הקול הפנימי

החנקת ה"אני" גורמת לאדם לחוש באומללות עד כדי דיכאון, לעתים היא מובילה להרסנות או לתוקפנות. הגוף מאותת ומבטא את המצוקה, אבל הקודים החברתיים מצווים עלינו להישאר פוליטיקלי קורקט. לא לומר דברים שאינם מקובלים, לא להרגיז. למה הקודים האלה כל כך מפחידים אותנו?

בשנת 2005, שנה לאחר שעבר ניתוח להסרת גידול סרטני בלבלב, הופיע סטיב ג'ובס באוניברסיטת סטנפורד. "זמנכם קצוב, אז אל תבזבזו אותו בלחיות חיים של מישהו אחר, אל תילכדו בדוגמה", הפציר בקהל. "אל תחיו לפי תוצאות המחשבה של אנשים אחרים. אל תניחו לרוב להשתיק את הקול הפנימי שלכם. והכי חשוב, שיהיה לכם אומץ ללכת בעקבות הלב והאינטואיציה שלכם. הם, איכשהו, כבר יודעים מה אתם באמת רוצים להיות. כל השאר משני".

כמה אנשים הם בעלי אומץ ועוצמה פנימית מגובשת ואותנטית כסטיב ג'ובס, שהלך החודש לעולמו? כמה אנשים יכולים לעמוד במחיר של להיות יוצא הדופן? יש אנשים כאלה, אבל הם לא רבים. היתר מנסים להתאים את עצמם, ומשתיקים את הקול הפנימי מתוך בחירה. הפחד מהבדידות ומהריקנות גורם להם לכופף את דעתם, ולפעול בניגוד לאינסטינקט הטבעי שלהם. השתייכות לקבוצה מגנה מפני בדידות, וככל שהקבוצה חשובה יותר, עולה תחושת הערך העצמי.

למעשה, אנחנו חיים ב"מאזן אימה" בין התסכול והכאב שנובעים מההימנעות, לבין התועלת שאנחנו מקבלים מהשתייכותנו לקבוצה רצויה. ככל שגדל הפער ביניהם, כך גדל התשלום שעלינו לשלם.