אחת הרעות החולות של תעשיית קרנות הנאמנות בארץ ובחו"ל היא ריבוי קרנות של אותם מנהלים בקטגוריות שונות. רעה חולה - מפני שריבוי הקרנות מטעה את ציבור המשקיעים. הרי מנהלי הקרנות דואגים להבליט בכל נקודת זמן את הקרן שרשמה את התשואה הטובה ביותר מבין כלל הקרנות שהם מנהלים בכל קטגוריה, ובתקופת המדידה הרלבנטית ביותר מבחינתם.
כך, מנהל קרנות נאמנות המתמחות בקטגוריה מסוימת, למשל מניות ת"א 25, יכול לנהל שלוש קרנות שונות בקטגוריה הזו, למצבי שוק שונים (שורי, דובי או מדשדש). בכל תקופת זמן קרן אחרת תהיה בין המובילות בקטגוריה. אותו מנהל ידאג, כמובן, להבליט בפרסומיו את הקרן שהניבה את הביצועים הטובים ביותר על מנת להגביר את קצב הגיוסים אליה. אך ההיסטוריה בשנים האחרונות מלמדת שבדיוק כאשר המשקיעים נוהרים לקרנות האלו, השוק מתהפך והן הופכות למפגרות הגדולות בקטגוריה שלהן.
למה אי אפשר לשכפל את ההצלחה?
בחברת הדירוג S&P מעלות בחנו את תופעת ריבוי הקרנות בשוק המקומי. מחקרים שנעשו בעולם הצביעו על כך שאין עקביות של קרנות מנצחות - כלומר קרן שהצליחה בשנה מסוימת להוביל את טבלת התשואות לא תצליח בהכרח לשחזר את הישגיה בשנה העוקבת. מחקרים נוספים אף מראים שהקרן המובילה תשיג בשנה שלאחר מכן תשואה נמוכה מהממוצע הענפי.
ענבל פולק, מנהלת תחום דירוג נכסים מנוהלים ב-S&P מעלות, מסבירה את הגורמים לתופעה הזו ולקושי של מנהל הקרן להוביל בעקביות בתשואות.
הגורם הראשון הוא הקושי של מנהלי ההשקעות לזהות את ניירות הערך שישיגו את התשואה העודפת המשמעותית מעל הבנצ'מרק ומעל הענף כולו. "הצלחת המנהל לזהות את הניירות שהצליחו להוסיף לקרן תשואה עודפת בשנה מסוימת לא מבטיחה את הצלחתו בשנה שלאחריה", אומרת פולק.
גורם נוסף הוא שוק ההון עצמו, שהוא תנודתי מטבעו, ולכן חיזוי תנועותיו כרוך באי-ודאות. ואכן, רוב המנהלים מעידים על עצמם שאינם יודעים לתזמן את השוק.
הגורם האחרון הוא השינוי בהיקף הנכסים המנוהל על ידי מנהל הקרן. מנהל בקרן קטנה יכול להזיז את ההשקעות בקלות ובחופשיות רבות יותר. כאשר הוא מצליח, באופן טבעי גדל סך הנכסים המנוהל על ידו, בזכות גיוסים של לקוחות חדשים.
וכאשר הקרן הופכת לגדולה, תנועות של ניירות ערך ממנה והחוצה הופכות לקשות יותר, שכן מדובר בהיקפים גדולים.
אחת הדרכים להתמודד עם הקושי הזה היא להשיק מספר קרנות באותה קטגוריה, שכל אחת עובדת לפי אסטרטגיה שונה, בהתאם למצב השוק (קרן אגרסיבית, קרן סולידית וקרן ממוצעת). השינויים בשווקים יבטיחו שאחת הקרנות תתברג במעלה טבלת התשואות בכל מצב שוק.
לדברי פולק, היתרון לגודל שמאפיין את תעשיית הקרנות, משליך גם הוא על ההתנהלות הזו. "ככל שגוף גדול יותר, יכולתו לנהל מספר רב של קרנות עולה", היא אומרת. ובישראל אכן ישנה התאמה גבוהה בין שווי הנכסים המנוהל ומספר הקרנות המנהלות.
אין, כמובן, פסול באסטרטגיית הניהול הזו, אך לדברי פולק, הנפקת מספר רב של קרנות במדיניות השקעות צרה, והבלטת קרן אחת מנצחת, עלולות ליצור מצג שווא מול המשקיעים.
מי מנפיק הרבה קרנות באותה קטגוריה?
ב-S&P מעלות, כאמור, החליטו לבחון את התופעה הזו, ולראות מי הם המנהלים שדוגלים באסטרטגיה של ריבוי קרנות, ומי המנהלים שמעדיפים לנהל מעט קרנות מתמחות בכל תחום. לשם כך בדקו ב-S&P את מספר הקרנות שמנהלת כל חברת קרנות בכל קטגוריית השקעה, בכל קבוצת סיווג ובכל קבוצת חשיפה למניות. מנהלים שמחזיקים ביותר משתי קרנות בתת הקטגוריה ההומוגנית ביותר, סומנו ורוכזו בטבלאות מימין.
כפי שניתן לראות, בתי ההשקעות הגדולים הם אכן המובילים גם מבחינת כמות הקרנות. בית ההשקעות אקסלנס, המתנדנד בין המקום השני לשלישי מבחינת היקף הנכסים המנוהלים בקרנות הנאמנות, ומנהל ב-16 קטגוריות יותר משתי קרנות. קרנות אקסלנס מנוהלות על ידי גלעד שמעוני.
מייד אחריו מתברגים כלל פיננסים, מגדל שוקי הון ופסגות, המנהלים ב-13 קטגוריות יותר משתי קרנות.
לעומתם, מנהלים אחרים אינם דוגלים בניהול מספר רב של קרנות למרות שהם פעילים ביותר מעשר קטגוריות. מדובר בבתי ההשקעות רוטשילד (שאת הקרנות שלו מנהל גיל נויברגר), אי.בי.אי, אלטשולר שחם, אנליסט, יובנק, ילין לפידות, מרכנתיל, רמקו ותמיר פישמן.
בתמיר פישמן, אגב, לקחו את הנושא צעד נוסף קדימה, ובקמפיין פרסומי שהעלו באחרונה הם מדגישים באמצעות סיפור "סינדרלה", שצריך רק נעל זכוכית אחת כדי להצליח.
ומה המצב בתעשיית קופות הגמל?
בינואר 2011, אם לא תחול דחייה נוספת, תיכנס לתוקפה התקנה המחייבת את מנהלי קופות הגמל לצמצם את מספר הקופות המנוהלות על ידם בכל מסלול השקעה. את ההנחיה מוביל אגף שוק ההון, הביטוח והחיסכון באוצר, בראשותו של ידין ענתבי, במסגרת הלקחים מהמשבר הפיננסי.
האוצר טען כי מאות הקופות השונות, שלעיתים אף דומות מאוד, מבלבלות את החוסכים, ולכן הוביל את ההוראה למיזוג מסלולים דומים מבחינת אפיקי ההשקעה ורמת הסיכון. התוצאה הסופית תהיה שהגופים המנהלים יהיו רשאים להציע מסלולי השקעה שכל אחד מהם מתמחה באופן מובהק באפיק השקעה מסוים.
בדומה לתעשיית קרנות הנאמנות, גם שוק הגמל מאופיין בגופים שמנהלים מספר רב של קופות באותה מדיניות השקעה. התופעה נובעת בעיקר מהקופות שרכשו בתי ההשקעות מהבנקים. רק במקרים בודדים התאמצו חברות הגמל למזג ולהקטין את מספר הקופות המנהלות.
כדי להדגים את התופעה בשוק הגמל לקחו ב-S&P מעלות את המסלולים בהם מנוהלות קופות תגמולים וקופות אישיות לפיצויים.
עד 19 קופות במסלול הכללי
כפי שניתן לראות מהטבלה מימין, מספר הקופות המנוהלות בכל מסלול עשוי להיות גדול מאוד, כמו במקרה של מנורה-מבטחים גמל שמנהלת 19 קופות במסלול כללי, או אקסלנס גמל וכלל פיננסים, שמנהלות באותו מסלול 17 ו-15 קופות, בהתאמה.
גם במסלולים פחות פופולריים, ניתן למצוא מספר רב של קופות תחת אותו גוף מנהל. למשל, במסלול האג"ח הכללי מנהלים מיטב ופסגות ארבע קופות, ואינפיניטי, אלטשולר שחם וישיר מנהלים שלוש קופות כל אחד. המיזוג בין מיטב לישיר יביא, למעשה, להגדלת מספר הקופות המנוהלות על ידי הבית הממוזג לשבע במסלול זה.
המצב בדומה במסלולים לא פופולריים נוספים, כמו המסלול המדדי בו מנהל פסגות ארבע קופות, והמסלול המט"חי בו מנהל אקסלנס שלוש קופות.
roee-b@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
