז בעלים של מפעל לעיבוד מתכות שנקרא על-שמו, ביקר בתחנה, הגיע למרדכי אחד מבני דודנו כדי לעניין אותו בקרקע. מרדכי נפנף אותו, ואחי, שאז חשבנו שהוא מטורף והיום אני מבין שהייתה לו ראייה עתידית גאונית, אמר, 'אני רוצה', וככה זה התחיל. כשיצאה תוכנית המתאר עם גן החיות במלחה - שמחנו. כשבנו את קניון מלחה וגילינו שאפשר לעמוד על גג הקניון ולזרוק אבן לקרקע שלנו, שנמצאת 800 מטר משם, ברור ששמחנו.

"היום בני מקים מפעל לזיקוק מינרלים בברזיל, אבל הייתה תקופה שבקושי היה לו מה לאכול, ועדיין הוא המשיך ללוות כספים ולאלתר כדי לקנות עוד קרקעות. הכנסנו את קים לוסטיגמן, כדי שנוכל לנשום קצת כלכלית. עורך הדין שלהם עינה אותנו, אין לי דרך אחרת להגדיר את זה, עד שהוכחנו לו שכל המסמכים שיש לנו ביד אותנטיים. מבחינתם זו השקעה אסטרטגית לטווח ארוך; מבחינתנו זו פנטזיה שנמצאת במרחק נגיעה. אחי כבר עבר את גיל 60, ועדיין חולם על הבית שיבנה בגבעת יעל. הוא מושקע כאן רגשית. אם ארווין מוסקוביץ (מיליונר שתומך במפעל ההתנחלויות, ח' ש') היה בא אלינו ואומר, 'חבר'ה עשיתם את שלכם, קחו כסף ואני ארוץ מכאן הלאה', לא היינו לוקחים. זה החלום שלנו, ואני גם לא מאמין בדרך שלו".

- אבל התוצאה תהיה זהה לזו שמוסקוביץ יחתור אליה. בניית שכונה שתרחיב את גבולות ירושלים רבתי, תוך סיפוח שטחים מיהודה ושומרון. אתה קובע עובדות בשטח שישליכו בעתיד על המשא ומתן בסוגיית ירושלים.

"אני לא אידיוט, ואני לא יכול להתעלם מהדיבורים האלה, אבל הם לא רלבנטיים, כי עד שנניח את אבן הפינה הרבה דברים עוד ישתנו פה. אני רואה את עצמי במעמד זהה לקרקע שברמות ובארמון הנציב, רק ששם כבר נגמרו עתודות הקרקע, ואני בעצם האלטרנטיבה היחידה שנשארה לירושלים, אחרי שתוכנית ספדי נפלה. סליחה, יש עוד עתודת בנייה אחת בירושלים - E1 (אזור שנוי במחלוקת בין מעלה אדומים לירושלים, ח' ש'), ואני לא חושב שיבנו שם", הוא מגחך. "כך שאם לא ייצקו קומה שנייה של ירושלים בשמים, אני עתודת הקרקע היחידה בעיר".

- ומתי היא תופשר?

"אנחנו מעריכים שבעשר השנים הבאות יצטרכו עוד עשרים אלף יחידות דיור בירושלים. ואני לא מגלומן, אני לא חושב שאנחנו נבנה את כולן. בשלב הראשון יאשרו לנו אלף יחידות דיור, ואחרי זה נראה. זו תוכנית מודולרית. אנחנו לא עובדים עכשיו על החלק שביהודה ושומרון".

במצגת שלכם הצגתם 12 אלף יחידות דיור ל-45 אלף תושבים, שפרוסים משני עברי הקו הירוק. אתם מנסים להצטייר עכשיו כמאיימים פחות?

"כשאתה מציג תוכנית כזאת, אתה הולך על הכי גדול ומגיש תוכנית לגבי כל השטח, כשאתה יודע שאתה חי במדינת ישראל ודברים זזים לאט. אם יאשרו לנו שלושת אלפים יחידות דיור, נרקוד הורה מסביב למדורה; יאשרו אלף - נתחיל באלף. בשטח אפשר לבנות עד אין-סוף".