הנקראות ביותר

חיים רגילים זה לחכות לסוף. זה לא החיים שלי. זה כמו למות לפני שחייתי

עוד לפני גיל 20 היא החלה לחקור את ניבוי העתיד, והיום ד"ר קירה רדינסקי, 26, מחזיקה במערכת שיודעת לחזות את ההתפתחויות בעולם על בסיס הסתברויות. עם פרסים מגוגל, יאהו ופייסבוק על פריצת הדרך, ועבודה עם ביל גייטס על מניעת אסונות במדינות עולם שלישי, היא בדרך להוביל מהפכה טכנולוגית. החודש גייסה מיליון דולר לסטארט-אפ שהקימה לחיזוי מכירות עבור חברות מסחריות. בראיון בלעדי היא אומרת: "זה מיזם שישנה את הכלכלה העולמית"

תעצמו עיניים ותדמיינו איפה תהיו עוד כמה שנים. מה יהיה סדר היום שלכם? מה יטריד אתכם במיוחד? כשחוקרים מרחבי העולם עוצמים את העיניים הם רואים את קירה רדינסקי. רק בת 26, והיא כבר מעוררת הדים עם מערכת הבינה המלאכותית שפיתחה, המסוגלת לנבא את העתיד. היא לוקחת את המידע האינסופי שברשת, מאחדת אותו עם ידע היסטורי, ואז מורה לאלגוריתם לבצע פילוחים שונים ולחזות את העתיד על סמך הסתברויות שנובעות מתוכו. ליצירת מאגר המידע הענקי שלה היא סרקה את כל הידיעות שפורסמו ב"ניו יורק טיימס" החל משנת 1880, ספרים ואנציקלופדיות שנכתבו החל משנת 1500, ושילבה עשרות מאגרי מידע שמתעדכנים באופן תדיר. התוצאות היו מרחיקות לכת. מבחנים שערכה הצליחו לחזות מחלות, התפרצות נגיפית, אלימות ואפילו אחוזי מוות, עם רמת דיוק הנעה בין 70% ל-90%. "התחלנו לחפש את כל סוגי החוקים שנראו לנו מעניינים, לעשות ניתוחים סטטיסטיים כדי לבדוק מה ההסתברות שאחרי אירוע כזה וכזה יקרה משהו מעניין, ומצאנו דברים מעניינים".

מעניינים? מטלטלים. אחד הניסויים הפך אותה לראשונה בעולם שמצאה קשר ישיר בין בצורת להתפרצות כולרה, קשר שגם המומחים בתחום לא העריכו כלל. ולא רק זה, היא מקבלת התראות מבעוד מועד על התפרצויות עתידיות של המחלה בעולם. "גילינו שבאזורים מרוחקים ממקורות מים, שסבלו בצורת ולאחריה סופות גדולות, יש עלייה דרמטית בהסתברות לכולרה. הדבר הזה לא היה ידוע עד כה למדענים. ידעו שאחרי בצורת יש סופות, ידעו שאחרי סופות יש עלייה בכולרה, אבל אף אחד לא ראה שהמעגל מתחיל מהבצורת. כמות האנשים שאפשר להציל בעזרת המידע הזה היא עצומה. חזיתי שנה לפני, שבקובה תהיה התפרצות כולרה, אחרי 40 שנה שלא סבלו שם מזה".

מה עושים עם כזה מידע קריטי?

"מה אפשר לעשות, למי תודיעי? יש לך את הטלפון של ראש ממשלת קובה? העבודה שלי היום היא להגיע למצב שהמערכת תופעל בארגונים רלוונטיים ואנשים ישתמשו באזהרות. אנחנו עובדים עם העמותה של ביל גייטס. הם אלו שדאגו להביא חיסונים נגד מלריה לאפריקה, והצילו מיליוני אנשים. כולרה אפשר לרפא בעזרת מים נקיים שמועברים בזמן לאזור הנגוע. ביל גייטס יממן את הבאת המים הנקיים למקומות שנחזה בהם התפרצות".

מי המדינה הבאה שבסכנה?

"לאחרונה, אני מקבלת התראות על גרוזיה".

הגילוי הזה הפך את מי שעמיתיה החשיבו בתחילת הדרך למגלומנית, לפורצת דרך בתחום הניבוי. היא סחפה אחריה גל מחקרים ברחבי העולם, שבהם היא מצוטטת כחלוצת התחום. על מחקריה קיבלה פרס מגוגל, המוענק ל-20 נשים מובילות בתחומן בעולם, ופרסים גם מיאהו ומפייסבוק.

באותה שיטה חזתה את האביב הערבי במצרים ואת ההתקוממויות האזרחיות בטורקיה, מספר שבועות לפני שפרצו, והיא אוחזת בלמעלה מ-90% הצלחה בניבוי התפרעויות בעולם. "התחיל הבלגן בטוניס וביקשתי שהמערכת תתריע באילו מדינות נוספות עולים הסיכויים למהפכה. מצאנו שבמקומות שיש דיקטטורה ומחירי לחם גבוהים, אחרי לוויה גדולה, יתחילו מהומות. אחרי שקט מסוים, פתאום המערכת קפצה והודיעה שיש הסתברות גבוהה למהומות בטורקיה, וכך היה".

העברת את המידע למודיעין הישראלי?

"מי שצריך לדעת, יודע. המערכת היום היא ברמת האבטיפוס. ההתמקדות שלנו היא באנגלית. לפתח מערכת שתצפה ברמה ממש טובה מהומות, מתוך מידעים בערבית, דורש פיתוח, אבל זה בהחלט אפשרי".

זה לחיות או למות

מאיפה הדרייב?

"יש מעט מאוד הזדמנויות לעשות דברים בעלי ערך בחיים, ואני לא רוצה לפספס. אחרת זה כמו למות לפני שחיית. חיים רגילים זה לחכות לסוף. זה לא החיים שלי. אני רוצה שייכתב על המצבה שלי 'קירה שינתה משהו בעולם'. זה מה שאני רוצה שיזכרו ממני ושיישאר אחריי".

היא התחילה תואר ראשון במדעי המחשב בטכניון בגיל 15. מבט קל בציונים הספיק כדי לקטוף אותה לתוכנית המצוינות. את התואר הראשון סיימה כמצטיינת נשיא ובמקביל החלה ללמוד תואר שני שבמהלכו שירתה בצבא ובקבע כמתכנתת בחיל המודיעין. לפני השלמת התואר השני התבקשה להתחיל את הדוקטורט. עוד לפני גיל 20 החלה לחקור את ניבוי העתיד. "בניתי כמה מערכות במקביל. באחת, למשל, את מקישה אירועים שמעניינים אותך והמערכת נותנת לך הסתברות יומית לכך שיקרו. מערכת אחרת ייצרה את הכותרות של מחר עד חצי שנה קדימה. הצלחנו לנבא ב-60% את ההתפתחויות העתידיות".

תני דוגמה לכותרת.

"התפרסמו חדשות שסין תופסת את המקום של גרמניה כיצואנית הגדולה בעולם. המערכת ייצרה כותרת עתידית שמחיר החיטה ייפול. למה? גם אני שאלתי. אנחנו מוצאים נתונים שגם פרשנים מצוינים בתחומם לא תמיד יכולים להסיק".

אז למה מחיר החיטה צנח?

"אז קודם כל, הצפי התברר כנכון, וזה כנראה כי סין מייצרת כמויות גדולות של חיטה".

תני עוד דוגמה.

"החדשות בישרו על רעידת אדמה ביפן. המערכת הוציאה לי התרעה עתידית על מחסור במוצרי אפל. בהתחלה זה נראה תמוה. הסתבר שרוב המפעלים של אפל נמצאים ביפן ואחד מהם, שמספק שבבים, ישב באזור רעידת האדמה, ולכן לא סיפק שבבים בזמן. אפל הוציאה פחות מוצרים ונוצר מחסור".

כשהכותרות שניפקה רדינסקי התבררו שוב ושוב כנכונות, המחקר עלה כיתה. היא החלה לתור אחר אסונות שמעניינים אותה. היא הזינה את מילות החיפוש 'מהומות', 'מוות', 'מחלות'. "ביקשתי למצוא אירועים שאפשר לעשות משהו כדי לשנות אותם. אחד הסימנים שגילינו הוא שכשבכיר במדינה מתחיל לכנות את המיעוטים בשמות לא אנושיים, כגון 'ג'וקים', 'עכברושים' - הסיכוי הוא שתוך שלוש-חמש שנים אחרי השימוש באותה רטוריקה, יתרחש רצח עם".

מה החזון?

"להביא את המערכת למצוא מתי ואיפה יתרחש רצח עם ובאילו נסיבות. התחלנו לשתף פעולה עם ארגוני זכויות אדם שעומדים בקשר עם האו"ם".

מאיפה המוטיבציה לנבא את העתיד?

"תמיד הייתה לי סקרנות לדעת מה יהיה. כששאלו אותי כילדה מה המשאלה שלך, ביקשתי לדעת הכול. בעיניי, זה הגביע הקדוש".

למרות ההוקרה שרדינסקי זוכה לה, בסופו של דבר, ההתחלה באקדמיה השמרנית הייתה קשה. "אף אחד לא התעסק בתחום הזה לפניי. זה נחשב תחום מגלומני. חוקרים מעדיפים לקחת מחקר מבוסס, לשפר אותו באחוז ואז לפרסם את מה שעשו. אני לא במשחק הזה. הייתי מעדיפה לפרוש. רציתי משהו גדול, גם אם יש בזה סיכון.

"אנשים היו מאוד סקפטיים, אף כתב עת לא רצה לפרסם את זה. בדוקטורט דוחפים אותך להשיג פרסומים, ולא תגליות מדעיות. אני לא אוהבת את התפיסה הזו". גם למנחה שלה היו נקודות שבהן איבד אמונה. "הוא אמר לי: 'את לא תסיימי ככה את הדוקטורט, זה סיכון גדול מדי בשבילך. תעברי למחקר אחר'. עבדתי בעיקר לבד. אמרתי שאם אני לא עושה משהו גדול, אז לא שווה לי לעשות את זה בכלל. כל הזמן אמרתי בראש 'אם זה עובד, יש לך את כל התהילה, אם לא, את נבעטת'.

"בתחום שלי נהוג להשיג שלושה פרסומים לדוקטורט. שנתיים לא הצלחתי. הרגשתי שיש לי מחקר ממש טוב, ואף אחד לא מבין את זה. לא ויתרתי. אמרתי לעצמי שבסוף יבינו את זה. בסופו של דבר, ההצלחה באה בבום, פרסמתי וזכיתי בפרסים".

מי שהאמין ברדינסקי ונתן לה רוח גבית היה אריק הורוביץ, ראש חטיבת מיקרוסופט מחקר. במהלך הלימודים נסעה לעבוד במכון בארה"ב, הורוביץ היה הבוס והיא הצליחה ללכוד את תשומת לבו. "אריק הוא איש חזון נהדר. אני מספרת לו על איזה רעיון, והוא לא אומר לי 'זה מטורף, בואי נרד מזה', אלא אומר 'זה מטורף, בואי נעשה את זה'. הוא השותף שלי בכל המיזמים ההתנדבותיים שאנחנו עושים בעולם".

במקביל, כשלא התעסקה בלהציל את העולם, רדינסקי שדרגה את בינג, מנוע החיפוש של מיקרוסופט, המתחרה הראשי של גוגל. "הכנסתי אלגוריתמים שמוסיפים את אלמנט הזמן בחיפוש. כשאנשים מחפשים משהו, החיפוש הופך מושפע גם מהזמן שבו הוקשה השאילתה. למשל, כשאת מחפשת דברים על פסח: שבועיים לפני החג מעניין אותך איך להתכונן אליו, ובחג עצמו יעניין אותך איפה לאכול כשר".

תשוקה טכנולוגית

נפגשנו במשרדי sales predict, הסטארט- אפ שהקימה. המיזם, שגייס החודש מיליון דולר ממשקיעים, מיישם את הידע והכלים שפיתחה בתחום המכירות. "זה מיזם שישנה את הכלכלה העולמית. אנחנו מתחברים לבסיס הנתונים של החברה, מוציאים את כל המידע שצברה על הלקוחות, משלבים במידעים חדשים והופכים להיות המוח שמשנה את כללי המכירה".

מיכולת למנוע מחלות ולחזות מהפכות לעולם המכירות? קצת מיקרו.

"לפעמים קשה להסביר דברים שעוד לא קרו. אני מאמינה שמה שאנחנו עושים הוא משנה עולם, אחרת לא הייתי עושה את זה. יש כמה דרכים להוביל מהפכות. גוגל, למשל, שינתה את כל הנגישות למידע. אנחנו נעשה שינוי עמוק באופן שבו בני אדם קונים ומוכרים".

הרעיון להקמת החברה נרקם בזמן שהותה בארה"ב. באמצעות שיחות סקייפ החלה "לחזר" אחרי הבוס הראשון שלה במיקרוסופט, ירון אור זכאי, ורתמה אותו למיזם. הם הפכו לשותפים כשהיא אחראית על הצד הטכנולוגי ואור זכאי על הצד התפעולי. במשך שנה פעלו מהרפת הישנה במושב כפר חיים, מקום מגוריו. "פינינו את הציוד שהיה שם, שמנו שולחנות וכיסאות וככה עבדנו".

ירון לא פחד לצאת לדרך עם טירונית?

"נשארנו בקשר אחרי שעזב את מיקרוסופט. הייתי מתקשרת אליו כל פעם עם רעיון אחר. ידעתי שיש לי ידע לצפות דברים שיקרו בעתיד, וחיפשתי דרך לעשות מזה מוצר קונקרטי. כל פעם שהוא שמע אותי מדברת על העתיד, הוא איבד עניין. הוא היה אומר לי 'עזבי, לא מעניין אותי'. היו שיחות טלפון שהוא היה אומר לי 'טוב, מה אכלת, מה שתית'? כאילו, 'מה לקחת?'. מבחינתו, חייתי בסרט כשחשבתי שזה יעבוד. הוא לא האמין שאפשר לבנות עם טכנולוגיית הניבוי מוצר. אבל אני התעקשתי שאפשר להשמיש את הרעיון הזה. הוא היה מנהל בכיר בחברה גדולה ואני באתי ואמרתי לו, עזוב הכול, אל תיקח משכורת כמה חודשים. תתחיל מהתחלה ותבנה חברה מאפס. זה סיכון".

טוב, אפשר להבין אותו.

"הייתה לי תשוקה להוביל מהפכה טכנולוגית. לקחת רעיון משלי ולהעמיד אותו מההתחלה עד הסוף. גם לא נעלבתי. ידעתי שבסוף נגיע למשהו שיעניין את שנינו ושנרצה לעשות, וכך היה".

אתם מעבדים מידע מהרשת. זה לב הדיון שמתחולל עכשיו על הפגיעה בפרטיות.

בתגובה לשאלתי, רדינסקי מרימה ידיים בתנועת 'אז מה?'. "תחשבי על סוג המהפכות שקרו בעולם. בא אדם ואמר תפסיקו לסחור בפירות ולהחליף אותם בחיטה, הנה מטבע. והוא שינה את עולם המסחר. זה בדיוק מה שקורה עכשיו עם האינטרנט. העולם השתנה וצריך להתאים את עצמנו לעולם עכשיו. המידע הזה בא הרבה פעמים לטובתך. ימכרו לך דברים שאתה יותר צריך, תהיה התאמה יותר טובה".

אין סכנה בזה שפייסבוק מתאים פרסומות לפי הרגלי הגלישה והתגובות שלנו?

"הפרסומות בפייסבוק גם מותאמות גיל. משום מה, לי זה מציע טבעות נישואים ולבן זוגי ויאגרה. הדיון שאת מעלה זו פרנויה אמריקאית. יש להם חרדה גדולה לפרטיות שלהם. לאחרונה, כשגילו לנו שעולם המודיעין מציץ לנו, צחקתי. הם כבר עושים את זה 20 שנים. אין לי שום בעיה שמישהו רואה את המידע שלי. אני חושבת שיהיה לנו הרבה יותר טוב משמעותית אם נחלוק מידע מאשר אם נסתיר אותו. יותר מזה, אני בעד שנחלוק גם מידע ביולוגי. למה שלא נחלוק את סוג הדם של כל אחד? זה דבר שיעזור לאנושות. אין מה לעשות, אנחנו כבר לא כל אחד בכפר שלו".

אפשר לנחש את דעתך על המאגר הביומטרי.

"זה לא מאיים עליי. מה יש לי להסתיר, את טביעת האצבע שלי? אני עוברת ככה יותר מהר בשדה התעופה. אתם רוצים את המידע הביומטרי שלי? קחו אותו. אני לא רואה שום בעיה. בגוגל מראים לי פרסומת, אחרי שאיזה שמונה מכונות עשו אופטימיזציה וחישבו לפי ההרגלים שלי מה יעניין אותי. אבל אני לוחצת עליה ומקבלת בדיוק את המלון שחיפשתי. אפשר לעשות מכל טכנולוגיה משהו טוב ומשהו רע, זה בידינו. מהחומרים שמרכיבים פצצות אטום אפשר ליצור גם תחליף דלק וחשמל. גם במידע על אנשים אפשר להשתמש לטובה או לרעה. אפשר לדחוף רגולציות ולדבר על זה, אבל אסור לעצור את הקדמה בגלל פחד. זה מאוד ימי הביניים לעשות את זה. ככל שחולקים יותר, תורמים להתקדמות של כולנו".

המכירה של waze עוררה בכם קנאה?

"אני לא אוהבת חברות שנמכרות. המטרה שלנו כישראלים זה לבנות חברות משמעותיות בארץ, לא לעשות אקזיטים. מה הקטע? אז אתה עושה מלא כסף, ואז? הפכנו להיות הייטק אאוטסורסינג. נותנים לנו לפתח טכנולוגיות ואז קונים אותנו. אני לא מאמינה בזה. צריך שגם לנו יהיה צ'ק פוינט ואמדוקס".

ואם יציעו לכם מחיר מדהים?

"הייתי רוצה לצאת להנפקה, לא להימכר למשקיעים".

כי?

"כי אז את חברה ציבורית, וממשיכה עם החזון שלך. את לא עוברת להיות סגן נשיא, והחלום שלך הופך למשהו קטן בחברה גדולה".

את מקווה שהמיזם שלך יהפוך עולם. ומה אם הוא רק יצליח במידה כזו או אחרת?

"אם הייתי רוצה רק לעשות כסף, הייתי לוקחת את הידע שיש לי כדי לצפות את הבורסה, וזהו. זה לא עושה לי את זה. כל עוד אני בעלת השליטה, אשאף שנגיע לשינויים משמעותיים. להיות בינוני זה אותו דבר בעיניי כמו להיכשל".

ילדת פלא

מתי התחלת ללמוד קרוא לכתוב?

"רגיל. בגיל 4. אמא שלי ישבה איתי".

זה לא רגיל, יקירתי.

"כשאתה ילד יחיד, זה מה שקורה. אמא שלי השקיעה בי המון. זו הגישה הסובייטית".

ואבא?

"אני לא בקשר איתו".

מאיפה הרעב להצטיינות?

"גדלתי בבית של נשים בלבד. אמא מורה למתמטיקה, דודה מהנדסת מחשבים, וסבתא שהייתה שרטטת ברוסיה. משפחה רוסית טיפוסית. זה בית ריאלי, מתמטי, תמיד עודדו אותי למצוינות, תמיד האמינו בי. פחדתי ללכת לטכניון בגיל 15, כשכולם מבוגרים ממני. אמא שלי הרגיעה אותי: 'מה יקרה אם לא תצליחי? אז ניסית'. אני זוכרת שהשתתפתי בתחרויות מתמטיקה, אולימיפאדות כאלה. ישבנו, אמא ואני, ניסינו לפתור משהו ונתקענו. ואז היא אמרה, אין בעיה, יש לי חבר שמלמד מתמטיקה באקדמיה ברוסיה והתקשרנו אליו".

ילדה יחידה בבית, כל הספוט עלייך. מלחיץ?

"הדברים באו ממני, אהבתי את כל מה שעשיתי. אם אני לא לומדת, משעמם לי. אם אני לא למדתי משהו ביום מסוים, אז סתם מתבזבז היום. אני אוהבת לקרוא פרטים פיקנטיים על דברים, אני מבלה את השבתות שלי בלצפות בהרצאות מדעיות, זה מרתק אותי.

"גם אמא שלי וורקוהולית. עבורה להתבטל זה הדבר הכי גרוע שיש. חינכו אותי על ערכי עבודה. היא תמיד ציטטה את איינשטיין שאמר: 'אין דבר כזה גאון. יש אולי 10% של גאונות, השאר זה עבודה קשה'".

יש מקום שבו יצר ההצטיינות יצא משליטה?

"באיזשהו שלב, המגמה בבית הייתה הפוכה, לעודד אותי להירגע, לא להיות בטירוף סביב הצלחה. שזה לא יפגע בי. השיא היה כשהוצאתי 99 בבגרות במתמטיקה. ניגשתי למועד ב' ושוב קיבלתי 99. רק אז הבנתי שזה היה בזבוז זמן מטורף. זה היה אירוע מכונן מבחינתי. הבנתי שאני לא רוצה שוב להגיע להתנהגות הזו".

מאיזה עולם מגיעים החברים שלך?

"החבר הכי טוב שלי הוא בעלי. הכרתי אותו כבר בגיל 8, היינו הולכים לקראטה ביחד. כשהייתי בת 15 התחלנו לצאת. הוא מאמין בי הכי הרבה. כשהייתי בכיתה י', כתבתי עבודה במחשבים שנמחקה. באותו ערב, היה לי כרטיס לתיאטרון. הוא אמר לי, עזבי, לכי, וישב ושיכתב הכול כל הלילה. כשהייתי צריכה לעבור לארה"ב, הוא עזב את העבודה שלו ונסע איתי. אני שומעת על זוגות שהבעל לא מפרגן לאישה. אצלי הוא מפרגן יותר מדי".

בעלה, שגיא דווידוביץ, 28, הוא סטארט-אפיסט מצליח בפני עצמו. יחד עם אביטל יכין וליעד אגמון הקים את "דלבר", טכנולוגיית חיפוש המושתתת על הקשרים החברתיים של המשתמש. הסטארט-אפ נמכר ב-2009 לענקית הקמעונאות האמריקאית "סירס" בעסקה המוערכת בכמה מיליוני דולרים.

אתם זוג צעיר ומיליונר.

"יש לנו בית", היא צוחקת, "אבל לא הייתי אומרת שאנחנו שוחים בכסף". כרגע, שיתוף הפעולה בין רדינסקי לבעלה מוגבל רק לכנסים של שוחרי מדע. "בכנס 'גיקון', למשל, צריך להמציא תוך יום משהו מגניב. בנינו קסדה שקוראת מחשבות, רק כדי להוכיח שאנחנו יכולים. בכנס אחר, חבר טוב שלי ואני בנינו משהו שאמור להתריע אם יש לך גלי מוח אלימים, מחשבות על רצח, ולגרום למכשיר להתקשר למשטרה כמו בסרט של טום קרוז, 'דוח מיוחד'. חיברנו לו אלקטרודות, התרכזנו וחשבנו על רצח, ואז זה שלח הודעת sms".

למשטרה?

"מה פתאום. לאמא של החבר שלי. הוא כתב לה 'אסף חושב על רצח'. זה שעשע אותנו".

לא רצית שבעלך יהיה שותף למיזם שלך?

"יש סיכון בסטארט-אפ, אז צריך שאחד יהיה יותר יציב. אני גם מכירה את עצמי. אם אני מרגישה חופשייה עם מישהו, יש לי פחות סבלנות".

טוב, אנשים מבריקים וסבלנות לא הולכים יחד. קשה לכם עם קצב איטי.

"זו הבעיה הכי גדולה שלי. אני חושבת שמונה צעדים קדימה, ולא שמה לב שלא הסברתי את עצמי. זה הדבר שאני הכי מנסה לעבוד עליו כי אם אני רוצה לנהל שיחה והאדם השני לא מבין, זו הבעיה שלי, וזה מונע ממני להגיע למטרות. חלק מאינטליגנציה זה אינטליגנציה רגשית. אני מנסה שאחד לא יבוא על חשבון האחר".

מה את מעדיפה, לעבוד לבד או בקבוצה?

"קל לי יותר לעבוד לבד. אני יודעת בדיוק מה אני רוצה ופשוט עושה את זה. בקבוצה צריך לפרק את המשימות בין אנשים, וכל אחד והצרכים שלו, זה רוצה לעשות את זה, זה לא רוצה, זה בדיוק צריך ללכת הביתה. אני מתקשה עם אלמנטים נוספים, שלא קשורים לעבודה".

זמן לתחביבים?

"אני מתאמנת בקראטה המון שנים. אני משחקת טניס, רצה בים בעשר בלילה, יום כן, יום לא, שישה קילומטרים. זה מרגיע אותי. יש לי הרבה אנרגיות ואני מוציאה אותן. רוב הרעיונות הבאמת טובים צצים כשאתה לא חושב על כלום. כשאני רצה הפתרונות מגיעים".

ניתן היה לצפות שכילדה ישלחו אותך לבלט, לא לקראטה.

"בקראטה אפשר היה ללכת יחפים ולצעוק, ואת מקבלת פידבק חיובי נורא מהר. אני חיה לפי כללי הקראטה: לחתור כל הזמן לשפר את האופי שלך, להיות נאמן לדרכך, ותמיד לעשות מאמץ מרבי. כשאני מנצחת זה לא כי אני הכי חזקה, כי אני לא, אלא כי אני ממש רוצה לנצח. הרצון בוער בי מבפנים".

זוגות בגילכם בדיוק סיימו תואר ראשון והם בטיול הגדול. אתם שניכם עמוק בקריירה.

"אנחנו נוסעים הרבה בעולם".

אבל זו עבודה.

"עבודה זה כמו חופש. בלי עבודה, מה המשמעות? אני אוהבת קצב מהיר. נורא משעמם לי לטוס לטיול, ולא לעשות בו כלום".

לשבת מול הים עם קוקטייל לא בא בחשבון?

"מה זה השעמום הזה בטן-גב? אני באה לים ומה עכשיו? בדיוק עשר דקות אני מחזיקה מעמד".

"טלוויזיה איטית לי מדי. יש הרצאות שאני רואה במהירות כפולה, כי זה נורא איטי לי".

זה נראה שהפיצוח המדעי בא לך בקלות.

"הרבה אנשים ניגשים למשהו חדש עם פחד. אני אומרת תנסה, מה יקרה? אני רואה עובדים שלי שמפחדים. ברגע שמעיפים את הפחד ואת הספקנות, ומוציאים את כל האלמנט הרגשי, הרבה יותר קל. לא צריך להיכנס ללחץ. צריך להסתכל כמה שנים קדימה, לראות איך זה ייראה, לדמיין את ההצלחה ואז התחושה היא של אני כמעט שם. דברים טכניים אלו דברים שקל לפתור. אז תנסי כך או אחרת, תקחי עוד מידע. דברים רגשיים יותר קשה לפתור. קשה מאוד לשכנע מישהו שמה שאתה עושה באמת עובד. קשה מאוד להתגבר על הפחד שלך עצמך לעשות משהו חדשני".

להיות מעודכן

חשוב לך להיות מעודכנת?

"מדען טוב חייב להיות מעודכן. אני קוראת בלוגים מדעיים כל הזמן, שומעת הרצאות. חשוב לי להכיר התפתחויות מדעיות חדשות, מי האנשים מאחורי זה. בעלי ואני מחלקים את הקריאה. הוא קורא חלק מהבלוגים ואני חלק, ואז אנחנו מספרים אחד לשני. כמות המידע המדעי היא פשוט מטורפת".

למה זה חשוב לך כל כך?

"למה להמציא את הגלגל מחדש? צריך לדעת מה כבר הומצא. אם אני מגלה שמישהו כבר עלה על זה, אנחנו חייבים לשלב את זה עם מה שאנחנו עושים. וגם, כי יש דברים שנורא מלהיבים אותי".

המוח

אסטרטגיית הניבוי של רדינסקי תגדיל מכירות בעזרת מידע אישי על הרגליו של המנהל

מה בדיוק אתם עושים?

"מכירות זה עולם מדשדש ומסובך. בחברות שמוכרות לחברות, אנשי המכירות מקבלים רשימה גדולה של חברות להתקשר אליהן. בדרך כלל, אלו רשימות שנקנו או חברות שנרשמו כמתעניינות באתר שלהם. הרשימות לרוב לא רלוונטיות, או שלא מצליחים להתקשר לכולם, או שפשוט לא מצליחים למכור. הדרך ארוכה מאוד עד שנסגרת עסקה, וכל רגע אפשר ליפול.

"אנחנו עושים אוטומציה של תהליך המכירות. מערכת ה-crm שלנו מתחברת למסד הנתונים של הלקוחות, ומביאה עוד מידע מרחבי הרשת, כל מה שרלוונטי. המחשב לוקח אלפי נתונים ומעבד אותם החל מהדוח הפיננסי של החברה שאנחנו מעוניינים למכור לה, ועד מה קורה בטוויטר של המנהל שלה.

"בתכל'ס, יש לקוחות והם רוצים לקנות, הבעיה שיש כל כך הרבה שלא, וזה מייצר בזבוז זמן ואנרגיה. אנחנו יודעים לנבא למי בדיוק לפנות ומה להגיד כדי שיקנו. הרבה מהחברות כבר מנהלות מידע למי הצליחו למכור בעבר ולמי לא. יש להם בסיס נתונים מדהים, אבל אין שם מוח שיעבד אותו".

כמה לקוחות יש לכם?

"11-12 חברות. בשלב הזה, אני יכולה לתת שמות רק של שתיים: HP ואינסייד וויו - חברה שמוכרת מידע מסחרי".

כמה עולה להשתמש בשירות?

" 100 דולר לאיש מכירות שמשתמש במערכת. זה שוק ענק. לחברות ממוצעות יש 30 אנשי מכירות. יש פה המון פוטנציאל".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות