ד"ר עודד רכבי | מעבדת הגנטיקה באוניברסיטת תל אביב

הדנ"א הוא לא הגבול

שמו של צ'רלס דרווין מוכר היטב לציבור הרחב, אולם שמו של ז'אן-בטיסט לאמארק, הביולוג הצרפתי שהגה את תורת האבולוציה לפני המדען הבריטי הנודע, מוכר כיום רק למעטים מחוץ לעולם המדע. הסיבה לכך פשוטה למדי: לאמארק אמנם הבין שצורות חיים מתפתחות באופן הדרגתי מדור לדור, אולם בתאוריה שלו היו כמה כשלים קשים; למשל, העובדה שהוא היה משוכנע שגם תכונות נרכשות יכולות לעבור בתורשה מדור לדור. לפי ההיגיון הזה, הסבירו מדענים שבאו אחריו, לאדם שאיבד את ידו בתאונה עלול להיוולד צאצא גידם. מחקרו של ד"ר עודד רכבי מוכיח שלא כדאי ללעוג לתזה ההיא כל-כך מהר: הגנטיקאי מאוניברסיטת תל אביב הוכיח שביצורים פשוטים, תכונות נרכשות מסוימות יכולות לעבור בתורשה.

"המקרה הספציפי שאנחנו הראינו הוא הורשה של עמידות לווירוס בחיית מודל מאוד פשוטה - תולעת מיקרוסקופית", הוא מסביר. "אם התולעת הזו נדבקת בווירוס, היא מייצרת מולקולות שמאפשרות לה להיות מחוסנת והן עוברות לדורות הבאים בתורשה. מה שמפתיע זה שהתולעת הזו מוגנת פחות או יותר מכל הווירוסים שאנחנו מכירים בטבע".

אבל זה לא גורף, מן הסתם, וגם אתם עוד לא יודעים אם זה עובד בבעלי חיים מורכבים יותר.

"נכון. ברור שלא כל תכונה נרכשת יכולה להיות מורשת", הוא ממשיך את ההסבר בהסתייגות. "על-פי התיאוריה של למאראק, אם הג'ירפה מאריכה את הצוואר שלה בהתאמצות להגיע לעלי העץ הגבוהים, זה יעבור לדור הבא. ברור שאין מנגנון שמאפשר דבר כזה. אבל יכול להיות שתכונות מסוימות יכולות לעבור בתורשה דרך, למשל, הורשה של RNA או של אפקטים אפי-גנטיים אחרים. אפי-גנטיקה זה אומר משהו שהוא מעבר ל-DNA".

ואפשר יהיה ליישם את זה על אנשים?

"לייצר תרופה זה רחוק וזה קשה, אבל אני חושב שניתן יהיה בקרוב מאוד ליישם ממצאים שלנו בניבוי התפתחות של מחלות".

איך מתחילים בכלל לחשוב בכיוון הלא אינטואיטיבי הזה?

"יש כל מיני אפקטים שתופסים את העין - כל מיני דברים מוזרים גנטית שאנחנו לא יכולים להסביר אותם על-פי המודלים הקיימים".

הדוגמה הראשונה שבה הוא משתמש מגיעה דווקא מעולמם של בני האדם, ממחקרים שמתארים את התוצאות של "הרעב ההולנדי" - מונח שמתייחס לאירוע שהתרחש בשלהי מלחמת העולם השנייה, כשהגרמנים ניתקו את האספקה מכמה מחוזות במערב הולנד וגרמו לרעב כבד שהביא למותם של לפחות 22 אלף בני אדם: "כל אחד באזור ההוא קיבל לא יותר מ-800 קלוריות ביום, ולאחר מכן חוקרים עקבו במשך הרבה מאוד זמן אחר אלה שניצלו, וראו שהצאצאים שלהם, וגם הנכדים אפילו, סובלים מתופעות שנראות כמו פיצוי לרעב שהסבא והסבתא חוו. בבני אדם מאוד קשה לחקור את התופעה כי זה לוקח המון זמן וכי אתה לא יכול לעשות ניסויים כמו אלה שאתה יכול לעשות בתולעים או בצמחים. למשל, אנחנו עושים ניסויים שבהם אנחנו מרעיבים תולעים, ורואים תכונות שמורשות ממש ברמת המולקולות, ומנסים להבין אילו גנים מעורבים".

"לא ללכת על בטוח"

כשאני שואל את רכבי, שעומד בראש מעבדה המונה כעשרים חוקרים, איזו עצה הוא יכול לתת לאלה שנמצאים בתחילת דרכם בתחום, הוא משיב: "לא ללכת על בטוח. אני בעצמי בתחילת הדרך, אבל זה מה שהייתי מייעץ גם לעצמי וגם לאחרים".

איך זה בא לידי ביטוי במעבדה?

"תראה, במעבדה אנחנו מחפשים אחר כל מיני תופעות שמאתגרות דוגמות קיימות בגנטיקה, באבולוציה ובמנגנונים בסיסיים של ביולוגיה מולקולרית. שיטת העבודה היא לחפש דוגמה מאוד בסיסית, שכולם פחות או יותר מסכימים שהיא נכונה, ולנסות למצוא דברים שמראים שהיא לא לגמרי נכונה או שיש בה יוצאים מן הכלל".

כשהוא נשאל על הרגע המשמעותי בחייו, הוא אינו בוחר באיזו תגלית מדעית גדולה: "קל מאוד להשיב על זה. זאת הייתה הפגישה עם תכלת אשתי, והולדת הילדה שלי, סופיה".

איך נראה יום רגיל בחייך?

"אני קם בחמש, בזכות התינוקת, בשבע אני הולך עם תכלת, עם סופיה ועם נובי הכלב לבית קפה. הולך לעבודה, חוזר בערב, ואחרי שסופיה נרדמת, אם יש בייביסיטר, יוצאים לאכול כדי להפריד בין הימים. כשאנחנו חוזרים הביתה מהבילוי אני קורא ושולח מיילים אל תוך הלילה".

צרו איתנו קשר *5988