איך התנהלו החיים לפני המצאת הכסף? יש מספר השערות

מתי הומצא הכסף, ואיזו משמעות הייתה להמצאתו על החברה האנושית? איילון היימנס, דוקטורנט במחלקה לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקרוב באוניברסיטת תל-אביב, חוקר את הסוגיות הללו.

למרות שהיימנס הוא ארכיאולוג, למחקר שלו יש השפעה מהותית גם לימינו, מבחינת היכולת שלנו להבין איך התנהלו חברות בעלות מודל כלכלי שונה לחלוטין מזה שכולנו מכירים. היימנס יקבל את אחת המלגות לחוקרים צעירים, שמחולקת במסגרת פרס דן דוד הבינלאומי, אשר יוענק הערב (ב') באוניברסיטת תל-אביב, בפעם ה-12.

"המחקר שאני עורך, מראה כי ההתפתחות של רעיון הכסף החלה לפני המצאת המטבע או השטר", אומר היימנס, "אנחנו מוצאים כי כבר בתקופת הברזל, בשנים 600-1,200 לפני הספירה, היה תפקיד במסחר לכדים שבהם חתיכות של מתכות שבורות - כסף שבור או ברזל שבור, חתיכות של תכשיטים או של כלים. משקל המתכת העיד על ערכה. לכן אנחנו עד היום אומרים 'שקל' - עברית היא אחת השפות היחידות בהן הרעיון הזה השתמר".

"מצאנו כ-30 מטמונים כאלה של כסף באזור ארץ ישראל וסביבתה. בעבר, ההערכה הייתה כי אלה מטמונים של צורף. כעת משהצבנו את הממצאים הללו בתוך ההקשר שלהם, אנחנו מעריכים כי היה זה שווה כסף. וברגע שהתפתח הכסף, יכלה גם להתפתח תפיסת הערך של סחורה מסוימת".

- הכדים הללו עם המתכות, החליפו למעשה את סחר החליפין בשווקים?

"לא. זו טענה נפוצה שמקורה באדם סמית, שניסה להסיק מתוך מה שהוא הכיר בתקופתו, כיצד דברים התנהלו בעבר. סמית הניח שלפני שהומצא הכסף, היו שווקים פתוחים אליהם הגיעו אנשים עם סחורות והחליפו ביניהם, וכי הכסף הומצא כשיטה לפשט את סחר החליפין.

"האמת היא שלתיאוריה הזו אין כל הוכחה בממצאים פיזיים מן התקופה שקדמה לכסף. במקום זאת, אנחנו מוצאים ראיות לקיומן של חברות שבהן ישנה מערכת ענפה ומוסכמת של חובות ותפקידים בקהילה, לאורך חייו של אדם מסוים".

בחברות כאלה, כך לטענת מבקרי תיאוריית סחר החליפין, אדם אחד סיפק לחם וידע כי הוא מספק אותו לכל חברי הכפר, ואחר סיפק עורות לכל חברי הכפר. מי שנתמך בעת צרה, ידע כי יבוא גם תורו לתמוך. מערכת החובות ההדדיים הייתה מורכבת, והיא "תועדה" בעיקר בזיכרון של חברי הקהילה. יש המכנים זאת "חברת מתנות". אחרים יקראו לה קומונה או קיבוץ. "גם בחברות עתיקות יותר מורכבות, שכללו יותר מכפר אחד, הקשרים החברתיים בוססו על כל מיני חוזים לא רשמיים ולא קבועים אלא מוסריים 'כך מתנהגים בחברה שלנו'", מסביר היימנס.

בחברות הללו, סחר חליפין היה נהוג בעיקר עם אנשים זרים לקהילה, או כחלופה לכך שעוברי אורח פשוט יגנבו את סחורתך.

אם הדברים אכן התנהלו כך, הרי שמדובר במערכת חברתית שונה לגמרי, ולא רק בשיטה כלכלית פחות יעילה מן המקובל היום. כשהתפתח הכסף, אירעו כמה שינויי חשיבה משמעותיים. "הכסף שימש לא רק כאמצעי חליפין אלא כקנה מידה לקביעת הערך של מגוון סחורות, שירותים ואינטראקציות אשר בעולם ללא כסף, לא ניתן היה להעריך אותם בצורה כזו", מסביר היימנס. "כמו כן, כסף שאנשים יכולים להחזיק ביד, הפך לביטוי של איזה שהוא ביטוח כלכלי. ברגע המסוים הזה בהיסטוריה, הרעיון הזה רכש מומנטום והתחפר לתוך החברה, במקביל להפיכתה פחות שבטית, יותר פתוחה ויותר אינדיבידואליסטית".

במסגרת פרס דן דוד מחולקים בכל שנה שלושה פרסים בשווי מיליון דולר כל אחד, עבור הישגים יוצאי דופן שתורמים לאנושות. הזוכים השנה הם פרופ' סר ג'פרי לויד - היסטוריון, פרופ' מישל סר - פילוסוף מר ליאון ויזלטיר - הוגה, סופר ועורך. פרופ' אסתר דופלו - כלכלנית ופרופ' אלפרד סומר - אפידימיולוג.