מיליון דולר לגרין קארד לארה"ב? - אין בעיה

מספר הזרים שמוכנים להשקיע בין 500 אלף למיליון דולר בפתיחת עסק בארה"ב, או בהרחבת עסק קיים, כדי לקבל "אשרת משקיע" (EB-5 visa) לארץ המובטחת עלה פי שלושה בשנת הכספים 2009. אחת הסיבות: ממשלות של מדינות בארה"ב, ואפילו רשויות שלטון ברמת המחוז והעיר, עושות מאמצים גדולים למשוך משקיעים קטנים מחו"ל כדי ליצור מקומות עבודה חדשים ולהגדיל את בסיסי המס שלהן, לפי כתבה שמתפרסמת היום (א') ב"וושינגטון פוסט".

לפי תכנית EB-5, מהגרים פוטנציאליים שיכולים להוכיח שהשקעתם יצרה לפחות 10 מקומות עבודה חדשים, או מנעה פיטורי 10 עובדים בתוך שנתיים לאחר ההשקעה הראשונית, יכולים לקבל אשרת תושב קבע (גרין קארד) לעצמם ולבני משפחתם (אשה/בעל וילדים). התכנית נכנסה לתוקף כבר ב-1990 אך לא תפסה תאוצה בגלל קשיים ביורוקרטיים, בעיקר תקנות סבוכות ויישומן הבלתי עקבי. אך ב-2009 נרשמה עליה דרמטית במספר המתעניינים בה בגלל פישוט ההליכים ונכונות של רשויות מקומיות לעודד משקיעים חדשים.

סכום ההשקעה המינימלי הדרוש להצטרפות לתכנית הוא מיליון דולר, אך למהגרים פוטנציאליים פתוחה האופציה להשקיע מחצית מהסכום בתנאי שההשקעה תכוון למה שמכונה "מרכזים אזוריים", בבעלות ציבורית או פרטית, במקומות שסובלים ממצוקה כלכלית קשה, תכנית שדומה לאזורי עדיפות לאומית בישראל. "המרכזים האזוריים" מקבלים גושפנקא רשמית מהממשל הפדרלי שלפיה השקעה בהם מקנה למשקיע ולמשפחתו גרין קארד. לאחר חמש שנים לפחות, יכולים המשקיעים למשוך את השקעתם ואת התשואה שהניבה, אם בכלל.

מספר המהגרים שהתקבלו לתכנית עלה מ-1,443 ב-2008 ל-4,218 ב-2009

בתוך חודשים ספורים למן תחילת השנה, עלה מספר "המרכזים האזוריים" ברחבי ארה"ב מ-23 ל-74, תוספת של 50 אזורים, מדווח הפוסט. בעקבות הגידול במספר הזדמנויות ההשקעה, מספר המהגרים שהתקבלו לתכנית (המשקיעים ובני משפחותיהם) עלה מ-1,443 בשנת הכספים 2008 ל-4,218 בשנת הכספים 2009, לפי נתוני משרד החוץ האמריקני. רוב המהגרים שקיבלו גרין קארד לפי התכנית הם אזרחי מדינות באסיה, בעיקר סין וקוריאה הדרומית. כמה מומחים אומרים, כי מספר המצטרפים לתכנית יוכפל בשנת הכספים 2010.

"לפעמים תכניות כאלה 'מתגלות' לפתע ואז מתווכים מתחילים לקדם אותן הן בארה"ב והן מחוצה לה", אמר דמטריוס פאפדמיטריו, נשיא המכון למדיניות הגירה, מכון הגות בוושינגטון.

אין מידע סטטיסטי מדויק על כמות הכספים שהושקעה באמצעות רכישות גרין קארד, אך אפשר ללמוד משהו על פי התכניות של רשויות באזורי מצוקה בוושינגטון הבירה. כך למשל, קרן השקעות נדל"ן באזור וושינגטון פועלת עתה לגייס 250 מיליון דולר שיופנו לפרוייקטים בשכונות בבירה שלא הצליחו לעניין משקיעים מקומיים. מדובר באזורים עם שיעורי אבטלה גבוהים והכנסות נמוכות, שהסיכוי לרשום הצלחות עסקיות בהן קטן, אם לא למטה מזה.

היות שהמניע העיקרי של המהגרים-המשקיעים הפוטנציאלים הוא לעמוד בכל דרישות התכנית, ולא דווקא להשיג את התשואות הגבוהות ביותר, הם לא נבהלים כל כך מהסביבות העסקיות הבלתי ידידותיות למשקיעים.

אריק קאנאל פורגה, פרופסור למשפטים ואיש עסקים מצרפת אופייני למשקיעים האלה, שלא בוחנים את השקעותיהים בפרמטרים דולרים בלבד. ב-2007, הוא השקיע 500 אלף דולר ב"מרכז אזורי" שמימן את בניית מטה קומקאסט בפילדלפיה. הוא אמר לפוסט שקרוב לוודאי שלא יקבל יותר מתשואה של אחוז אחד על השקעתו לאחר תקופה של חמש שנים לפחות שלאחריה הוא רשאי למשוך את השקעתו. הרווח הקטן הזה יכסה בקושי את ההוצאות האדמיניסטרטיביות שהיו כרוכות בהשקעתו, שלא לדבר על שחיקת האינפלציה. אבל קאנאל פורגה, שהיגר למיאמי, פלורידה, עם אשתו ושני ילדיו אומר שאינו מתחרט. "ידעתי מה התנאים כשהצטרפתי לתכנית וזה היה כדאי לי", הוא אומר. לדבריו, הוא נמשך למיאמי בגלל ההזדמנויות הפיננסיות שהיא מציעה והוא מתכנן לפתוח בה רשת חנויות להלבשת ילדים.