"לבטל עמלת פירעון מוקדם של משכנתא - אין לכך הצדקה"

מחקרו של ד"ר דני בן שחר מאוניברסיטת ת"א, שהועבר לסטנלי פישר בתחילת מאי, יוצג מחר בדיון בוועדת הכלכלה בנושא

מחקרו של ד"ר דני בן שחר מאוניברסיטת ת"א, קורא לבטל את עמלת פירעון מוקדם של משכנתא כיוון ש"אבד עליה הכלח", יוצג מחר (ב') בדיון בנושא שייערך בוועדת הכלכלה, לאחר שהועבר לנגיד בנק ישראל סטנלי פישר ולמפקח את הבנקים דודו זקן.

"עמלת הפירעון המוקדם היא תוצר לוואי של נסיבות היסטוריות שאבד עליהן הכלח ואין לה כל הצדקה כלכלית, משפטית וחברתית במציאות המשק הישראלי כיום", כתב בן שחר במחקר שפורסם בתחילת מאי. "הסדר עמלת הפירעון המוקדם במתכונתו הנוכחית אינו עומד בכללי הסבירות המצופים מהבנקים, פוגע ביעילות הכלכלית ואף פוגע בזכות לשוויון של לווים חלשים, באמצעות נוסחת החישוב שנקבעה לו. יש לבחון את ביטולו של ההסדר הקיים, או לחלופין לערוך בו שינויים משמעותיים".

כידוע, בעל משכנתא המבקש לבצע פירעון מוקדם מלא או חלקי של המשכנתא מחויב בעמלה שעלולה להסתכם בעשרות אלפי שקלים. העמלה מחושבת כהפרש בין התשלומים שטרם נפרעו כשהם מהוונים לפי הריבית הממוצעת על המשכנתאות, בניכוי אותם תשלומים כשהם מהוונים לפי שער הריבית שנקבעה בעת מתן ההלוואה.

בן שחר מסביר כי "העמלה נקבעה על רקע תנאים כלכליים ששררו בשנות ה-80. בעבר, מקורות המימון של הבנקים למשכנתאות היו מוגבלים לפיקדונות של משקיעים מוסדיים לטווח ארוך. תנאי הפיקדונות ממקורות אלו לא היו ניתנים לשינוי. הואיל וכך, נוצר חשש שהירידה החדה שהתרחשה בשערי הריבית בתוך מספר חודשים מ-13% ל-6%-7%, תוביל למיחזור המוני של הלוואות משכנתא, אשר יסכן את יציבות הבנקים הכבולים בהתחייבויות בריבית גבוהה. חשש זה הוביל לתיקון הצו ולקביעת העמלה כפי שהיא היום, במטרה להגן על הבנק בגין הנזק העלול להיגרם לו ממחזור חובות.

"אולם, הזמנים התחלפו והנסיבות כיום שונות בתכלית. ראשית, שערי הריבית במשק אינם מאופיינים בתנודתיות חריפה כבעבר. שנית, הבנקים אינם קשורים עוד בהתחייבויות ארוכות טווח גרידא אלא תמהיל המימון שלהם כולל גם מקורות מימון לטווח קצר (כגון עו"ש, מט"ח, תיקי ני"ע ועוד). בניגוד למצב בעבר, מקורות אלו מאפשרים גמישות והתאמה לתמורות בשוק. כך, במקרה של ירידת שערי הריבית, חלק ממקורות המימון של הבנק יוזלו בהתאם.

"יתר על כן, מגוון האפשרויות לגידור סיכוני הריבית ולהקטנת הנזק הפוטנציאלי גדול מבעבר. שינויים אלו שחלו בתנאים המאקרו-כלכליים והמוסדיים, מסירים את החשש שהיה קיים ליציבות המערכת הבנקאית כתוצאה מפירעון מוקדם של משכנתאות. שינוי זה שומט במידה רבה את הקרקע מתחת להצדקת עמלת הפירעון המוקדם בכלל ובצורתה הנוכחית בפרט".

בן שחר מצביע על "פגמים" בעמלת פירעון משכנתא, כגון העובדה שהבנק יכול להלוות את הסכום הנפרע בתנאים זהים (בממוצע), להשיג תשואה זהה וכך לזכות בכפל הכנסה - פעם אחת על-ידי תקבולי הריבית מן הלווה החדש, ופעם אחרת על-ידי עמלת הפירעון המוקדם.

פגם נוסף הוא שהבנק קובע את העמלה על בסיס פרופיל הסיכון של הלקוח, אולם בן שחר מדגיש כי "הואיל והלקוח פורע את חובו, הרי שאלמנט אי-הוודאות בטל, ואין הצדקה לפצות את הבנק על סיכון שחדל מלהתקיים".

בן שחר מצביע על פגם נוסף - הפליה בין לווים: "שקלול של הריבית האישית בחישוב עמלת הפירעון המוקדם מעורר חשש להפליה בין לווים חזקים (אלה המציגים במקור איתנות פיננסית) לבין לווים חלשים יחסית... , לווים חלשים ישלמו עמלת פירעון מוקדם הגבוהה מהעמלה שתשולם על-ידי לווים חזקים במועד הפירעון המוקדם... הבחנה זו בין לווים חזקים לחלשים הינה רגרסיבית ויש בה הפליה פסולה הפוגעת בזכות לשוויון, שכן אין שונות רלוונטית המצדיקה אותה בעת מועד פירעון ההלוואה".

צרו איתנו קשר *5988