מנכ"ל שיבא לא מתנצל: "תראה אם לתשובה יש אמבולנסים לתרום"

פרופ' זאב רוטשטיין לא מתכוון להתנצל. לא בפני מבקר המדינה שביקר אותו בחריפות לאחרונה, ובטח שלא בפני פקידי הבריאות והאוצר. הוא יטוס לחו"ל כמה שרק ירצה, יקצר תורים לתיירים רפואיים שמשלמים בדולרים, ויקושש תרומות מבעלי ההון שיגיעו להתאשפז

ד"ר אייל וינקלר, סגן מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים שיבא, ידע שהמנכ"ל שלו, פרופ' זאב רוטשטיין, נמצא בעיצומו של ראיון עיתונאי בחדר הישיבות של בית החולים. בדרך כלל הדבר אומר שאין להפריע למנכ"ל, ויש להקפיד על ייצוגיות יתר בפני העיתונאי, על מנת שחלילה לא תיפלט מילה שלא במקום, ותהפוך לכותרת עסיסית. כל זה לא הפריע לווינקלר להתפרץ לחדר ולספר בהתלהבות שבשבוע הבא יגיע לניתוח בן משפחה של גורם הקשור לקבוצת דלק, שבבעלות יצחק תשובה. "הגורם מאוד מעורב בדבר הזה", המשיך וינקלר, "והוא לקח את המטופל אל ד"ר מניק (פרדריק מניק, מהמנתחים הפלסטיים המובילים בעולם, ש' נ'), שיגיע מארצות הברית ויבצע את הניתוח. מדובר באיש מאוד חשוב, והוא כבר מחכה לניתוח הזה".

מכל מנכ"ל אחר היה ניתן לצפות שינעץ בעובד הסורר מבט זועם וינפנף אותו מהחדר, עד שיקיים עמו בירור מקיף לאחר מכן. אולם וינקלר מכיר היטב את הבוס שלו, שחששות בסגנון "הון, שלטון וחדר ניתוח ממשלתי" הן האחרונות שמטרידות אותו. "אז אני פה", הייתה תגובתו של רוטשטיין. "תרים לי טלפון ותיק-תק נסגור את זה. תהיה לי שיחה מצוינת איתו על התרומה של הבוס שלו, שעוד לא הגיעה".

"תרומה של תשובה?", שאל וינקלר בתמיהה. "תסתכל אם יש להם אמבולנסים של מאזדה (משווקת על ידי דלק מוטורס שבבעלות קבוצת דלק, ש' נ') לתרום לבית החולים", השיב לו רוטשטיין, והתגאה: "בזמנו, כשהיו פה האנשים מטויוטה, לקחתי להם שני אמבולנסים כתרומה".

"בכל אופן רציתי שתדעו על כך כי מניק הוא מגדולי המנתחים", המשיך וינקלר. "הוא ינתח גם את הנכד של אלמוג, שהתעוור בפיגוע במסעדת מקסים" (אורן אלמוג, נכדו של מפקד חיל הים לשעבר האלוף במיל' זאב אלמוג, ש' נ'). "דיברתי עם האימא, ואפשר להזכיר את השם שלו בעיתונות. הסברתי לאימא שזה התנאי. גם מהאיש שקשור לקבוצת דלק אפשר להוציא תרומה, לדעתי".

"אין אחד כזה שלא ישאיר פה משהו למען הציבור", סיכם רוטשטיין.

רוטשטיין אינו מתכוון להתנצל על כך שהוא מנצל את הסיטואציות שבהן מגיעים לבית החולים אנשי ממון, אם לעבור טיפול בעצמם ואם כדי ללוות בן משפחה חולה, על מנת לשפר את מאזניו הפיננסיים. המקרים של הגורם הקשור לקבוצת דלק ושל אלמוג הם מורכבים ביותר, הוא מסביר, ומחייבים טיפול מיוחד, ללא כל קשר לייחוס המשפחתי. יחד עם זאת, תרומה כהכרת תודה תמיד נעים לקבל, ומי כמו רוטשטיין יודע לתרגם אותה למספרים. בשנת 2008 היה שיבא שיאן גיוסי התרומות מקרב בתי החולים הממשלתיים, עם גיוס כולל של 71 מיליון שקלים. ללא התרומות, אומר רוטשטיין, אין לבית החולים הגדול במדינה שום דרך להתקיים. בעזרתן - שיבא הוא בית החולים הממשלתי היחיד שסיים את 2008 ברווח תפעולי. אז מה אם זה לא נראה טוב, הקולגות שלו מעמיקים את הגירעונות.

"יש לנו מבקר מאוד נבחני"

רוטשטיין מורגל בביקורת ציבורית נוקבת על דרכי פעילותו. הוא זכה לפרק נרחב בדוח מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס על הכנסותיו מעבודות פרטיות, ועל כך שהוא עובד ב-11 עבודות פרטיות במקביל לתפקידו בבית החולים. על ארבע מהן, כך לפי המבקר, הוא לא דיווח למשרד הבריאות, בניגוד להוראות תקנות שירות המדינה - התקשי"ר. "יש לנו מבקר מאוד נבחני", מלגלג רוטשטיין למשמע הדברים, "הוא מחפש את השערוריות ואת הכותרות בעיתונים. אתם בתקשורת יודעים את זה יותר טוב ממני. יש לנו תפיסה של רדיפה במדינה הזו, וכל מי שעושה, חוטף. אנחנו בשיבא מעדיפים לעשות ולא לדבר".

לא עבדת ב-11 עבודות פרטיות כמו שהוא טען בדוח?

"זה מגוחך. אפילו את 'תל השומר בע"מ' המבקר הגדיר כחברה פרטית. החברה הזו קמה כדי לשמור על הקניין הרוחני של מדינת ישראל. יש לנו למעלה מ-75 פטנטים רשומים בתחום המחקר הרפואי, אבל אנחנו נאלצים לעבוד עם התנגדויות של המדינה, כי בישראל עדיין עובדים בשיטת זליכה (ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי, ש' נ')".

למה הכוונה?

"לשיטה שבה המדינה זה אני ואני זה המדינה, כמו לואי ה-14. החשב הכללי, שהוא הבעלים שלי באופן עקרוני, עוד לא השתחרר מהתפיסה הזאת. (זליכה מסר בתגובה: "אני מאוד מכבד ומחבב את פרופ' רוטשטיין, ולכן אין לי ספק שדבריו הוצאו מהקשרם").

רוטשטיין ממשיך: "מבקר המדינה כתב דוח קטלני על נושא הקניין הרוחני, והוא לא התאפק ועקץ גם אותנו, אף על פי שאנחנו הבנו שאם לא נעשה מעשה, לא יהיה פה כלום. אז למבקר הפריע שפתחנו חברה פרטית, כמו שהוא קורא לה, שמתעסקת בדיוק בעניין הזה. אגב, פתאום כשמדובר בהרבה כסף שמביאה אותה חברה, שבמשרד האוצר לא רצו להכיר בה, היא התחילה להיות רלוונטית והם נותנים לה גם לחתום על חוזים. האמביוולנטיות הזו נובעת מאותה תפיסת רדיפה. לכן הפקידים מפחדים מכל דבר, כדי לא להסתבך".