מסיבת פיג'מות

יחסית לחיבה שרוחשים בני ביתי ל"הפיג'מות", אפשר היה לחשוב שאנחנו עיראקים לפחות כמו נאג'י מהאגודה לתרבות הדיור (מי שהמשפט האחרון לא אומר לו מאום, פטור מהמשך הקריאה). הגדולה, עם תאריך גיוס באופק, התבגרה אל מול העונות הראשונות והנחילה את הסדרה לאחיה הצעירים יותר, שנציגתם הקטנה, בת השבע וחצי, אוחזת בידי בהתרגשות ומלווה אותי אל סט הצילום.

אני חייב ללמד סנגוריה על עצמי: איני מסוג העיתונאים שנוהגים להביא את ילדיהם לעבודה, אבל העובדה שצילומי העונה התשיעית של "הפיג'מות" (העונה הראשונה צולמה ב-2003, העונה השמינית שצולמה במהלך 2012 תשודר במארס 2013, העונה התשיעית צולמה עד לפני כמה שבועות ותשודר בהמשך השנה) גרמו לי לחרוג ממנהגי, מעידה יותר מכל על הפופולריות של האנדרדוג הטלוויזיוני הזה בקרב בני ביתי.

מה סוד ההצלחה של "הפיג'מות"? ובכן, מעבר לצוות ההפקה המיומן בראשותו של רובי דואניאס, שנדמה שפיצח היטב את הקוד לצפייה משפחתית עממית מוטת-ילדים בטלוויזיה, יש ל"הפיג'מות" גם צוות שחקנים מוכשר, שנותר חברי וצנוע, לפחות בעיני המתבונן-לרגע שלי. ימית סול, שעם לא מעט הומור עצמי נכנסה לנעליה של אלונה טל כצלע הנשית, נראית מאושרת מהעובדה שהיא זוכה להכרה כשחקנית, גם אם מדובר, לפי שעה, בתוכנית בערוץ נישה. גם עודד פז, אילן רוזנפלד, קובי פראג' ויותר מכולם יניב פולישוק המוכשר, נראים כמי שנהנים מאוד לעבוד ביחד. לא בכדי נחתם כל פרק בלקט של "פספוסים". הם פשוט נורא מצחיקים זה את זה. הייתי שמח לתת את הקרדיט הזה גם לדנה פרידר, אבל דווקא ביום שאנחנו מגיעים אל הסט היא עצבנית, בלי שתהיה לי כל דרך לדעת אם זה מנהגה או שפשוט תפסנו אותה ביום רע.

"הפיג'מות", אם באמת לא גידלתם שום צאצא בעשור האחרון, היא מסוג תוכניות הילדים שלא מעט בדיחות בהן נכתבות עבור ההורים (דואניאס ואריק זילברמן - מישהו אמר "קומדי סטור"? - אחראים לתסריט) ולפחות בעיניי זה מצליח יותר מאשר בחלק מהתוכניות שאמורות להצחיק מבוגרים.

אז מה מביא את "הפיג'מות" לעונה מתקדמת כל כך? ובכן, נראה שהם מפיקים הנאה ממה שהם עושים. ומאחר שאת אותו המשפט כתבתי רק לפני כחודשיים על "בית ספר למוזיקה", אני לא יכול לא לשאול את עצמי אם אין כאן פשוט אופי שצרוב כבר בדנ"א של טדי הפקות. הסצנה שבה אנו צופים (שאת פרטיה אני מנוע מלגלות), מצטלמת ב"המבורגרי", מסעדת ההמבורגרים הכושלת של גרי מנדלבאום (פולישוק).

בין "קאט" לקאסט, אנחנו מסתובבים מעט בין התפאורות. כמעט כל "המאכלים" בוויטרינה של המזללה עשויים מפלסטיק. בכל השאר, כך נדמה, יש לא מעט נשמה.