דיני התיישנות נועדו לעצור תביעות. השנים החולפות לא מעלימות את הזכות, אלא שלא ניתן לאכוף את הצד שחייב בקיום אותה זכות, לעשות זאת. כך, למשל, חוב כספי שעברו יותר משבע שנים ממועד פירעונו, לא נמחק, אך אי אפשר לתבוע את החייב בבית משפט על מנת שיחזירו.
חוק ההתיישנות מבחין בין שני סוגי תובענות: תובענות במקרקעין שההתיישנות בהן מגיעה אחרי תקופה ארוכה או שאין בהן התיישנות כלל, ותובענות שבהן ההתיישנות מגיעה בתוך שבע שנים.
במקרקעין לא פשוט לקבוע לאילו משני הסוגים שייכת כל תובענה. על חלק ממקרי פלישה קבעה הפסיקה שלא חלה התיישנות משום שיש במעשה הפלישה משום פגיעה בזכויות מקרקעין, שעליהן בדרך כלל אין התיישנות. לעומת זאת, על דמי שכירות לעולם תחול התיישנות משום שהם, ככול תביעה כספית אחרת, מתיישנת בתוך 7 שנים.
לאחרונה דן ביהמ"ש המחוזי במחוז מרכז בשאלת סיווג תביעה על קיום זכויות בנייה, והשופט אברהם יעקב הכריע שחלה עליה התיישנות.
התובע היה משרד עורכי דין בבעלות עו"ד רחל ברכה, שרכשה מחברת אפריקה ישראל מבנה בתל אביב, שניצב בתוך מתחם שהיה כולו בבעלות חברת הבנייה. המבנה יועד לשימור ולכן לא ניתן היה לבנות עליו תוספות, מדובר בשטח בפינת הרחובות הרצל ואחד העם בת"א.
לטענת ברכה, אפריקה ישראל יזמה פרויקט בנייה במתחם, וכדי להגדיל את אחוזי הבנייה שיאושרו לה מהעירייה, כללה בתוכנית גם את השטח שנמכר לה. התוכנית אושרה כדין ב-2002, וכתוצאה מכך, טענה ברכה, קיבלה אפריקה ישראל אחוזי בנייה גבוהים יותר. ברכה טענה שהיא הבעלים של אחוזי בנייה אלו, כי אושרו על סמך בעלות בשטח ששייך לה.
בשלב הראשון נידונה שאלת סוג התביעה, האם היא שייכת לסוג תובענות המקרקעין שלא חלה עליהן התיישנות, או שהיא תובענה שאינה במקרקעין.
השופט קיבל את טענת חברת הבנייה וקבע שזכויות בנייה אינן כזכויות במקרקעין, ולכן לו רצתה עו"ד ברכה לתבוע כסף בזכות ניצול זכויותיה, היה עליה לעשות זאת בתוך 7 שנים. כעת נותר היה לקבוע מתי החל מנין שבע השנים: האם משנת 2002, שבה אושרה התוכנית, כפי שטענה אפריקה-ישראל, או מ-2009 כפי שטענה עו"ד ברכה, אז פורסם דבר אישור התוכנית בעיתונות, והמועד שבו נודע לה על אישורה. השופט יעקב קבע כי אישור תוכנית בניין עיר הוא כאישור חוק וכמותו מחייב, גם אם אין יודעים עליו. לפיכך, המועד שממנו יש למנות את שבע השנים שאחריהן מגיעה התיישנות הוא מועד פרסום אישור התוכנית ברשומות, גם אם התובעת לא ידעה על קיומה ואישורה.
פסק דין זה מבהיר שני עניינים חשובים לתחומנו: ראשית, זכויות בנייה אינן כזכויות במקרקעין, ולכן הזכות לתבוע אותן ממי שגזל אותן פוקעת בתוך שבע שנים. העניין השני הוא שאי ידיעה לגבי אישור תוכנית אינה עוצר את מירוץ ההתיישנות.
הכותב הוא מומחה לדיני מקרקעין ותכנון ובנייה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
