באנגלית זה נשמע יותר טוב

מעין אמיר אוצרת בגלריה קונטמפוררי תערוכה שמעלה שאלות על השימוש הרב של אמנים ישראלים באנגלית ביצירותיהם

OMG! מסתבר שלא רק מתבגרים וכותבי סיטקומים לטלוויזיה, גם אמנים רציניים ומעמיקים חושבים לפעמים שבאנגלית זה נשמע יותר טוב. כך עולה מתערוכה שאצרה מעין אמיר בגלריה...קונטמפוררי. כן, באנגלית זה אפילו נכתב טוב יותר. התערוכה, אף היא תחת הכותרת Contemporary (עכשווי), מקבצת יחד יצירות ישראליות מתקופות שונות, אשר בכולן השימוש באנגלית הוא חלק מהותי מהיצירה, לא הערת שוליים.

עבודת האוצרות מנסה לקחת את הטקסט המשולב בעבודות ולהפוך אותו לעיקרון מארגן, שלפיו נקבע סדר העבודות בחלל. כך, תוך שימוש ביצירות עצמן, "כתבה" אמיר טקסט משלה, מעין שיר קטן ולא לגמרי מובן, אך כזה המותיר אותנו תוהים, לא אדישים.

Oh God, What if there is nothing when you cross the border line?

החלל חשוף הבטון וגבה התקרה של קומת הכניסה בגלריה מאחסן ברווחה את העבודות. אלה נתלו במרווחים קצובים, רובן לאורך קיר יחיד. האוצרת אף ביקשה שלא להצמיד להן תגי זיהוי, כדי לשמור על רצף הצפייה-קריאה, של השיר שהן כותבות ביחד. הבחירה בעבודות לא גדולות, לא גרנדיוזיות, מצטנעות אפילו, נראית כאמירה בפני עצמה ואופיינית לעבודתה של אמיר לאורך השנים. לרוב היא מעדיפה את הפשוט, היומיומי, המצוי, על פני המתהדר, האסתטי הנשגב.

יצירות של עידו בר אל, מיכל נאמן, מיכאל דרוקס, דייויד ריב, מנהלות דיאלוג רב דורי עם יצירות של אליעזר זוננשיין, גיא בן נר, אלישבע לוי, שי לי עוזיאל ואחרים. אולם מרחק הדורות מתגמד לנוכח הקרבה התרבותית. ישראלים מתבטאים באנגלית. איש איש מסיבותיו. יש רהוטים יותר ופחות. יש מילה אחת שאומרת המון ויש כאלה שמשתמשים בעומס חזותי-טקסטואלי כצבע ליצירת האמנות.

קקפוניה מוגחכת

בקומה השנייה פוגשים במפתיע בעבודה קטנה ומוזרה של מרדכי ארדון משנות ה-50. מולה, קיר שלם שנקרא כמעין "מכתב כופר" שיצר גיא בן נר משלטי חנויות המשתמשים במילים אנגליות, בעילגות ובשלל טיפוסי אותיות (בעברית), הם יוצרים קקופוניה מגוחכת, אורבנית מאוד, ישראלית, קרתנית, מתאמצת.

אמיר אינה מתאמצת להיות מובנת. היא משאירה הרבה קצוות פרומים ואפשרויות תרגום פתוחות. אך גם אם רבות השאלות מהתשובות, היא מצליחה להאיר במידת מה את מגבלת המקומיות, העיסוק בשפה ככלי שאינו מובן מאליו והפעולה העכשווית, המנסה לדחוק את הגבולות.

מצד הגלריה, מעניין לראות את ההתמסרות לתערוכה שאינה מסחרית באופייה. הגישה המארחת אוצרים צעירים ותערוכות ניסיוניות מתיישבת עם קו של יוזמות תמיכה באמנות, שעליו מצהיר בעליה של גלריה קונטמפוררי (השייכת לגלריה הוותיקה יותר גולקונדה), סוחר האמנות רוני פורר.

גלריה קונטמפוררי, הרצל 117, תל אביב. הכניסה חינם