אובמה מינה את הייגל לשר ההגנה; "זה יהיה רע לישראל"

חלק מהממסד היהודי בארה"ב החליט ללכת עד הסוף במאבק נגד אישור המינוי בסנט, והתוצאה הבלתי נמנעת תהיה דיון פומבי בסוגיה למי נתונה נאמנות היהודים האמריקנים

נשיא ארה"ב ברק אובמה הודיע הערב (ב') כצפוי על מינויו של הסנטור הרפובליקני לשעבר, צ'אק הייגל, כמועמד למשרת שר ההגנה. הוא גם הודיע על מינויו של ג'ון ברנאן, יועץ הנשיא לענייני טרור, לתפקיד ראש סוכנות הביון המרכזית, CIA. שני המינויים כפופים לאישור הסנט.

מהלך נוסף של חילופי גברי שצפוי בקרוב: ראש מינהל הבית הלבן, ג'ק לו, יהודי שומר מצוות, ימונה למשרת שר אוצר במקום טימותי גייתנר, שעומד לפרוש מתפקידו. את תפקידו בבית הלבן ימלא דניס מקדונאף, שמשמש עתה כסגן היועץ לביטחון לאומי.

אך במוקד תשומת הלב נמצא מינויו של הייגל. כבר עכשיו ברור שהדיון על הייגל בסנט לא יהיה שימוע שגרתי על אישור מועמד לתפקיד שר בקבינט, אלא מלחמה אלימה עם מינוני ארס וקצף ששמורים בדרך לאישור מועמדים לבית-המשפט העליון.

"צפה למלחמת עולם (בשימוע על הייגל); כל התסכולים של הרפובליקנים מאז ניצחונו של אובמה בבחירות וההסכם למניעת נפילה מהצוק הפיסקלי יצאו עכשיו החוצה כמו שדים מהבקבוק", אמר ל"גלובס" פעיל יהודי שמתנגד למינוי. "זה יהיה רע ליהודים ורע לישראל. התמיכה בישראל לא צריכה להיות בכלל נושא לדיון אלא עובדה מוגמרת. אבל מתנגדים מסורתיים של מה שהם מכנים 'תמיכה אוטומטית בישראל' יקבלו רמקול פתוח. התמיכה שלהם בהייגל תיתן להם הזדמנות למתוח ביקורת על מדיניות ממשלת ישראל".

ארבע קבוצות מרכזיות פעלו נגד מינויו של הייגל והן פועלות עתה למנוע את אישור מינויו בסנט: חלקים משמעותיים בממסד היהודי; מחוקקים רפובליקניים רבים שטוענים שהייגל נטש למעשה את המפלגה הרפובליקנית; ארגוני להט"ב (לסביות, הומוסקסואלים, טרנס-ג'נדרים ובי-סקסואלים), שזועמים על הכרזותיו נגד הומוסקסואלים; וחלק מהמחוקקים הדמוקרטיים.

מסתמן עתה, אפוא, שלפחות חלק מהממסד היהודי והמחוקקים הרפובליקניים החליטו ללכת עד הסוף במאבק נגד אישור המינוי בסנט והתוצאה הבלתי נמנעת תהיה דיון פומבי בסוגיה למי נתונה נאמנות היהודים האמריקניים.

כפי שפורסם, ההתנגדות למועמדות הייגל נובעת, בין היתר, מעמדותיו בסוגיות שקשורות בישראל, באיראן, בפלסטינים ובלובי הפרו ישראלי בוושינגטון, עמדות שאינן עולות בקנה אחד עם אלה של הממשלה הנוכחית בישראל ושל תומכיה בארה"ב.

הייגל התפאר בעבר בעצמאותו ממה שכינה "הלובי היהודי" בוושינגטון. הוא אמר, כי "הלובי היהודי מפחיד הרבה אנשים" אבל לא אותו, הייגל, מפני שהוא "סנטור אמריקני, לא סנטור של ישראל". מבחינת מתנגדיו, הכרזת העצמאות הזו, ובוודאי השימוש במונח "לובי יהודי", משייכים אותו למחנה עויני ישראל ואולי אף מסמנים אותו כאנטישמי. בתקופת כהונתו בסנט הוא גם לא חתם, בניגוד לרוב עמיתיו בסנט, בשתי מפלגות, על הצהרות תמיכה בישראל (הוא טען שהצהרות כאלה הן "שטויות") והסתייג מהחמרת הסנקציות על איראן. הוא אף קרא לפתוח בשיחות ישירות עם חמאס.

עמדות הייגל בסוגיות אלה מציתות את אש ההתנגדות הרפובליקנית לאישור מינויו. מחנה הנוצרים האוונגלים, אחד מעמודי התווך של המפלגה הרפובליקנית, נחשב כליבת התמיכה בישראל בארה"ב, יחד עם הקהיליה היהודית. סקרים רבים הראו ששיעור התומכים בישראל בקרב רפובליקנים גדול מאשר שיעורם בקרב הדמוקרטים. די בכך להניע חלק גדול מהסנטורים הרפובליקניים להתעלם מעובדת היותו של הייגל רפובליקן.

"זה מינוי דווקאי של הנשיא", הכריז הסנטור הרפובליקני לינדסי גראהם. "אם מינויו יאושר, הוא יהיה שר ההגנה העוין ביותר לישראל בהיסטוריה של ארה"ב". סנטורים רפובליקניים אחרים הביעו דעות דומות. לפי הערכות של אנליסטים, לפחות עשרה מחוקקים דמוקרטיים ייצטרפו למחנה המתנגדים. (הם זועמים על כך שאובמה מצא לנכון למנות רפובליקן, לא דמוקרט, לתפקיד שר ההגנה). אין, אפוא, שום ודאות שהמינוי יאושר. אם אכן כך, זו תהיה סטירת לחי מכאיבה לאובמה.

במקביל, התגייס חלק מהממסד היהודי למאבק נגד הייגל. אייב פוקסמן, ראש הליגה נגד השמצה, אמר: "מה שמפריע לי ביותר היא העובדה שלהייגל היה מספיק זמן להרחיק עצמו, להסתייג מהכרזתו על 'הלובי היהודי'. הוא לא עשה זאת. זה מטריד יותר מאשר ההצהרה המקורית שלו על כך".

וג'ניפר רובין, בעלת הבלוג "פניה ימינה" ב"וושינגטון פוסט", כתבה הערב: "לו היה לרפובליקנים מטיף בשער, מישהו כמו סנטור טד קנדי, הוא היה קם ומכריז: 'אמריקה של צ'אק הייגל תהיה אמריק שבה הומוסקסואלים ייצטרכו לחזור לארון והיהודים יואשמו בנאמנות כפולה'".

"לא מדובר רק במאבק על ישראל או על איראן... אלא על קבילותו של הביטוי הגרוע ביותר של האנטישמיות: (האשמת) היהודים באי נאמנות", כתבה רובין.

ומנגד, שדולת ג'יי סטריט, שמגדירה עצמה פרו-ישראלית ופרו-שלום, מנהלת מאבק בעד הייגל. הודעה של השדולה מגדירה אותו כ"ידיד נאמן של ישראל... שהכיר בכך שפיתרון בדרכי שלום של הסכסוך הישראלי-ערבי, פיתרון של שתי מדינות, עולה בקנה אחד עם האינטרס הלאומי של ארה"ב".