פורטפוליו / עו"ד אלונה שפר (קארו)

ילדות: תל אביב. גרנו בשכונה של עיתונאים. השכנים שלנו היו טומי ושולה לפיד, יגאל לב, וציפי ונתן ברון. עד היום מרב לפיד, אחותו של יאיר, היא חברתי הטובה.

הורים 1: אבא, זאב יפת, מראשוני העיתונאים החוקרים בישראל, בעל הטור "חריקות" ב"הארץ". הוא עמד בראש אגודת העיתונאים והיה יו"ר ועד עובדי הארץ. היו נגדו עשרות תביעות דיבה, ויש אפילו תקדים משפטי על-שמו. אימא הייתה מפיקה בטלוויזיה הלימודית, ובין היתר הפיקה את "זהו זה" ואת "רחוב סומסום". בתוכנית הראשונה של זהו זה שמו אותי בהיכון ליד הטלפון כדי לענות על החידה, שהייתה פורמט חדשני אז, בגלל שהם חששו שאף אחד לא יתקשר. מובן שהמרכזייה הוצפה בשיחות. כשאבא פרש הוא הקים את "פספורט לאירופה", הוצאה לאור של מדריכי טיולים, ומאז ההורים מטיילים בעולם וכותבים.

כשאהיה גדולה: שופטת. היה בי רצון אדיר לעשות צדק.

צילום: עשיתי בגרות בקולנוע, ושם גיליתי את הצילום והתאהבתי בו. הייתי צלמת בדובר צה"ל.

משפטים: היה ברור שאלמד לפי תוכנית החומש שגיבשתי בגיל 5. התפרנסתי מצילומי אופנה לעיתונים ומצילומי חתונות. כשהתחלתי סטאז' בבית משפט השלתי מעליי את כתפיית המצלמה, ומאז אני מצלמת רק את הילדים שלי.אחרי הסטאז' התחלתי לעבוד במשרד של נבות תל-צור, שם נחשפתי לנושא איכות הסביבה.

איכות סביבה: ב-1998 קראתי בעיתון כתבה שהפעימה אותי - אדם טבע ודין הגישו תביעה נגד מגדלי חוף הכרמל, ובתביעה הזו היה כל מה שאני מאמינה בו. התחלתי לעבוד שם במקביל, ובהתנדבות. התיק הראשון שלי היה נגד בניית דירות מגורים בחוף הצוק. אחרי תקופה השיגו תרומה לתקן נוסף לעורך דין, ובלי להסס עזבתי הכול והלכתי לשם. ההורים היו מופתעים, כיוון שזו לא הדרך הסלולה לשיפוט, כמו שתכננתי. חברים חשבו שפשוט השתגעתי.

חברות ענק: תבענו את חיפה כימיקלים על זיהום, אני ועוד עורכת דין. מולנו התייצבו שישה עורכי דין, שהיו שולחים לי בכל יום ספר עצום שהייתי צריכה להגיב עליו, כדי להתיש אותנו. את מפעלי ים המלח תבעתי על זיהום מי תהום, ואת השפד"ן - על קריסת צינור הביוב.

ד"ר תמיר שפר: בעלי. בשיא הדרמה של השפד"ן הזמינו אותי לעימות טלוויזיוני מול מיקי מזר, שעמדה בראשו. במקומה הגיע בחור חמד, יועץ התקשורת של החברה, תמיר. היה עימות ומובן שניצחתי, ואחריו התחלנו לצאת, התחתנו, ויש לנו ילדה משותפת, שאותה אנחנו מגדלים יחד עם שני ילדיו מנישואיו הקודמים. תמיר פרופסור לתקשורת פוליטית, חבר סגל באוניברסיטה העברית והיועץ האסטרטגי הבכיר שלי.

דב חנין: היה ראש ארגון הגג חיים וסביבה וביקש שאהיה המנכ"לית שלו. זה היה בית ספר לחיים. אין דבר קשה יותר מלנהל ארגון במגזר השלישי. צריך לייצר אג'נדה, אפקטיביות וגיוס משאבים, לייצר יש מאין.

גלעד ארדן: אחרי חמש שנים פנה אליי חבר כנסת נמרץ, שזכה אצלנו בגלובוס הירוק על פעילות סביבתית, וביקש להתייעץ איתי על כוס קפה, לפני כניסתו למשרד לאיכות הסביבה. הוא הציע לי להיות ראש המטה שלו, יד ימינו בגיבוש האסטרטגיה והקשר בינו לגורמי החוץ והעובדים במשרד. כשפרש מנכ"ל המשרד מוניתי במקומו.

מפוחים: מכת מדינה. יש פתרונות טכניים להפחית את הרעש, אבל יש רשויות שמתעקשות להמשיך את המטרד.

אכיפה: יש לנו רק שלושים פקחים ברחבי הארץ, אבל נגיש כתבי אישום נגד ראשי ערים שלא יצייתו לחוק.

המזהם משלם: תפיסת העולם שלנו. סביבה שווה כלכלה. מעבר לתעשייה ירוקה זה יניע את הצמיחה.

ים המלח: אזור אסון אקולוגי, תוצר של ניהול כושל של משק המים. השר הצהיר שיעביר החלטת ממשלה שתשית את מרב העלויות של קציר המלח על מפעלי ים המלח.

מיחזור פסולת: אצלנו ממחזרים 20% מהפסולת וקוברים 80%, כשבכל העולם זה הפוך. אנחנו עומדים להשקיע 350 מיליון שקלים בהפרדת פסולת רטובה ויבשה, ו-200 מיליון שקלים על הקמת מתקנים לטיפול בפסולת המופרדת. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמו לפגר בתחום הזה.

אמנות: כשהיה לי זמן עסקתי בקדרות ובציור. היום העבודה שלי היא התחביב שלי.

תפיסת עתיד: לא יודעת מה תהיה הפוזיציה הבאה שלי, אבל ברור לי שזה יהיה משהו שיקדם את הסביבה. בכל מקרה, אני לא רואה את עצמי בפוליטיקה.