ארה"ב משדרגת את ארסנל החימוש של חיל האוויר הישראלי

ארה"ב מעלה מדרגה את ארסנל החימוש המדויק של חיל האוויר ישראלי. החיל נמצא עתה בשלבי הסיום של הצטיידות בפצצות מפצחות בונקרים, עם יכולות פגיעה מדויקות, בעקבות הרחבת הקשרים הצבאיים בין וושינגטון לירושלים. הידוק היחסים הביטחוניים, תחת מעטה חשאיות, אינו מושפע מהקרע הפוליטי בין ממשל אובמה לממשלת נתניהו. כך מדווח היום "דיפנס ניוז" בגיליונו החדש.

בסדרת פגישות שקיים בשבוע שעבר שר הביטחון, אהוד ברק, עם בכירים בממסד הביטחוני בוושינגטון, לרבות היועץ לביטחון לאומי, ג'ים ג'ונס, ושר ההגנה, רוברט גייטס, עשו שני הצדדים מאמץ לתחום את המחלוקות על ההתנחלויות והמו"מ עם הפלסטינים בתוך גזרה הפוליטית, ולמנוע את זליגתן לגזרה הצבאית של היחסים בין שתי המדינות.

ואכן, במסיבת עיתונאים משותפת עם ברק בפנטגון, אמר גייטס: "היחסים הצבאיים בינינו חזקים מכפי שהיו אי פעם, וזה משרת את האינטרסים של שתי המדינות". הוא חזר ואישר התחייבויות קודמות של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, "להוסיף ולהבטיח את הייתרון האיכותי הצבאי של ישראל". גייטס הדגיש: "מחויבותה של ארה"ב לביטחון ישראל אינה ניתנת לניתוץ".

גייטס לא פירט, אך מקורות בישראל ובוושינגטון אמרו לדיפנס ניוז, כי מדובר בכמה תכניות התחמשות של חיל האוויר בדורות חדשים של פצצות מדוייקות חודרות בונקרים. למרות שהפנטגון הודיע לקונגרס על הכוונה למכור לישראל את הפצצות לפני שנים, בתקופת ממשל בוש, רק עכשיו מגיעות תכניות אלה לסף סיום או שמימושן מתחיל להסתמן באופק.

לדוגמה: לדברי השבועון, עומדת ישראל להכניס לפעילות מבצעית את הטייסת הראשונה של מטוסי F-15I ("רעם"), שחמושים בפצצות GBU-39. פצצות אלה, במשקל כ-113 ק"ג, מסוגלות לפגוע פגיעה ישירה ומדויקת ביעד בכל תנאי מזג האוויר ולפצח שכבות בטון מחוזק בעובי של יותר משני מ', לפי מפרטי היצרנית, בואינג, וחיל האוויר האמריקני. מדובר בעסקת רכש ואינטגרציה של 1000 פצצות שעליה דווח לקונגרס, כנדרש בחוק, ב-2008.

מקורות בתעשיות הביטחוניות ובמשרד הביטחון אמרו לדיפנס ניוז, כי השנה ובשנה הבאה יחומשו טייסות רבות של מטוסי F-15I ו-F-16I ("סופה") בערכות של הפצצות האלה. הן יאפשרו למטוסי חיל האוויר לפגוע במטרות רבות יותר בגיחה אחת, בדייקנות רבה יותר, תוך הפחת הנזקים לסביבה המיידית של המטרות.

במקביל, מחמש עתה חיל האוויר מטוסי F-15I בפצצות GBU-28 במשקל 2.2 טון (Hard Target Penetrator), שמסוגלות לחדור לעומק 30 מ' מתחת לפני הקרקע או לפצח שכבות בטון במזוין עובי כשבע מ'.

הפנטגון אישר העברת 100 פצצות כאלה לישראל ב-2005, לאחר שנים רבות של היסוסים והודיע לקונגרס על מכירת 50 פצצות נוספות ב-2007. מקורות ישראליים ואמריקניים אומרים, כי חיל האוויר טרם רכש את כל כמויות הפצצות שאושרו, משני הסוגים, ואף לא השתמש בהן בתגובות של "זעם", מתוך כוונה לשמור על הפצצות הגדולות לשימוש בהתקפה פוטנציאלית על מטרות גרעיניות באיראן.

בדו"ח של מכון חשיבה צבאי באוסטרליה, תוארו פצצות GBU-28 כ"נשק הרתעה קונוונציונלי מצוין". לפי הניתוח, הן יכולות לפצח מטרות שעד עתה היה נדרש ראש חץ גרעיני כדי לפצחן.

עוד מדווח דיפנס ניוז, כי חיל האוויר נמצא עתה בשלב הסיום של חימוש מטוסים בתחמושת מונחית לייזר, LJDAM, גרסה משודרגת של תחמושת אמריקנית. הגרסה המשודרגת היא פרי פיתוח משותף של בואינג ושל אלביט. וושינגטון אישרה שידרוג 6000 ערכות כאלה.

תא"ל (במיל.) אסף אגמון, מנהל מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, אמר לשבועון, כי "קשרים סולידיים ומחוזקים של ישראל עם ארה"ב הם נכס אסטרטגי מהדרגה הגבוהה ביותר, ורבות מהפעילויות שמתנהלות בין חיל האוויר הישראלי לבין הממסד הצבאי בארה"ב הן דוגמה מצויינת לקשרים אלה".

הוא אמר, ששתי המדינות צריכות להתמודד עם הבעיה של מטרות קרקעיות מחופות בביצורי בטון מזוינים. "אנו רואים זאת בקוריאה הצפונית, באיראן ובמקומות אחרים, והדרך היעילה ביותר להתייחס לאיומים אלה היא באמצעות שימוש בתחמושות מדויקות חודרות בונקרים", אמר אגמון. "אני חושב ששתי הממשלות, למרות חילוקי הדעות שמתגלעים ביניהן מפעם לפעם, מבינות, שכוח ישראלי חזק ומתקדם מבחינה טכנולוגית, בזירת העימות, משרת את אינטרסים האסטרטגיים ההדדיים שלהן".

אבל דיפנס ניוז מציין, שלמרות הסיוע הנמשך של ארה"ב ביכולות ההפצצה של ישראל, מודים מקורות בשתי המדינות שקיימים ביניהן חילוקי דעות בוטים לגבי העיתוי והתנאים שבהן תוכל ישראל להפעיל את התחמושות המתוחכמות מתוך "זעם", במיוחד נגד איראן. השאלה מתי ישראל שוב לא תוכל לתמוך בגישה הדיפלומטית של ארה"ב כפי איראן עומדת במרכז הדו-שיח הביטחוני בין ירושלים לוושינגטון.