חוזרת לצומת

רבה מהחוויות הקשורות לתקופת צילומי הסרט שכחתי, והצפייה במחזה הזכירה לי", משחזרת השחקנית יעל הדר, שלבקשת "גלובס" הגיעה לצפות בחזרות לגרסת הבמה של "צומת וולקן". "אני זוכרת, למשל, שהבמאי ערן ריקליס רצה שסצנת המיטה שלי עם סמי הורי תהיה בעירום. אני סירבתי, והייתי בטוחה שיזרקו אותי מההפקה. הסרט לא היה להיט גדול עם צאתו לבתי הקולנוע, המעמד שלו נבנה בהדרגה עם השנים, ואני עדיין מופתעת כאשר אנשים ברחוב זורקים לי מדי פעם רפליקות".

בסרט "צומת וולקן" של ערן ריקליס, שהופץ לראשונה בשנת 99, גילמה הדר את התפקיד הנשי הראשי של דליה אנקרי, ברמנית מהקריות החולמת להפוך לעיתונאית עם אג'נדה פוליטית שמאלנית בעיתון "העולם הזה". את גיבורי הסרט, ארבעת חברי להקת "צופן גנטי" החולמים להפוך כוכבי רוק בעיר הגדולה, גילמו בסרט אורן שבו (הסולן מיכה שלי), תומר שרון (הקלידן דני רפאלי), דני שטג (הבסיסט יגאל ידגר) וגילי שושן (המתופף אלי כהנא). כוכב נוסף בסרט היה סמי הורי שגילם את הכדורגלן אלבז, בן זוגה של דליה העומד בפני פריצה לקריירה בינלאומית.

יורם לוינשטיין, מנהל הסטודיו לאמנויות התיאטרון, מגשים בימים אלה חלום בן יותר משנתיים להפוך את סרטו של ריקליס למחזה בכיכובם של תלמידי שנה ג', בהם רונה לי שמעון המגלמת את דליה אנקרי.

עינת ברנובסקי עיבדה את התסריט של משה זונדר ואמיר בן דוד, ונעם שמואל ("ע' 17", "רומיאו ויוליה") ביים. במעבר מהמסך לבמה הועברו סצנות רבות לחלל מועדון "צומת וולקן", שבו מתרחשת העלילה בעשרת הימים שקדמו לפרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-6 באוקטובר 73. סיפורים משניים יחסית בסרט זכו לנפח מורחב (הרומן המתהווה בין המתופף הביישן כהנא והמלצרית הרוסייה אידה), והשימוש במסכי וידיאו מאפשר לשמואל להציג את בועת הרוק'נרול מול המציאות הביטחונית המאיימת להתפוצץ בעולם החיצון.

"רציתי לביים מחזה על בועה בתוך בועה", מסביר שמואל. "בשנים האחרונות מדברים על הבועה התל-אביבית, אבל בישראל חיו תמיד צעירים שניסו לבנות מציאות נפרדת מ'ארץ ישראל היפה', במקרה הנוכחי להקת רוק המחוברת מנטלית לסצנה המוזיקלית הבינלאומית. בסצנת הפתיחה שרים את 'All right now', וברקע מוקרנים יומני חדשות ישנים המעידים ששום דבר לא בסדר. מצד שני, ישראל כולה חיה בבועת האופוריה של פוסט מלחמת ששת הימים, כפי שמעיד ראיון מצולם עם ראש הממשלה דאז גולדה מאיר, וגם הבועה הזו נועדה להתנפץ".

שלום לתמימות

"חשבתי שהמחזה מהדק ומסדר את הסיפור", אומרת יעל הדר (בעצמה בוגרת הסטודיו של יורם לוינשטיין מחזור 93', ט.פ), "אהבתי מואד את הסרט, ואת הדמות של דליה, ובו-זמנית הרגשתי שפרטים מסוימים בעלילה לא התפתחו עד הסוף. מה שהמחזה כן מצליח לעשות. הסצנה שבה דליה ושלי שולחים בדואר את מאמר המערכת לעיתון 'העולם הזה' ריגשה אותי עד דמעות. גם אלמנט ההחמצה הודגש, כי למעשה כל החלומות של הדמויות הראשיות התנפצו. אפילו דליה, לכאורה היחידה שאכן הפכה לעיתונאית מצליחה בעולם הזה כמו שרצתה, מודה בסיום שיש לה קריירה אבל אין לה אהבה.

"זה סיפור על אובדן התמימות, וגם מהמקום הזה צפייה במחזה הציפה אותי באמוציות חזקות בגלל שהשחקנים הם תלמידי שנה ג' רגע לפני סיום הלימודים. אני זוכרת שבתקופת לימודי המשחק הייתה תחושת שייכות לקבוצה. כולנו היינו באנרגיות עשייה ביחד, ואז יצאתי לתיאטרון הרפרטוארי והאשליות לגבי המקצוע התנפצו בתוך כמה חודשים".

מה חשבת על רונה לי שמעון בתפקיד דליה?

"אהבתי אותה מאוד, בעיקר בחלק השני של המחזה שבו הדמות מתפתחת ומתמודדת עם דילמות לא פשוטות. היא קלטה בצורה מדויקת את תחושת חוסר השייכות של אישה צעירה המעדיפה קריירה ומימוש עצמי, מול גבר שברור לו שהיא צריכה לוותר על הכול כדי להישאר לצידו. בסרט הייתה סצנת ריב קשה ביני ובין סמי הורי המתפתחת למכות. צילמנו אותה בטייק אחד ואני זוכרת שהורדתי עליו כאפה רצינית. במחזה אלבז מכה את דליה והיא לא מחזירה, וזה הפרט היחיד שקצת הפריע לי. אישה חזקה לא סופגת מכות בלי להגיב".

המחזה "צומת וולקן" מועלה מדי ערב עד ה-19 בחודש, באולם המופעים של סטודיו יורם לוינשטיין בשכונת התקווה בתל-אביב