עוד אוקטבה למעלה

"כבר עברתי את שלב ההתמרמרות. אני מודע לעובדה שהאהבה שלה אני זוכה מהקהל, הבאה לידי ביטוי הן במכירות דיסקים והן בביקוש להופעותיי בארץ ובעולם, לא מיישרת קו עם היחס שלו אני זוכה מעורכים מוזיקליים ברדיו. אשקר אם אומר שלא הייתי רוצה יותר השמעות, אבל אני בעיקר מברך על מה שכן השגתי", אומר דוד ד'אור רגע לפני שהוא עולה לראשונה על במת אמפי קיסריה.

מחר, רביעי, יקיים ד'אור מופע גרנדיוזי שבו יחברו חברי להקת הנגנים הקבועה שלו, עליהם אחראי המעבד המוזיקלי ירון בכר, התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של רפי קדישזון וחברי להקת הג'יפסי ראייס (אותה הקימו פליטי ההרכב המקורי של הג'יפסי קינגס) שאיתם ישתף פעולה לראשונה. בסך הכול יותר ממאה איש על במה אחת במופע של יותר משעתיים.

מסע מוזיקלי שיעבור בקלאסי

"זה אחד הפרויקטים הכי מושקעים שעשיתי עד היום", מאשר ד'אור, "אני לא רוצה להישמע כמי שנתלה באילנות גבוהים, אבל הדימוי שעבר לי בראש כשחשבתי מה אני רוצה היה המופע המשותף שהעלו בזמנו פרדי מרקיורי מ'קווין' וזמרת האופרה מונסרה קבאייה בברצלונה. מופע על טהרת כלים קלאסיים, כמעט בלי מגע אלקטרוני, הכול חי ואקוסטי. מסע מוזיקלי שיעבור בקלאסי, דרך נכסי צאן ברזל של שירי ארץ ישראל, מזמורים מסורתיים וכמובן הרפרטואר המקורי שלי הכולל חמישה שירים מהאלבום החדש 'העולם שאני מצייר'".

האלבום הזה היה שינוי כיוון עבורך. נשמעת קרוב מאי פעם לפופ-נשמה ופחות קלאסי-אתני-מסורתי. איך זה ישתלב במופע בקיסריה?

"טל ירדני, שעיבד את האלבום, מגיע מרקע קלאסי. הוא כבר עבד עם רפי קדישזון והתזמורת בחזרות והתוצאות היו מדהימות. עיבוד אולפן הוא, בסופו של דבר, רק דרך אחת להגיש שיר. במופע, שירי 'העולם שאני מצייר' ישמעו קלאסיים לגמרי ועם עיבודי מיתרים".

איך נוצר הקשר עם הג'יפסי ראייס?

"לפני שנה הם הופיעו בארץ ונכחתי באירוע מאחורי הקלעים. לא יכולתי שלא להצטרף בשירה, כי גדלתי על להיטים כמו 'במבוליאו'. אחרי המופע דיברנו והחלטנו שבהזדמנות הראשונה נעשה משהו ביחד. הם מגיעים לישראל במיוחד כדי להתארח בהופעה שלי, ויום אחרי יש להם כבר הופעה אחרת באירופה, כך שזה כבוד גדול שהם עושים לי ונבצע די הרבה שירים ביחד".

יותר מ-20 שנה חלפו מאז פתח דוד ד'אור בקריירה מוזיקלית מקצועית, שהביאה לו עד כה מכירות של שמונה אלבומי פלטינה (40 אלף עותקים) בשוק המקומי בלבד. בשש השנים האחרונות הפך גם לאחד האמנים הישראלים המבוקשים ביותר להופעות בפסטיבלים ואירועים מוזיקליים גדולים ברחבי העולם, לא מעט בזכות החיבור הייחודי שיצר בין אלמנטים קלאסיים, אתניים ומסורתיים. עדיין, לדבריו, האופציה להזניח לחלוטין את השוק המקומי לטובת הגויים לא קיימת מבחינתו.

"חייב את העשייה"

"הפסקתי כבר מזמן לספור כמה ימים בשנה אני בנסיעות בעולם", הוא אומר, "וכן, קורה שאני מתעייף. לא מזמן חזרתי מסין, שם שובצה הופעה שלי בפתיחת תערוכה יוקרתית בשנחאי, וחשבתי שהיה ממש מתאים לי לשבת לכמה חודשים בבית עם המשפחה ופשוט לנוח. אבל אני יודע שבפועל זה בלתי אפשרי, כי אני חייב את העשייה, חייב לשיר, להיות מוקף מוזיקה. זו הסיבה שבגללה אני מהמר בגדול על האירוע בקיסריה. הפן המסחרי לא חשוב לי כמו הצורך לעשות משהו שטרם התנסיתי בו בעבר כמוזיקאי".

עד כמה אתה מרגיש את חוסר האהדה כיום לישראל בעולם?

"זה בולט בעיקר באירופה, שם אין כמעט הזמנות להופעות בשנה האחרונה. בפעם האחרונה שבה הופעתי בשווייץ היה נורא. עשו הפגנה מכוערת מול המלון שהתאכסנו בו ומול האולם. הניפו בובות כרותות ראש. אני בסך הכול זמר, לא פוליטיקאי או נציג רשמי של מדיניות, אבל שכיום אני מופיע בעיקר באסיה. לשם השנאה עוד לא חלחלה, וזה בסדר גמור מבחינתי כי הם קהל מדהים".

אתה שוקל לעבור לחיות בחו"ל כתנאי לקידום קריירה בינלאומית?

"היו בעבר הצעות מפתות, בין השאר ביפן שהיא מקום קסום, אבל לעולם לא אחתום על חוזה הכולל סעיף המחייב אותי לחיות במדינה אחרת. סבא שלי היה ממנהיגי התנועה הציונית. ההיסטוריה המשפחתית שלי ארוגה באדמה של המדינה הזו, לעולם לא אסכים שילדיי יגדלו במקום אחר וגם אני לא יכול ולא רוצה להינתק אי פעם מהמקום הזה".

דוד ד'אור, התזמורת הפילהרמונית הישראלית ולהקת ג'יפסי ראייס יופיעו מחר (רביעי) ב-21:00, אמפי קיסריה