אני מקבל מתגייסים צעירים שמיועדים להיות מכונאים, מבלי שראו מנוע מימיהם

"אני נמצאת בתפקיד כבר שנתיים, והעיסוק המרכזי שלי הוא לדאוג שחס וחלילה לא תהיה לי בעוד שנתיים או שלוש מעטפת שלא תדע לתמוך מספיק טוב בצי הצוללות ההולך ומתעבה. וכן, אני בהחלט דואגת", אומרת ל"גלובס" ראש מספן כוח אדם של החיל, אל"מ מיכל תשובה.

35% מבין המתגייסים לחיל הים משובצים למערכים הטכניים שלו ואמונים על התחזוקה השוטפת של כלי השיט ושל מערכות הלחימה המורכבות. ככל שהחיל ימשיך בתוכניות ההצטיידות שלו בשנים הקרובות, שיעור זה עוד עתיד לגדול. אלא שמנגד, מערכת החינוך לא מקיימת עתודה ראויה שצה"ל יכול לסמוך עליה: "יש לנו יותר ויותר יעדים ופחות ופחות מתגייסים", אומרת תשובה.

מצוקת המחסור בבוגרי חינוך מקצועי היא לא נחלתו הבלעדית של חיל הים, ובעשור האחרון היא מורגשת היטב בכל היחידות הטכנולוגיות בצבא: "זו בעיה לאומית", אומר קצין חימוש ראשי, תא"ל צביקה קראוס, "על כל חייל טכנולוגי אחד שאני קולט, אני זקוק לחייל טכנולוגי נוסף. נוצרה כאן מצוקה שמשפיעה על הצבא כולו וביתר שאת על חיל החימוש - שהוא חיל טכנולוגי מאוד, וצרכן מרכזי של בוגרי מסלולי הלימוד הטכנולוגיים. מדובר באלפים שאמורים למלא אצלי את השורות".

בדיקה מקיפה שעשה בשנת 2008 מרכז המחקר והמידע של הכנסת אודות המשבר בחינוך המקצועי העלתה, כי 15% מכלל חיילי החובה שירתו באותה התקופה במערך הטכנולוגי של צה"ל, שהוגדר כ"אחד המערכים הקריטיים" שלו. כשמספר בוגרי החינוך המקצועי יורד באופן עקבי כבר עשורים, יחידות הצבא מוצאות עצמן מול מתגייסים טריים שלא החזיקו מימיהם מברג, וספק רב אם ראו אי-פעם תמונה של בוכנה.

מנתוני הצבא עולה, כי הרחבת החינוך העיוני לצד סגירת מסגרות בחינוך המקצועי, מאלצת אותו להכשיר במסגרות פנימיות בין 35% ל-50% מהמתגייסים המשובצים למקצועות טכניים שונים. מנתונים שהובאו במסגרת בדיקת מרכז המחקר של הכנסת עולה, כי בשנת 1997 עמד שיעור בוגרי י"ב מהנתיב המקצועי שהתגייסו לצה"ל על 13.2% מכלל המתגייסים. בשנת 2000 המספר כבר הידרדר ל-10.5%, ובשנת 2008 השיעור היה 8.85%.

"בעיית החינוך לא אמורה להיות של צה"ל"

לצד הירידה הקבועה במספר המתגייסים בעלי רקע טכנולוגי, בצבא מעידים גם על ירידה באיכות המיומנויות של בוגרי החינוך המקצועי, בהיבטים המקצועיים והמעשיים. גם אלה שכן נחשפו טרם גיוסם לחינוך מקצועי, נחשפו בעיקר להקניית אוריינות טכנולוגית עיונית ופחות לתכנים מקצועיים מעשיים.

רבים מבין בוגרי הנתיב הטכנולוגי שנקלטים ביחידות הצבא מוגדרים כבעלי יכולות פחותות בתחומים טכנולוגיים מסורתיים כמו מכניקה, חשמל ואלקטרוניקה, ומתאפיינים בפחות מוטיבציה למלא תפקידים בתחומים אלה במערך הטכני. והצבא, שמשקיע הון בפיתוח או ברכש של טכנולוגיות מתקדמות, צריך אותם יותר ויותר.

"מה תפקידי כאיש צבא?", שואל בשיחה עם "גלובס" קצין בכיר, "בהגדרה, התפקיד שלי הוא לספק הגנה, להתכונן למלחמה ובשעת הצורך גם להילחם. בעיית החינוך לא אמורה להיות הבעיה שלי, אבל אני נאלץ להידרש אליה כי אף אחד אחר לא עושה את זה במקומי. פעם זה היה הרבה יותר פשוט: היה פה חינוך מקצועי, המתגייסים היו מגיעים לבקו"ם וכל אחד היה יכול לקחת את מי וכמה שהוא רוצה. היום, אף שהצבא נעשה יותר ויותר טכנולוגי ורווי במערכות מורכבות שמחייבות תחזוקה אינטנסיבית, אני מקבל מתגייס צעיר שמיועד להיות מכונאי, בלי שראה מנוע מימיו. מדובר בבחור מצוין עם יכולות אישיות גבוהות, אבל הוא עשה בגרות של 5 יחידות בתיאטרון או בקולנוע. אני צריך ללמד אותו מקצוע מנקודת האפס. יש הרבה מאוד מתגייסים שרק לאחר שהם עולים על מדים, הם רואים לראשונה בחייהם מנוע".

באין חינוך מקצועי נרחב, חילות צה"ל מקיימים בתי חרושת עצמאיים לחיילים טכנולוגיים, בניסיון לענות על הצרכים המבצעיים היום-יומיים שלהם. זה עולה להם בזמן יקר ובעיקר בהמון כסף: בשנות ה-80 נדרשו לצבא חודשיים או שלושה כדי להעביר לחייל צעיר את ההכשרה הדרושה לביצוע תפקיד טכנולוגי. באין רקע כזה למתגייסים כיום, הליכי ההכשרה ממושכים, ולעתים עוברת שנה שלמה עד שמתגייס יכול למלא תפקיד שיועד לו.

"ההכשרה שאני אעשה היום לבוגר תיכון עיוני כדי שיהיה מכונאי של טנק מרכבה סימן 4, תימשך לפחות 10 חודשים", אומר קצין חימוש ראשי, תא"ל קראוס. "אני לא יכול לקצר את ההכשרה, כי אין למתגייס כזה אפילו את היסודות הבסיסיים לגבי בטיחות בעבודה. אני צריך אנשים שיראו מכונה וידעו על מה מדברים איתם, אבל כמעט שאין כאלה".

תשובה, מצידה, מקווה שתוכניות לשוחרות, שעליהן פורס החיל את חסותו במספר בתי ספר, יתנו מענה הולם יותר למחסור בבעלי המקצוע שיתחזקו את הסטי"לים העתידיים.

"אנחנו מייצרים בינם לבין מערכות האמל"ח והמנועים של ספינות המשמשות את חיל הים היכרות בשלב מאוד מוקדם. בשנתיים האחרונות, אנחנו רואים שזה מתחיל לעבוד אבל לפני כן, שיעור הנשר מקורסי הכשרה שעשינו לבוגרים של חינוך עיוני היה בלתי נסבל: בין 33% ל-50%. זאת הייתה תקופה קשה, בין השנים 2005 ל-2010, שרצינו לאייש צ'יפים (מכונאים ראשיים) בספינות דבורה. הם לא אשמים: הם פשוט לא התאימו ולא התחברו לזה, לנו לא הייתה ברירה ושיבצנו אותם לזה, וזה מה שיצא. זה מצב קיצוני שליווה אותנו תקופה ארוכה ועלה לנו לא מעט כסף, כי בעקבות המחסור החתמנו אנשים שכן הצליחו בהכשרה לשירות קבע. וכל זה קורה בזמן שהצבא היה בעיצומה של התייעלות", היא מספרת.

אלתורים למען הבטחת כוח אדם מקצועי רלוונטי, נעשים גם בחיל החימוש. בזכות אחד כזה, מקווה תא"ל קראוס לעתודה של כמעט 6,000 תלמידים ש"יהיו צבועים" עבור חיל החימוש: "יצרנו קשרים עם 120 בתי ספר ברחבי הארץ שיעשו תוכניות של שוחרות, ובסופן הם יבינו את השפה שלנו ויהיה להם קל יותר להשתלב אצלנו בבוא העת. היוזמה באה מצדנו, היא כרוכה גם בתקציבים והכול על רקע צורך מובהק. ורק לחשוב שבשנות ה-80 הצבא קיבל את הבחורים האלה מן המוכן", אומר קראוס.

תוכנית היעדים שלו כוללת גם פנייה אל החרדים - בניסיון לרתום אותם אל שורות החיל וקראוס מציין כי הוא לא מוצא סיבה שגם חיילות חרדיות לא ישמשו כמכונאיות של טנקי מרכבה סימן 4. "החרדים הם פוטנציאל גדול לחיל החימוש ובכלל זה גם בנות. נשים יכולות לשרת בכל מקצוע - בין אם מדובר בתחומי החימוש, המערכות האופטיות, אלקטרוניקה ומכונאות. כל אחת יכולה להיות בסדנה, לטפל בטילים ובמערכות נשק ולעשות את זה טוב מאוד. אני ערוך לזה ומחכה בכיליון עיניים שיבואו".

ובכל זאת, דברים מתחדשים: לפני כשבועיים הושק מחזור ראשון להכשרה מקצועית של חיילי חימוש שעומדים לפני שחרור, למען השתלבות עתידית בתעשיית הפלסטיקה. הקורס ייעשה במכללת שנקר ויימשך 3 חודשים, בהשתתפות צה"ל, היחידה להכוונת חיילים משוחררים והתאחדות התעשיינים.

"הם יקבלו תעודה. הם יוצאים לשוק העבודה עם מקצוע, ימצאו עבודה במפעל שקרוב לבתיהם וירוויחו יפה. אין לי ספק בכך", אומר קראוס. הוא עצמו בוגר התיכון המקצועי המיתולוגי, בסמ"ת בחיפה, במגמת מכונות: "בעוד שנה אני פורש מצה"ל וחלום חיי הוא לנהל בית ספר טכנולוגי. אעשה את זה באהבה", הוא אומר.