"הכסף שהמאיון העליון הרוויח נעשה על חשבון אלה שעובדים ועובדות אצלם ומקבלים מעט מדי"

עם מוניטין של עיתונאית ופמיניסטית לוחמנית, מירב מיכאלי מוכנה להסתער על הכנסת ■ היא קוראת לחתור להסכם שלום עם הפלסטינים, ותוקפת את השיטה הכלכלית: "מדינה עם 900 אלף ילדים עניים לא תוכל להתקיים לאורך זמן"

לקראת הבחירות לכנסת ה-19, כשההנחה הרווחת היא שזהותו של ראש הממשלה לא תשתנה, נדמה שמעט מאוד תשומת-לב מוקדשת לכך, שפני הכנסת הבאה עומדים להשתנות מן הקצה אל הקצה. על-פי הערכות, לפחות 50 חברי וחברות כנסת חדשים, חסרי ניסיון בחקיקה ועבודה פרלמנטרית, ימלאו את מסדרונות הכנסת. לא מדובר באנשים שילכו לספסלים האחוריים, שכן הפעם גם בחמישייה הראשונה של המפלגות הבולטות ניצבים אנשים שהזירה הפוליטית חדשה להם לגמרי. חברת הכנסת לעתיד, מרב מיכאלי, מודה בשיחה עם "גלובס", שיש בפניה עבודת הכנה רבה.

מיכאלי, 46, תושבת תל-אביב, עיתונאית ופעילה פמיניסטית, הודיעה על התמודדותה בפריימריז של מפלגת העבודה כמעט ברגע האחרון. ההחלטה ללכת לפוליטיקה הייתה שלה בלבד, אחרי שהתייעצה עם אנשים רבים, הבולט ביניהם עמיר פרץ. פרץ סייע לה לבנות את הקמפיין, והמליץ לה לעבוד עם יאיר אלישיב, אחד מנאמניו בתוך מפלגת העבודה המכיר את עבודת השטח וניהול קמפיינים ממוקדים מול מתפקדי העבודה. בעבודה מאומצת של כמה שבועות, חריש שטח, שיחות טלפון מרובות, מיכאלי זכתה למספר הקולות הרב ביותר מבין הנשים במפלגה, ובהתאם לכללי הבטחת הייצוג, דורגה במקום החמישי.

נטישתו של פרץ את המפלגה, רק כמה ימים אחרי כן, הותירה אותה ללא העמית הבכיר, תוך שהיא מוקפצת למקום הרביעי. הפרסומים הרבים, לפני התמודדותה, על החמיצות שבה התקבלה על-ידי יו"ר המפלגה, שלי יחימוביץ', התפוגגו, ומיכאלי הפכה לחיילת הקמפיין של מפלגת העבודה כשהיא מרואיינת מבוקשת המתרוצצת מאירוע לאירוע, ולא שוכחת לצטט, לפחות אחת לכמה משפטים את יושבת הראש של המפלגה.

- מיד אחרי שנבחרת הראיונות איתך והכתבות עליך עסקו בחייך האישיים: בן הזוג, הדירות הנפרדות, סידורי השינה. זה לא מפריע לך?

"במקרה שלי זה דווקא פחות רכילותי גרידא. הנושא האישי שלי אינו מטריד אותי, כי האופן שבו אני מנהלת את חיי, כולל הפרדת הדירות, הוא שיח מאוד חשוב לדעתי. זו דווקא לא דוגמה לרדידות, כיוון שאצלנו, הפמיניסטיות, האישי הוא הפוליטי., אלא דברים שחשוב שהם יאמרו ויוצגו, ולכן לא מפריע לי שעוסקים באופן שבו אני מנהלת את חיי".

- התחלת לחשוב על 23 בינואר, היום שאחרי?

"בוודאי, אני לומדת ומתכוננת לעבודה הבאה שלי. אחד הדברים שלא מדברים בהם כיום, הוא העובדה שלהיות חבר כנסת זה מקצוע. ושיש המון דברים שצריך לדעת וללמוד את המקצוע, את הפרוצדורות, את דרכי העבודה. במקביל לקמפיין ולהתרוצצויות בין האירועים, אני מנסה להתכונן לעבודה החדשה. אני קוראת הרבה, נפגשת עם אנשים, מבקשת עצות של מנוסים ממני. אני יודעת שהאג'נדה שלי מורכבת והיכולת להוציא לפועל דברים תהיה תהליך מסובך".

- מדוע מפלגת העבודה לא עוסקת כיום בקיצוץ בתקציב הביטחון, כשהמפלגה הציגה תוכנית כלכלית?

"תראי, הסיפור של תקציב הביטחון ידוע לכולם. ברור שיש שם שומנים שצריך לחתוך ואני לא אמציא את הגלגל אם אגיד לך שזהו תקציב שיש לתקנו. אך אני לא מעוניינת לשבת בוועדת חוץ ובטחון רק כדי לעסוק בתקציב. הנושא המדיני הוא קריטי בעיני. מפריע לי לשמוע את ראש הממשלה מדבר כל הזמן במונחים של איומים, בהפחדה עם השתלטות החמאס על הגדה, כשבמעשיו של נתניהו, הוא עצמו פועל למען כך.

"אולי זה אינטרס של נתניהו בכלל, שהחמאס ישתלט על הגדה, כדי שתהיה הצדקה נוספת לישראל שלא לדבר עם החמאס ולתקוף אותם. אני שותפה לתחושה שהנושא המדיני הוא דרמטי ומחייב מעורבות עמוקה, אך מנגד, אני מאוד מסכימה עם יו"ר העבודה, שלי יחימוביץ', שבמשך שנים השתמשו בנושא הביטחוני-מדיני כדי להסתיר את הדיון החברתי כלכלי, והיום אנחנו חייבות לשים דגש על הכלכלה והחברה, כי מדינה עם 900 אלף ילדות וילדים עניים, מספר שכל הזמן עולה, לא תוכל להתקיים לאורך זמן".

- את מאמינה שצריך לדבר ישירות עם החמאס?

"השאלה הזו היא בדיוק תמצית השיח הרדוד. זה לא עניין, לדבר עם החמאס, אלא השאלה איך מגיעים להסכם שלום עם השכנות של ישראל. אני חברה בארגונים רבים, ביניהם לדוגמה, ארגון 'ישראל יוזמת', שמציע להתקדם על בסיס היוזמה הערבית. אבל לקפוץ ישר לשאלה של האם לדבר עם חמאס, זו הרדידות של התקשורת. לישראל יש אינטרס להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים, ואת כל השאר צריך לגזור מכך ולא לנהל מו"מ ביני לבינך. הסוגיה שמאיימת עלינו, היא שאין כיום לפלסטינים מדינה ולכן, או שהם יקבלו מדינה משלהם או שאנחנו נקיים אפרטהייד, ואני אצטט את יחימוביץ', שאומרת שיש המון תוכניות שלום על השולחן ואפשר להסכים על הדברים, אבל הבעיה היא שנתניהו לא רוצה להוציאן לפועל".

- כיצד את ומפלגת העבודה לא רואים את הקשר בין בעיות הכלכלה-חברה לבעיה המדינית? זה הרי מטריד את ציבור המצביעים המסורתי של העבודה?

"הציבור קוראת על כך ומקבלת אינפורמציה מהתקשורת וברור שאם כל הזמן שומעים את העיתונות מדברת על העדר עמדה מדינית לכאורה של מפלגת העבודה, אז התקשורת משחקת לידי נתניהו. וזה שיח לא מדויק, כי ברגע שלאנשים אין ביטחון קיומי, וככל שהציבור יותר עני ויותר רעב, פחות יעניין אותו לדבר על השלום. העדר הביטחון הקיומי של האנשים אינו נובע מהאיום האיראני, אלא מהעדר פרנסה ואפשרויות דיור. לטעמי, ההצלחה הגדולה של נתניהו כפוליטיקאי, היא העובדה שהוא הצליח ללבות את הפחדים מפני חמאס, ומפני איראן וכלי התקשורת משתפים איתו פעולה".

- יש היום לחץ מסוים בקהילה העסקית, שיחימוביץ' והכוורת בצמרת העבודה סביבה, הכוללת גם אותך, ישתבצו לתפקידים כלכליים בכירים כשרים או ראשי ועדות. הגישה שלכם, כולל העלאת מס חברות, הגבלות שכר בכירים ואווירת האנטי-טייקונים, תפגע בהם.

"זהו שוב שיח תקשורתי רדוד. איזה אינטרס יש למפלגת העבודה להאט את הפעילות העסקית במשק? אנחנו רוצים שוק חופשי, אך לא כזה שנשלט על-ידי גופים ריכוזיים בודדים. אנחנו רוצים שוק עסקי שנותן משקל ודגש לעסקים בינוניים וקטנים. הרגולציה בשוק כיום, על העסקים הבינוניים והקטנים היא כמו בטורקיה. הבירוקרטיה פוגעת בהם. אם העסקים הללו היו רק זוכים ליחס האמון שמקבל נוחי דנקנר וחבריו, מן הבנקים, לדוגמה, ולו רק היו מקלים עליהם לעבוד כפי שהקלו עליו. אותם אנשים, שאת מדברת עליהם, שוכחים שאת מרבית העבודה במשק מייצרים העסקים הבינוניים והקטנים. אנחנו רוצים לאפשר להם למקסם את הפעילות עסקית ולהכניס כמה שיותר משתתפים חדשים לעסקים בינוניים וקטנים".

- ואת לא מרגישה את הפאניקה בקהילה העסקית?

"אין שום סיבה לפאניקה. זה לא שיחימוביץ' יכולה במטה של קסם לשנות את הדברים. והרי האנשים, שמדברים נגדה ואומרים שהיא קומוניסטית או דברים מן הסוג הזה, סתם עסוקים בהפחדות. מי שאומר קומוניזם, חי בבורות או שהוא מבקש להסית. מי שנמצא בחששות, פשוט לא מודע לנתונים. צריך לשבת ולקרוא את דו"ח מרכז אדוה האחרון, ולהבין שעל אף שהייתה ירידה בהכנסות מרווחי הון בקרב המאיון העליון, המאיון הזה עדיין מרוויח פי 13.4 מהעשירון השני. כמובן שאני מבינה את הגישה, שאנשי המאיון מרגישים שזכות הקניין שלהם מקודשת ושהם עשו את ההון שלהם בעבודה קשה ובעשר האצבעות. אבל הכסף שהם הרוויחו נעשה על חשבון אלה שעובדים ועובדות אצלם ומקבלים מעט מדי והפערים הם גדולים מדי. מנהלים בכירים נמצאים בפערים עמוקים לעומת השכר של עובדיהם. צריך להתמודד עם הנתונים: יש פערי שכר גדולים מדי במשק, בין גברים לנשים, בין האלפיונים".

*** הראיון המלא - במהדורה המודפסת