הבלתי נשכחים

‎‎בקריקטורה שפורסמה ב-1993 ב"ניו-יורקר" והפכה למיתולוגיה נראה כלב יושב ליד מחשב ואומר לכלב שלידו: "באינטרנט אף אחד לא יודע שאתה כלב". 17 שנים אחרי - יותר מנצח במונחי הרשת - הקריקטורה הזו מזמן לא נכונה. העולם התהפך: עכשיו באינטרנט כל אחד יכול לדעת בדיוק, אבל בדיוק, עד כמה אתה כלב.

‏הרשת יודעת הכול וזוכרת הכול - ובעיקר, נדמה לפעמים, את הדברים שאדם לא רוצה שיידעו עליו. הדוגמאות רבות מספור: מעובדים שפוטרו בגלל תמונה בה צולמו שיכורים במסיבה, דרך חיילים משוחררים שהעלו סרטונים בהם הם מרקדים סביב פלסטינית כפותה, ועד אנשים שהתאבדו אחרי שמידע מסוים אודותיהם פורסם ללא שליטתם.

‏סוגיית הפרטיות היא היום הסוגיה הדיגיטלית האקוטית ביותר, ודאי מאז עלייתה של הרשת החברתית ואובדן השליטה של המשתמשים על הזיכרון הקולקטיבי. רובנו תקועים עם עצמנו, עם ההיסטוריה שלנו ומה שיותר גרוע - עם הדרך בה אחרים ראו ורואים אותנו.

‏ניסיונות שונים ומגוונים נעשים על מנת לפתור את הבעיה. ניסיון כזה העלתה בסוף השבוע שרת המשפטים של האיחוד האירופי, ויויאן רדינג, שהודיעה על כוונת האיחוד לקדם חקיקה תחת הכותרת "הזכות להישכח".

‏במה מדובר? בלתת לכל משתמש את היכולת לשלוט, לתקן ואפילו למחוק את כל הזהות הדיגיטלית שלו - הפרופילים ברשתות, הפוסטים בבלוגים, התמונות בפליקר, הציוצים בטוויטר, המכתבים במייל, הסרטונים ב-YouTube וכיו"ב - ולהתחיל הכול מחדש. "הזכות להישכח", אמרה רדינג, "היא חיונית בעולם הדיגיטלי של היום".

‏‎‎מחפשים פתרון לזיכרון הגורלי

‏על פניו, מדובר בדבר בלתי אפשרי. אלה לא רק פייסבוק, גוגל ומיקרוסופט ששומרות עליך מידע - מאות אלפי חברות אוספות מידע כזה או אחר, ולא כולן מרושעות.

מלבד זאת, האינטרנט הוא רק חלק מהעולם הדיגיטלי. מה עם הודעות ‏SMS‏? מה עם הפעילות בכרטיסי האשראי? מה עם המידע ששומרת המדינה? מי שחושב שתמונות מביכות בפייסבוק הן הצרה הגדולה שלו - כדאי שיחשוב שוב.

‏כשמסתכלים על העולם, אין ברירה אלא להודות - שוב - כי הפרטיות כמו שאנחנו מדמיינים אותה מתה, והיא לא הולכת לקום לתחייה.

אבל אתם יודעים מה, אני לא מקבל את התשובה "בלתי אפשרי". אנחנו הרי בני אדם, ואם יש משהו שהוכחנו לאורך ההיסטוריה זה שאין דבר שהוא בלתי אפשרי. הביטו ביומיום שלנו: הוא הדבר הכי בלתי אפשרי עבור אדם שחי לפני פחות מ-50 שנה.

אז תעשו לי טובה - הכול אפשרי.

‏לכל דבר יכול להיות פתרון. פתרון טכנולוגי מעניין לסוגיה דנן יכול להיות מבוסס על תוכנה שנותנת למידע תאריך תפוגה. אחרי ‏X‏ זמן יימחקו כל ההודעות, התמונות, הציוצים וכו', אם תרצו כמובן.

‏אבל האירוניה האמיתית בכל עניין "הזכות להישכח" היא עד כמה היא מנוגדת לכל מה שהתרגלנו לחשוב על עצמנו. הרי מהו אדם? מהי מטרתו העליונה? בדיוק ההפך מאותה "הזכות להישכח". האדם - ובגלל זה הוא מצלם, מטפס על הרים ומוליד ילדים - רוצה להיזכר, להשאיר טביעת רגל על מדרכת הנצח.

אף אחד לא רצה להישכח - עד שבא האינטרנט והראה לנו את הצד השני של המטבע.