לא להתלהב

הבשורה כי סוכנות דירוג האשראי פיץ' (FITCH) העלתה את אופק דירוג האשראי של ישראל ל"חיובי", משמעותה כי קיים סיכוי להעלאת דירוגה של ישראל בשנתיים הקרובות. לא שאנו רוצים להשבית שמחות, אבל המשמעות של העלאת אופק הדירוג היא מינורית משני היבטים: הראשון, פיץ' היא חברת דירוג האשראי הבינל' היחידה שמדרגת את ישראל בדירוג של A, בעוד שתי חברות דירוג האשראי הבינל' הנוספות, מודיס ו-S&P (Standard and Poor) מדרגות את החוב החיצוני ארוך-הטווח בדירוג של A כבר תקופה ארוכה: מודיס הייתה הראשונה שהעלתה את הדירוג ל- באפריל 2008, ו-S&P הייתה השנייה שהעלתה את דירוג האשראי בספטמבר 2011. כך שליישור הקו שייתכן שתעשה פיץ' עם שתי חברות דירוג האשראי האחרות, אין משמעות ממשית מבחינת פרמיית הסיכון של המדינה.

בשנים האחרונות איבדו סוכנויות הדירוג הרבה מתהילתן. שטף המידע המתקבל בכל רגע בנוגע למצבן של הכלכלות בעולם, הופך כל פרסום של סוכנויות הדירוג ללא-רלבנטי, שכן נדיר שהן מספקות למשקיעים מידע שלא היה ידוע קודם לכן. לדוגמה, השווקים קיבלו באדישות את ההחלטות מהתקופה האחרונה, להפחית את דירוג האשראי של צרפת והולנד, כמו שהחלטת S&P מאוגוסט 2011 להפחית את דירוג האשראי של ארה"ב, לא באה לידי ביטוי בעליית פרמיית הסיכון שלה.

עם זאת, ועל אף שבהודעת פיץ' אין דבר חדש, היא חשובה, שכן היא מחזקת את ידיה של הממשלה להמשיך עם המדיניות הפיסקאלית האחראית. מדוע זה חשוב? הרי מדינות רבות בעולם נוקטות כיום גישה שונה של פחות צנע ויותר צעדים לעידוד הצמיחה. מדינות רבות משלמות מחיר בהורדת דירוג האשראי כדי לתמוך בצמיחה. אז מדוע ישראל צריכה להיות אור לגויים, ולנקוט צעדים שמקשים על ההתאוששות הכלכלית. מדוע שלא נגדיל הוצאות ו/או נפחית מסים, ונסייע למשקי-הבית לצלוח ביתר קלות את החודש?

ההוצאה התקציבית השנייה בגובהה

ההבדל טמון בנקודת המוצא. שיעורי הצמיחה במשק הישראלי גבוהים יותר לעומת אירופה למשל, שבה נאלצות המדינות לתמוך בצמיחה כדי לא להיקלע למיתון כלכלי מתמשך, שיפגע עוד יותר ביכולת החזר האשראי שלהן. בנוסף, במשק הישראלי שררו לאורך שנים רבות שיעורי ריבית גבוהים, ושיעורי גירעון גבוהים מאוד, שגרמו לכך, שהיקף החוב הישראלי טיפס; וגרוע מכך, תשלומי הריבית עליו זינקו והפכו במרוצת השנים להוצאה התקציבית השנייה בגובהה לאחר תקציב הביטחון.

הנתונים הקשים הם, שבשנת 2012 שילמה הממשלה 47 מיליארד שקל! רק להוצאות ריבית. ההוצאה על הריבית מהווה 16.8% מסך ההוצאה התקציבית. לשם השוואה, בצרפת ההוצאה על הריבית מהווה 12.4% מסך ההוצאה, ובארה"ב היא מהווה 5.9% בלבד. פער של 4.4% בין ישראל לצרפת אולי נראה קטן, אך הוא שווה ל- 12.3 מיליארד שקל, ששקולים ל- 3% במע"מ. כלומר, כל תוספת של 1% במע"מ מגדילה את הכנסות המדינה ממסים ב-4.1 מיליארד שקל, כך ש-3% מע"מ תורמים למדינה 12.3 מיליארד שקל.

בשל הוצאת הענק הזאת, חשוב מאוד שהממשלה תמשיך ותפחית את היקף החוב במשק, תמשיך להחליף חוב יקר וקצר בחוב ארוך וזול (כפי שעושות היום חברות רבות במשק), ותמשיך להקטין את עלויות המימון, כלומר, את ההוצאה התקציבית על הריבית. הקטנת החוב תפנה מקורות תקציביים לסעיפים חשובים נוספים - חלקם מעודדי צמיחה (כמו חינוך ותשתיות), ואחרים מספקים רווחה, ועשויה לאפשר בעתיד גם הפחתת מסים.

הכותב הוא כלכלן בכיר בבית השקעות פסגות