את הדרך מיוהנסבורג לדרבן ומשם לרוסטנבורג עשיתי באוטו. אלף ומאתיים קילומטר נסעתי לדרבן וחזרה בשביל לראות נבחרות מסוגן של ברזיל ופורטוגל. כלומר נבחרות, ששמות... על כולם, בעיקר על אוהדים שנסעו שעות והשקיעו בנסיעה ובכרטיס זמן וכסף.
אחרי ה-0-0 העלוב, הסביר קרלוס קירוש במסיבת העיתונאים שהוא ראה "ספקטקל ענק, ותצוגת כדורגל גדולה". הנוכחים בחדר הסתכלו זה בזה בחוסר אמון. כבר לפני המשחק הודיע מאמן פורטוגל שהוא חושב על השלבים הבאים, ולא על המשחק עצמו. אבל כדורגל גדול? ההתלהבות שלו, מסתבר, נבעה מהמלחמה על כל כדור של חניכיו, והדרך בה הפעילו את מה שעבדו עליו באימונים. האם כדורגל גדול כזה יספיק מול נבחרת שתבוא לשחק כדורגל ולנצח? כמו ספרד, למשל, ביום שלישי? משחק יפה זה לא יהיה.
***
לברזיל מחכה מחר (ב') בשמינית הגמר צ'ילה. אלו שתי הנבחרות שסיימו ראשונות, בהפרש של נקודה בלבד, בבית המוקדמות של דרום אמריקה - בית המוות האמיתי של כל מוקדמות מחדש. הצ'יליאנים הבקיעו שם 32 שערים והעמידו את מלך השערים של המוקדמות, הומברטו סואזו. גם עם שחקנים מקבוצות דרג שני באירופה, כמו סראגוסה, חרז, אודינזה, פאוק סלוניקי או צסק"א מוסקבה, העמידה צ'ילה קבוצה מצוינת והומוגנית. לא פלא, כשלמאמן של הנבחרת קוראים מרסלו ביילסה. זו בעצם הגדולה האמיתית של שיטת המוקדמות בדרום אמריקה: בלי הגרלות, בלי מזל או שיבוצים.
כדי לעלות למונדיאל, אתה חייב לשחק פעמיים נגד ארגנטינה, פעמיים נגד ברזיל, ופעמיים נגד אורוגוואי. אחרי זה, אתה צריך עוד להיפגש עם כל השאר. בגבהים של בוליביה, בקולומביה המרוחקת, עם פרו הקשוחה. אתה חייב להצליח נגד הלהטוטנים של הקופאקבאנה, נגד מסי והמסירות המהירות של ארגנטינה, נגד בריונים ממונטבידאו. על-פני 18 מחזורים, מול נבחרות שמכירות אותך מהקופה אמריקה. ואחרי הכל, אתה חייב להיות בכושר גופני עילאי. זו הסיבה להצלחה הפנומנאלית של דרום אמריקה בטורניר עד כה.
כל ארבע הנציגות הדרום אמריקניות עלו לשמינית הגמר, כולל אורוגוואי שחגגה אתמול עלייה לרבע הגמר. קשה להפתיע אותם, טקטית, עם כושר או במשחק קבוצתי. את כל זה יש להם, שחקנים מעולים מהליגות האירופאיות, שלא לדבר על מאמנים רציניים ומקצועיים, ואחד דייגו מראדונה, כמובן.
***
ביחד איתי ליוהנסבורג לקחתי זוג תיירים אמריקנים. לא, הם לא במקרה בדרום אפריקה. הם באו במיוחד מארה"ב כדי לראות כדורגל. סקוט בא מוויסקונסין, ברנדה ממינסוטה. לא בדיוק האזור ממנו מגיעים אוהדי הכדורגל. הם אוהבים הוקי, פוטבול, ראקטבול וקצת בייסבול וגולף. אבל בהחלט גם כדורגל. כתושבי שיקגו, הם הגיעו מצוידים בצעיפים ומעילים בכחול-אדום-לבן של קבוצתם האהודה, השיקגו פייר. הם אמנם לא בטוחים בחוקים של ההארכה ובעיטות הפנדלים אצל פיפ"א, עקב חסרונו של "גול הזהב". אבל הם מבינים מספיק בכדורגל כדי להביע זלזול בניסיון לעורר את הכדורגל בארה"ב באמצעות כוכבים מזדקנים כמו דייויד בקהאם.
אין בכך צורך, אמר סקוט, העניין מתפתח והולך, ואנשים מתחילים לעקוב אחרי הליגות האירופאיות. הכדורגל בדרכו ללב החברה האמריקנית - ואלה חדשות רעות לשאר העולם. מאגר הכדורגלנים הפוטנציאלי באומה שמקדשת ספורט יכול להתקרב לזה של ברזיל. מבחינת מקצועיות האימון, חוסן, היכולות הגופניות, הכושר והמחויבות ממילא אין הרבה שמגיעים לקרסולי האמריקנים.
לכן נראה כך גם המשחק שלהם אתמול עם גאנה. יש להם כדורגל, לאמריקנים. לא כמו של הגנאים, מבחינת כישרון. אבל מספיק כדי לכדרר על פני מגינים, לפרוץ באגפים, להתמסר ליד רחבת היריב ולהרים במדויק - וזה כמעט כל מה שצריך. בסופו של דבר, דווקא הכאוטיות הבלתי צפויה שברה את המשחק המסודר של האמריקנים והכריעה אותו לטובת גאנה (1-2).
האמריקאים בהחלט נתנו את כל מה שיש להם, והכושר הגופני המדהים שלהם נתן להם עדיפות במגרש לקראת סוף המשחק. "זה חלק חשוב מהכדורגל, אנחנו תלויים בכושר שלנו", אומר לי ריקרדו בוקאנגרה, הקשר האמריקני, אחרי המשחק. "אנחנו מאוכזבים, קיווינו לנצח, הגיע לנו לנצח, אבל נכשלנו בדברים הפשוטים", הוסיף. ג'ונתן בורנסטין, אחד משני יהודים על המגרש, הסביר: "מאוד רצינו לנצח. זה דבר עצום עבור הכדורגל בארה"ב, העלייה מהבתים, המשחק היום. לפי מה שאני שומע מהבית, ההתלהבות הולכת וגדלה, ואני מקווה שנמשיך ככה". ואישית? שאלתי. "להיות בשמינית הגמר של המונדיאל זה דבר שלא הייתי מחליף בשום דבר בעולם".
***
אבל אפריקה, סליחה גאנה, ניצחה כשהשליחות דוחפת אותה קדימה. ואם זה נשמע לכם פאתטי, אין לכם מושג מה התרחש ברחובות סביב האצטדיון. בני הטסוואנה המקומיים ואוהדים מרחבי אפריקה שהגיעו למקום התפללו, שרו, עודדו וייחלו לדבר אחד בלבד: שגאנה תנצח. עבור הכדורגל האפריקאי והדרך הנכונה להביא אותו קדימה.
רפילווה מושי, מדוברות האדמיניסטרציה של ממלכת באפוקנג, היתה נחרצת. "זה יהיה כמו גמר עבורנו, ניצחון של גאנה פה. בכלל, אנחנו מאוד מקורבים לאשאנטי, בגלל המכרות והסיפורים הדומים".
עם שריקת הסיום, החגיגה רק התחילה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
