"וושינגטון פוסט": "לבחון מחדש את הסיוע האמריקני לישראל"

"וושינגטון פוסט", שבשנים האחרונות נוקט קו ברור של תמיכה במדיניות ממשלת ישראל, קרא אתמול (ג') "לחשוב מחדש על הסיוע האמריקני השנתי לישראל". במקביל, עלתה שאלת הסיוע בעימות הטלוויזיוני בין המתמודדים הרפובליקניים על מועמדות מפלגתם בבחירות לנשיאות, שנערך אמש בלאס-וגאס.

וולטר פינקוס, הכתב והפרשן הוותיק של ה"פוסט" לענייני מודיעין וביטחון, כתב בטורו "אותיות קטנות": "בתגובה על ההפגנות נגד יוקר המחיה, שנמשכו חודשים, החליטה ממשלת ישראל להעלות מיסים על חברות ועל בעלי הכנסות גבוהות. היא גם אישרה קיצוץ בסך 850 מיליון דולר בתקציב משרד הביטחון, כ-5% מתקציב המשרד, שנמדד בכ-16 מיליארד דולר, בכל אחת מהשנתיים הבאות".

"אם ישראל יכולה לקצץ את הוצאותיה לצרכים צבאיים בגלל בעיות כלכליות פנימיות, האם ארה"ב - שחייבת לקצץ את תקציבה הצבאי בגלל גרעון תקציבי גדול - אינה יכולה לבחון קיצוץ בסיוע הצבאי שלה לישראל"? נאמר בטור.

"בין הקיצוצים שנדונים עתה בישראל: עיכוב ברכישת סוללות נוספות של מערכת כיפת ברזל (מעבר לאלה שארה"ב הסכימה לממן את רכישתן בסיוע מיוחד בסך 205 מיליון דולר)", מוסיף בעל הטור. "נוסף לכך, צה"ל עשוי להקפיא את התקציבים לרכישת מערכות אחרות להגנה מפני טילים, בדיוק אותן מערכות שלהן הקצה הקונגרס סיוע מיוחד (מעבר לסיוע הצבאי השוטף, ר.ד.) השנה". (הכוונה ל'חץ').

"השאלה לפני נשיא ארה"ב, ברק אובמה, הממשל, הקונגרס ובסופו של דבר אולי העם האמריקני, היא: בהתחשב בבעיות הכלכליות הנוכחות (שעימן מתמודדת ארה"ב), האם צריכה וושינגטון לספק את הכסף שיכסה את הקיצוצים שהישראלים עצמם עושים בתקציב הצבאי שלהם"? שואל העיתון.

הכותב עורך ניהול פינקסים ומעלה עובדות שאולי ידועות לכלכלי משרד הביטחון ולכמה עוזרי מחוקקים על גבעת הקפיטול, אך ודאי לא לציבור משלמי המיסים בארה"ב. מ.ג'. רוזנברג, בלוגר ב"האפינגטון פוסט" ועמית מחקר במכון החשיבה הליברלי Media Matters Action Network, העיר אתמול, כי זו הפעם הראשונה למיטב זכרונו, ואולי אי פעם, שבעל טור מכובד בארה"ב, שנמנה עם הזרם המרכזי, קורא לקצץ בסיוע לישראל.

בין הנקודות שמעלה ה"פוסט":

• במארס 2003, כמה ימים לאחר הפלישה האמריקנית לעיראק, ביקש הנשיא דאז, ג'ורג' בוש, מהקונגרס לאשר סיוע צבאי בסך 4.7 מיליארד דולר לכ-20 מדינות שסייעו לארה"ב בפלישה או תרמו ללוחמה בטרור. ישראל, מצרים, ירדן אפגניסטאן, פקיסטאן וטורקיה, נמנו ברשימה. חלק גדול מהסכום, כמיליארד דולר, נמסר לישראל, "נוסף לסיוע הצבאי השוטף לשנת הכספים 2003 ולתשעה מיליארד דולר בערבויות כלכליות לשלוש השנים הבאות", לפי נייר עבודה של מכון המחקר של הקונגרס (CRS).
• ב-2007, גובש הסכם בין ישראל לבין ממשל בוש שלפיו יעלה הסיוע הצבאי בהדרגה לעשר השנים הבאות. בשנת הכספים הנוכחית הגיע הסיוע ל-3.01 מיליארד דולר. סכום זה מהווה כמעט 50% מכל הסיוע הצבאי שמעניקה ארה"ב למדינות אחרות מדי שנה והוא מהווה כ-18% מתקציב משרד הביטחון.
• הסיוע הצבאי לישראל מנוהל באופן שונה מתכניות הסיוע הצבאי למדינות אחרות. כל חבילת הסיוע השנתית מופקדת מיד בחשבון נושא ריבית בפדרל ריזרב. הריבית שצוברת ישראל מופנית לפרעון הלוואות בלתי מגובות בערבויות שישראל נטלה מארה"ב בעבר.
• ישראל יכולה להשתמש בכ-25% מסכום הסיוע השנתי לרכש בתעשיות הביטחוניות של ישראל. לשום מדינה אחרת שמקבלת סיוע אין פריווילגיה כזו, לפי דו"ח של CRS מ-2010. ארה"ב מסבסדת אפוא את התעשיות בישראל, אך יש לה זכת וטו על יצוא נשק ישראלי, עם טכנולוגיות אמריקניות, למדינות שלישיות.
• היתרון הצבאי האיכותי (QME). בעל הטור מגדיר זאת כ"נוסחה מוזרה... שהונצחה בחקיקה של הקונגרס". מדובר בהתחייבות רשמית, שלפיה כל מכירת נשק אמריקני למדינה במזה"ת חייבת להיות מותנית בכך שהמכירה לא תפגע ביתרון הצבאי האיכותי של ישראל. הנוסחה הזו יוצרת בעיות ברורות. כמה מדינות באזור, כמצרים וסעודיה, הן בעלות ברית של ישראל, אך בה בעת הן מהוות איום על ישראל. לכן, כל אימת שארה"ב מספקת נשק למצרים וסעודיה, היא חייבת לספק נשק בעל איכות גבוהה יותר לישראל. התוצאה היא מירוץ נשק אזורי שארה"ב מחוללת במו ידיה.
• לפי תכנית אחרת, "מלאי תחמושת לשעת חירום לבעלות ברית", מפקידה ארה"ב בבסיסי צה"ל נשק וציוד צבאי אחר לשימוש בעיתות מלחמה. ישראל יכולה לעשות שימוש בנשק זה בכפוף לאישור אמריקני. במלחמת לבנון השניה, ב-2006, אישרה ארה"ב לצה"ל להשתמש בפצצת מצרר שהיו במחסנים. בשנות ה-80 הוגבל שווי הנשק שהופקד בישראל ל-100 מיליון דולר בשנה, אך הוא עלה בהדרגה לרמה של 800 מיליון דולר ב-2010, מיליארד דולר ב-2011 והסכום צפוי לעלות ל-1.2 מיליארד דולר בשנת הכספים 2011.
• מאז אמצע שנות ה-90, מפתחות ישראל וארה"ב במשותף מערכות הגנה מפני טילים, לרבות ה"חץ". כל התכניות האלה זוכות בתמיכה חזקה של הקונגרס ובדרך כל מוסיפים המחוקקים סכומים נכבדים לבקשה המקורית של הממשל למימון הפרוייקטים האלה. כך, למשל, לשנת הכספים 2012 הוסיפו הסנט ובית-הנבחרים 129.6 מיליון דולר לבקשת התקציב המקורית של הממשל בסך 106.1 מיליון דולר.

"צריך לקצץ בסיוע האמריקני לישראל"

שאלת הסיוע לישראל עלתה אמש בעימות הטלוויזיוני בין המתמודדים הרפובליקניים על הנשיאות. בתשובה לשאלת המנחה, האם יקצץ בסיוע לישראל, אמר ציר-הנבחרים רון פול, כי צריך לקצץ בסיוע האמריקני לכל המדינות, גם לישראל.

לדבריו, הסיוע "מלמד (את הישראלים) להיות תלויים באחרים... מרכך את הכלכלה שלהם ופוגע בריבונות של ישראל". הוא טען, שכל מדינה במזה"ת צריכה להיות חופשיה לנהל מדיניות חוץ עצמאית ולא לחשוש כיצד תגיב ארה"ב והאם היא תוענש ע"י קיצוץ בסיוע שהיא מקבלת מוושינגטון.

פול הוא מתמודד שולי ואין לו שום סיכוי להתמנות כמועמד הרפובליקני לנשיאות. הוא מחזיק בדעתו על הסיוע כבר שנים רבות, אך באחרונה תפסו דעות אלה תאוצה בגלל המצב הכלכלי הקשה.

"יש לנו אימפריה ואיננו יכולים להרשות לעצמנו להחזיק בה", אמר פול. "...אני חושב שאנו מבצעים התאבדות כלכלית אם לא נהיה מוכנים לבדוק את הוצאותינו בחו"ל. יש לנו יותר נשק מאשר כל מדינות תבל יחדיו ואנחנו לא מסוגלים לקצץ פני? אני רוצה שמישהו יראה לי קיצוצים".

צירת בית-הנבחרים מישל בקמן, אף היא מתמודדת שולית, לאחר 15 דקות תהילה לפני כמה שבועות, מחתה על דברי פול. היא אמרה שאסור לגעת בכספי הסיוע לישראל מפני שישראל היא "בעלת בריתנו הגדולה". לדבריה, אם צריך לקצץ בסיוע החוץ, ארה"ב צריכה לתבוע מהמדינות שהיא "שחררה" אותן, כעיראק ולוב, שיחזירו את הוצאות ה"שחרור" הזה.

בנאום על מדיניות חוץ בשבוע שעבר, אמר מיטי רומני, המתמודד המוביל, שאם ייבחר הוא יגדיל את הסיוע האמריקני לישראל, יכיר בישראל כמדינה יהודית ויעצים את הנוכחות הצבאית האמריקנית ליד איראן. הוא טען, שמדיניות הנשיא הנוכחי תורמת לבידודה של ישראל.