לא הכול שפיר

למרות הפופולריות שלה, ניקור מי שפיר אינה בדיקה נטולת סיכונים. משרד הבריאות מסביר לגביה באתר שלו כי "מאחר שביצוע בדיקה פולשנית כרוך בסיכון להפלה הנאמד בחצי אחוז, לאחת מכל 200 נשים שעוברות את הבדיקה תהיה הפלה כתוצאה מהבדיקה". הספרות הרפואית מוצאת שיש סיכון של לפחות אחת לחמש מאות להפלה בעקבות בדיקת מי שפיר; אולם, הרבה מאוד נשים שעושות את הבדיקה, קיבלו בחלבון עוברי תוצאה תקינה ונמוכה בהרבה. כלומר, הסיכון שלהן להפיל בעקבות בדיקת מי השפיר עולה על הסיכון שלהן ללדת עובר עם תסמונת דאון.

לעתים יש הצדקה רפואית ברורה לביצוע הניקור, בהסתמך על בדיקות מוקדמות. משרד הבריאות קבע שכשבדיקת חלבון עוברי, בדיקת דם פשוטה המתבצעת בשלב מוקדם יותר של ההיריון, מזהה סיכון ללידת עובר עם תסמונת דאון בהסתברות העולה על 1:380 - מומלץ לבצע ניקור מי שפיר. אך לעתים, נשים שההסתברות שלהן ללידת עובר עם תסמונת דאון נמוכה בהרבה מהסף שקבע משרד הבריאות, בוחרות לעבור את הבדיקה הכרוכה בהחדרת מחט אל הרחם ושאיבת דגימה מנוזל מי השפיר. תוצאות ראשוניות מעבודת דוקטורט של יוליה גרינשפן-כהן, בהנחיית פרופסור אלון פרס, מעידות כי נשים רבות מעל גיל 35, שחלקן נכנסו להריון לאחר טיפולי פוריות לא פשוטים, בוחרות לעבור בדיקת מי שפיר גם כאשר ההסתברות הממוצעת שלהן ללידת עובר עם תסמונת דאון קטנה פי-עשרה ויותר ממה שמשרד הבריאות קבע כסיכון לתסמונת דאון. המסקנה: נשים מתעלמות מהסיכון הכרוך בניקור מי שפיר ורואות רק את התועלת הכרוכה בה, במובן של יצירת ודאות שההיריון תקין.

איך זה קורה? מדוע נשים, שההיריון יקר להן מכל, ולחלקן זו עשויה להיות הזדמנות חד-פעמית להרות, מוכנות לסכן את עצם קיומו של ההיריון?

1. הרצון לוודאות - לדעת בלי ספק שהעובר תקין - גובר על הזהירות. קשה לנו להסתפק בהסתברות, אנחנו רוצים לדעת לבטח ומשלמים על זה ביוקר - בכסף ולעתים גם בחיים.

2. הסיכון של 1:200 מופיע בטופסי הסכמה עליהן חותמות הנשים, אך איננו מוחשי עבורן. שוב ושוב אני מלמדת יועצים גנטיים, בהדסה ובמאונט סיני בניו יורק, שאנשים אינם מקבלים הכשרה בהבנת סיכונים, ולרוב בוחנים רק חלק אחד של המשוואה או פשוט מתעלמים מהמספרים.

3. ברגע שמשרד הבריאות החליט לממן ניקור מי שפיר לנשים מעל גיל 35, בלי קשר לתוצאה של בדיקת החלבון העוברי שלהן, ביצוע הניקור מגיל 35 ומעלה הפך לנורמה, לברירת המחדל. זה הפך בעיני הציבור מ"אפשר" ל"צריך". הרבה נשים סבורות שאם ניקור מי השפיר חשוב מגיל 35 ואילך, הרי שכדאי בכל מקרה להיבדק. כבר נתקלתי בהודעה באינטרנט של אישה שהגדירה את ביצוע הבדיקה כ"חובה", למרות שציינה שכל הבדיקות המקדימות שלה היו תקינות.

בעיניי החובה היא להביא למצב שבו נשים יבינו מה הן עלולות לסכן, ולא רק מה הן מרוויחות כתוצאה מניקור מי השפיר. הבחינה של סיכון מול תועלת הביאה כבר לכך שממוגרפיה מתבצעת כיום רק לנשים מעל גיל 50 ולא מגיל 40 כפי שהיה נהוג. אולי הגיע הזמן שגם בניקור מי שפיר ינקטו צעד נועז, כגון התניית מימון הניקור בצורך או תועלת רפואיים ולא בצורך האנושי לדעת שהכול בסדר.

דר' טליה מירון-שץ

הכותבת היא דר' לפסיכולוגיה, ר' המכון לחקר קבלת החלטות רפואיות בקריה האקדמית אונו ומנכ"ל חברת CureMyWay