רוזנברג בתחזית קודרת: "השפל הכלכלי יסתיים בעוד 6 שנים"

דיוויד רוזנברג, כלכלן ראשי לשעבר במריל לינץ' ומראשוני החזאים שהצביעו על בועת שוק הדיור האמריקני ועל בועת האשראי, מקלקל את חגיגות סוף המיתון ■ "שנים חולפות עד לתיקון קריסת אשראי גדולה"

דיוויד רוזנברג, מהכלכלנים הבולטים במגזר הפרטי בצפון-אמריקה, רגיל לנפק תחזיות שהולכות נגד הזרם, על הכלכלה האמריקנית. הוא אמנם אינו כוכב-על כמו נוריאל רוביני ופול קרוגמן, אך איכות עבודתו אינה נופלת משלהם. רוזנברג היה מראשוני החזאים שהצביעו על בועת שוק הדיור האמריקני, ובייחוד על בועת האשראי שפקעה בקול גדול. גם כיום, כשבכירים בכלכלה האמריקנית מציינים את סופו של המיתון, הוא לא נותן לחוגגים לבלבל אותו, וקובע כי יעברו עוד כמה שנים עד לסיום השפל הגדול.

רוזנברג כיהן ככלכלן הראשי לצפון-אמריקה במריל לינץ' משנת 2002 עד מאי 2009, כמה חודשים אחרי בליעת מריל על-ידי בנק אוף אמריקה. כיום הוא מכהן ככלכלן וכאסטרטג הראשי של בית ההשקעות הקנדי גלסקין-שף (Gluskin Sheff), הנהנה מיוקרה של בוטיק לניהול כספי לקוחות פרטיים אמידים ומוסדיים בעיקר.

רוזנברג, 49, יליד ותושב קנדה, חבר במועדון האסטרטגים הפיננסים של "בארונ'ס". מלבד זאת, הוא דורג במקום הראשון בסקר האנליסטים של ברנדן וודס אינטרנשיונל בקנדה בתחום החיזוי הכלכלי, שבע שנים ברציפות. הוא גם מופיע ב"נבחרת הכוכבים הכל-אמריקנית" של המגזין "אינסטיטיושנל אינבסטורס" זה ארבע שנים. ב-2008 הוא דורג במקום השני, על סמך הערכת הלקוחות את סקירותיו, תחזיותיו ואיכות רעיונות ההשקעה שלו.

הסקירות האלה הפכו את רוזנברג לכלכלן בולט, לצד השקפותיו הקונטרריאניות - נגד העדר - על מצב הכלכלה האמריקנית. בשנת 2000, כשעבד עדיין בבנק אוף מונטריאול, החלו הלקוחות להעדיף את סקירותיו על-פני הניירת הרשמית של הבנק. באותה שנה עבר למריל לינץ' קנדה ככלכלן ראשי.

רוזנברג הודף בביטחון טענות וביקורת, בייחוד על הפסימיות המקובעת שלו ביחס לכלכלה האמריקנית. לא מכבר הוזמן להרצאה בפני בכירי חברה בשיקאגו, ואחרי עשר דקות קטע אותו המנהל בייאוש. "דיוויד, ההרצאה מרתקת", אמר לו, "אבל למה אתה דובי כזה? תאר לך שכל מה שאמרת יתממש".

על דובים ועל יער

את העולם במאה השנים האחרונות מחלק רוזנברג לשלוש תקופות עיקריות: צמיחה כלכלית, לעתים מצוינת; נסיגה כלכלית עד מיתון שנבעה ממחזור המלאים של החברות, כלומר מהביקוש וההיצע הרגילים של הכלכלה; ותקופות של שפל או דיפרסיה כלכלית, שנובעות ממחזורי אשראי גדולים. בשבוע שעבר הרצה רוזנברג במכללת אפקה בתל-אביב על הכלכלה האמריקנית והעולמית בשנת 2010, תחת הכותרת "מבט מעמיק ורענן על כלכלת ארה"ב בשנת 2010 - להתמקד ביער, לא בעצים שלו". באותה מידה הייתה יכולה להתאים לתכנים הכותרת: "האם אתם מסוגלים להתמודד עם האמת?".

- אנחנו מצויים כעת בשפל כלכלי, לא במיתון?

"אכן, זו התקופה שאנו מצויים בה, והיא תסתיים בעוד שש שנים בערך. אני לא רואה איך בן ברננקי יהיה מסוגל להעלות ריבית ב-2010, וגם לא ב-2011, בייחוד כשהממשל צריך לגלגל חובות בסך 2.5 טריליון דולר, בשנתיים הבאות.

"המיתון הפורמלי בארצות-הברית הסתיים ביולי-אוגוסט 2009, אך השפל נמשך. התיאבון המוגבר של סין לחומרי גלם יוצר מצג שווא של אינפלציה, אך המציאות היא דפלציה, בייחוד נוכח עודף כושר הייצור הנרחב בסקטור היצרני, והחסכנות החדשה של משקי הבית. מחירי חומרי הגלם הגבוהים יותר, ביחד עם ההאטה הדפלציונית בביקוש, יתבררו כמקור מתמשך של דחיסת רווחי החברות במגזרים רבים.

"רוב מה שאני רואה בתחזיות של 2010 לגבי רווחי החברות בארצות-הברית, צמיחת המשק, שערי הריבית ושערי החליפין של המטבעות, אינו מעורר אצלי רושם רב. לאיש אין מושג מה יקרה באמת, מלבד עובדה היסטורית פשוטה: במחזורי אשראי, שנים חולפות עד לתיקון קריסת אשראי גדולה.

"ב-1934 צמח התמ"ג האמריקני ב-10%, אך השפל הסתיים רק ב-1940. מאז 1989, שוק המניות היפני רשם ארבע עליות של 50% ויותר, רק כדי לחזור לשפל של כמעט רבע מרמתו בשיא של 1989 וללא התרחבות כלכלית בת-קיימא. המצב בארצות-הברית צפוי להיות די דומה עד דומה מאוד".

- מיהם האישים שהשפיעו על אסטרטגיית החיזוי שלך?

"ה'אישיות' הראשונה היא יוגי ברה, שחקן ומאמן הבייסבול האגדי של הינקיז מניו-יורק בשנות ה-50-60. אחד מעשרת הציטוטים המפורסמים שלו היה: 'בתיאוריה, אין הבדל בין תיאוריה ומציאות. במציאות יש הבדל'. הציטוט שאני אוהב הוא: 'עדיף לא לעשות תחזיות, בייחוד לגבי העתיד'. בעיני, ברה הוא כלכלן שלא יצא מהארון.

"ה'אישיות' השנייה היא בוב פארל, אנליסט המניות האגדי של מריל לינץ'. פארל ניסח 'עשר דיברות של השקעות', שהן כללים קלאסיים, כמו: 'אין תקופות כלכליות חדשות - ההפרזות אף פעם לא נצחיות'. הדיבר שאני אוהב במיוחד בימים אלו הוא 'כשכל המומחים והחזאים מסכימים על משהו - יקרה משהו אחר'".

- על מה מסכימים רוב החזאים והמומחים?

"הנה תוצאות סקר מנהלי הכסף הגדול האחרון של 'בארונ'ס', מספטמבר 2009: שיעור מקצועני ההשקעות שהיו שוריים ביחס למניות היה 60%. לגבי נפט, 48%. לגבי אג"ח קונצרניות, 21%, ולגבי אג"ח אוצר, 4% בלבד. השורה התחתונה: כשרוב המקצוענים אופטימיים לגבי מניות, זה לא יקרה.

"אני מאוד מאמין בצורך של משקי הבית בארצות-הברית במכשירי הכנסה קבועה, כלומר אג"ח קונצרניות ואפילו אג"ח אוצר, לצד מניות עתירות דיבידנדים".

- אין חשש לחדלות פירעון של הממשל?

"אני לא רואה את הממשל נכנס לחדלות פירעון של האג"ח שלו. תמיד אפשר להדפיס עוד דולרים, ארצות-הברית היא לא ארגנטינה".

שעתם של הבייבי בומרס

- האם התאוששות שוק המניות מאז מארס היא תופעה חריגה?

"ההתאוששות של מדד 500 S&P משיא השפל בשנים של מיתון בעבר, הייתה מתונה הרבה יותר. בתום המיתון הנוכחי, מה-9 במארס 2009 עד ה-17 בנובמבר, ה-S&P עלה בלא פחות מ-64%. נכון, המשקיעים חגגו את העובדה שהעולם ניצל, אבל שוק המניות בהחלט הקדים בהרבה את עצמו, רץ קדימה מהר מדי ויותר מדי".

- מדוע, למעשה, אנחנו בשפל כלכלי מתמשך?

רוזנברג מציג את 'דו"ח רוגוף-ריינהרט' מדצמבר 2008. "מדובר על שני פרופסורים בולטים מהרווארד ומאוניברסיטת מרילנד שחקרו משברים בנקאיים בעולם המפותח. הממצאים שלהם קודרים מאוד: מחירי הבתים מתייצבים רק שש שנים אחרי משבר, שוקי המניות נוגעים בתחתית רק אחרי 3.5 שנים, התמ"ג יורד שנתיים ברציפות, שיעור האבטלה עולה במשך ארבע שנים והחוב הממשלתי כמעט מכפיל את עצמו".

- אתה מזהה מגמה סוציו-כלכלית רחבה בארצות-הברית כתוצאה ממשבר האשראי?

"משקי הבית מצויים כעת בעיצומה של deleveraging, הירידה מהמינוף או החובות הגדולה ביותר בהיסטוריה. כ-15% ממשקי הבית, אחד מכל שבעה, מצוי בפיגור פירעון משכנתא או בעיקול הבית שלו, שיעור שזינק מכ-6% ב-2006. הטראומה הכתה בעיקר את מאזני משקי הבית, שביחד הם המאזן הגדול ביותר בעולם.

"אחת התופעות הסוציו-כלכליות הייחודיות בשפל הנוכחי היא ההבדלים ברמות התעסוקה של קבוצות גיל שונות במשק האמריקני. הבייבי בומרס הם כעת בני 55 בממוצע. והנה, ה'קשישים' הללו הם היחידים שהתעסוקה שלהם התרחבה בין דצמבר 2007 לנובמבר 2009, ב-3.9%. יתר קבוצות הגיל סבלו מנסיגה בתעסוקה. מסקנה: המעסיקים מעדיפים את העובדים המנוסים. מסקנה נוספת: הבייבי בומרס מחפשים תעסוקה נוספת. הם זקוקים להכנסה קבועה, על רקע שחיקת ערך תיקי הפנסיה שלהם או הנדל"ן שהיה אמור לממן את היציאה לפנסיה.

"מכאן אני גוזר את אסטרטגיית ההשקעה שעליה אני ממליץ. משקי הבית ישאפו להגדיל את מרכיב הנכסים מניבי ההכנסה הקבועה. זוהי מגמת-על שיש להתחשב בה כאשר מרכיבים תיק השקעות. הדגש בהשקעות בשנים הבאות יהיה על שימור הון והגדלת הכנסה קבועה, בין אם מדובר על אג"ח, אג"ח להמרה, אסטרטגיות גידור או התמקדות במניות עם פוטנציאל לדיבידנדים מוגדלים".

הוויאגרה של ברננקי

"מי אמר שאני רק דובי? אני יכול להיות שורי מאוד", עונה רוזנברג לשאלה מה הוא מציע לגבי חומרי גלם. "לגבי הזהב, למשל - השיא בהפקתו נרשם בשנת 2000, ומאז היא ירדה בכמה אחוזים. ומנגד, הבסיס המוניטרי, היצע הכסף בארצות-הברית, יזנק מכ-800 מיליארד דולר ב-2008 לכ-2 טריליון דולר ב-2010. ברננקי נתן לו ויאגרה".

- אני מבין שאינך רואה תרחיש של העלאת ריבית בארצות-הברית ב-2010?

"אין חשש לכך. קיימים ארבעה תרחישים אפשריים לפעולה של הממשל: חדלות פירעון, ריסון הוצאה, העלאת מסים וריפלציה (ניסיון לחדש את האינפלציה). התרחיש הסביר ביותר הוא הרביעי. ריפלציה מחייבת החלשה של הדולר. הקברניטים לעולם לא יודו בכך, אך זוהי מטרתם".

- מה דעתך על הרגולציה שמתכנן הממשל?

"הסוכנות לפיקוח על סיכונים מערכתיים שמתכנן אובמה, תיבחן בביצועיה. רק הזמן יאמר אם היא תהיה מוצלחת".

ספרו של אהרון רוזן, "המשבר ועונשו", יצא באחרונה בהוצאת "גלובס"