היום שאחרי: מבנה מערך הכבאות איפשר את ההפקרות

מבנה ארגוני מעוות שעל בסיסו מתנהל מערך הכבאות בארץ איפשר את ההפקרות שהסלימה בסוף השבוע שעבר לאסון אדיר הממדים ברכס הכרמל, אך הוא גם מבטא את פיזור הרשויות האחראיות לו, המאפשר עתה לפונקציונרים לנסות ולחמוק מאחריות ישירה למחדל.

בשונה מרשויות אחרות שעוסקות בחירום ובהצלה, משרד הפנים הוא המשרד האמון על מערך הכבאות. האחריות מרוכזת באמצעות הרשויות המקומיות, שאותן הוא מתקצב ומבקר באופן שוטף. אלה הקימו את איגודי הערים האזוריים לכבאות, למען ההחזקה השוטפת של התחנות לכיבוי אש, וכל איגוד מכסה מספר רשויות מקומיות שכנות. כל רשות אמורה להזרים לאיגוד תקציבים שוטפים למען תשלום של שכר לכבאים; לאנשי המנהלה המפעילים את החמ"לים; לחוקרים שאמורים לצאת למוקדי בעירה ולברר את סיבת האש; לקיום הדרכות למניעת דלקות והפעלת פקחים האמונים על מתן רישיונות לבתי עסק, תוך בדיקת עמידתם בתקנות הבטיחות באש.

הסידור הזה היה פתח להזנחה מתמשכת: לרשויות מקומיות - בדגש על אלה שבפריפריה ונקלעו לגירעונות ענק ולקשיי נזילות - לא היה הכסף שהיו חייבות להעביר. באיגודים התרעמו, התריעו מפני אסון, אמרו ששכר של כבאים לא משולם; כבאים חדשים לא נקלטים ואלה שכבר נמצאים במערכת, שחוקים; רבים מהם כבר מבוגרים; אמרו שמלאכת כיבוי האש קשה ומתאימה לאנשים חזקים פיזית. במצב דברים כזה, כבר לא היה מה לדבר על הצטיידות ברכבי כיבוי חדישים ובמנופים המתאימים לבניית הגובה בארץ.

כך, במשך שנים יצאו מתחנות הכיבוי ברחבי הארץ כבאיות מיושנות למוקדי בעירה. במערך הכבאות היו שהתריעו כל העת שלמזל אין נטייה להאיר את פניו לנצח ואין מנוס מרפורמה מקיפה שעלותה מיליארדים למען יהיה כאן מערך שיספק מענה הולם למתאר רחב של תרחישים: משריפות ענק במתקני אנרגיה; דליקות בגורדי שחקים ושריפות יער אדירות היקפים.

סידור נוח

בינתיים, עולם כמנהגו נהג וכל עוד לא היו גופות מפוחמות בשטח, נדמה שהסידור היה נוח לכולם.

רק לפני כשנה יצאו ראשי הכבאים בארץ, ובהם נציב הכבאות הארצי, רב-טפסר שמעון רומח, לעוד קרב כזה, בניסיון להעיר מישהו בירושלים. הם באו לכנסת, לישיבה מיוחדת של ועדת הפנים ואיכות הסביבה, ומצאו לפניהם שני ח"כים בלבד: יו"ר הוועדה, דוד אזולאי, וח"כ שלי יחימוביץ'. קודם לדיון התראיין רומח ואמר: "בשונה מצה"ל, לנו אין יחידות של מחסני חירום וזה שכבאים יוצאים כיום לכבות שריפות, אינו מובן מאליו. הם פשוט מגלים אחריות לחיי אדם, אך קיים מחסור אדיר בתקנים. אנו נאלצים לספק מענה לדליקות עם ציוד מיושן וזמן התגובה שלנו לשריפות מתארך. אסון בסדר גודל של קטסטרופה הוא עניין של זמן, אין לי ספק בכך".

למרות הבנייה המואצת של גורדי שחקים, בעיקר באזור המרכז, מערך הכבאות יכול רק לחלום על הציוד המתאים שבכוחו לספק מענה הולם לקטסטרופות שיבואו, אולי כבר הערב. דוגמה לכך קיבלנו אך לפני שבועות, כשאש גדולה אחזה בקומות העליונות של מגדל שלום בתל אביב: "כבאים נאלצו לטפס בציוד מיושן אל הקומות העליונות במסדרונות אפופי עשן. פשוט לא היו די מנופים שיאפשרו הגעה מהירה מהקרקע אל מוקדי האש", סיפר בכיר במערך הכבאות.

שם התריעו כבר לפני שנים על מחסור של לפחות 12 מנופים מיוחדים שיאפשרו מענה לתרחישי בלהות כאלה: "אנחנו אפילו לא חולמים על זה כי במחיר של מנוף אחד, אפשר לרכוש שלושה רכבי כיבוי רגילים", אמר רומח.

הכבאים ניסו להקים קול צעקה, להחדיר את מצוקתם אל השיח הציבורי. היו פעמים שבהם עטפו את רכבי הכיבוי הישנים שלהם בשלטי מחאה, נסעו לכיכרות של ערים שפרנסיהן לא העבירו להם תקציבים, אך התקפלו משם עם הקריאה הראשונה שקיבלו על עוד שריפת קוצים שפרצה אי שם באיזה ואדי. לפני פחות משנה הם תכננו את "אם כל ההפגנות", גייסו את כל כוחותיהם הדלים וכליהם המקרטעים ותכננו מסע מחאה של כבאיות מכל הארץ לירושלים, להפגין מול משרדי הממשלה, לבקש שמישהו ייקח אחריות ויעשה כאן סדר. המשטרה הייתה ערוכה מבעוד מועד ובכוחות מתוגברים: הכבאיות נבלמו עוד לפני שהגיעו אל הקסטל.