הבועה בדרך לפיצוץ

שנת 2013, שזה עתה הסתיימה הייתה שנה דרמטית בכלכלה. שנה שבה הכלכלה הישראלית כתבה לנו טלנובלה מרתקת. דרמה-רדפה-דרמה, הסדר-חוב-רדף-הסדר-חוב, ושורה של חברות ענק הגיעו בזו אחר זו לקריסות, להתפרקות, לחדלות-פירעון ולפיטורי עובדים. יותר מתמיד היה כאן גם הרבה פן אישי - אי.די.בי ונוחי דנקנר מול אדוארדו אלשטיין, טבע עם ג'רמי לוין מול פיליפ פרוסט, מחיקת ענק של 1.8 מיליארד שקל באג"ח של אלביט-הדמיה של מוטי זיסר; ובמשרד האוצר ניהל יאיר לפיד את קרב חייו מול שאר העולם. היו לנו טובים ורעים, שחור ולבן, פיטורים ומינויים - והמשק הישראלי היה אשתקד ההצגה הטובה בעיר.

סיומה של סאגת אי.די.בי, שליוותה אותנו לאורך 2013, מסמנת גם את השינוי הצפוי לנו בשנה הבאה - פחות דרמטי, פחות משברי, פחות תנודתי. שנה של פחות בשורות גדולות ושקט יחסי. על-פי פרמטרים רבים נראה כי 2014 הולכת להיות, בהיבט המקרו-כלכלי, שנת מעבר והמתנה לקראת הבשלת שורת התפתחויות כלכליות, הן במדיניות האוצר הן מחוצה לה, שישפיעו על חיי כולנו.

שלושה שיקולים מרכזיים מנחים היום את מדיניות המאקרו של מדינת ישראל: הריבית הנמוכה מאוד בישראל ובעולם, שער הדולר הנחלש והשקל המתחזק, ובועת הנדל"ן המשברית. אלו, בתורם, משפיעים על כלל המשק: מהיצוא ועד האבטלה, מהכסף הפנוי שנשאר בכיסי האזרחים ועד למדיניות המיסוי.

הקשר הגורדי שבין מחירי הנדל"ן למדיניות הריבית מניע את אי-הרצון ואי-היכולת של בנק ישראל לבצע צעדים דרסטיים בשנה הקרובה עד להתפתחות שתגיע ממקור חיצוני. נראה כי נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, המהססת להעלות ריבית כדי לקרר את שוק הדיור כל עוד זה מנוגד למגמה העולמית, תקבל את הלגיטימציה למהלך לקראת 2015-2016, בד בבד עם התחלת הצניחה הצפויה בשוק הנדל"ן.

למרות הנבואות המתבדות שוב ושוב על סיום הבועה, אין מנוס - הבועה בדרך לפיצוץ. את תחילת הירידות במחירי הדיור, של כ-5%, נרגיש כבר בשנה הקרובה, בעיקר בתל-אביב ובגוש דן. אמנם בעלי אינטרסים שונים יתעקשו לטשטש את המגמה שכבר החלה, אך לקראת סוף 2014 היא תתבהר לגמרי, לקראת ירידה גדולה יותר ב-2015.

עם זאת, היות שמדובר בתהליך הדרגתי ואיטי מאוד, וכיוון שלא צפוי שינוי מהותי בפרמטרים אחרים - המיסוי שהולך וגדל, שוק התעסוקה המצטמק-משהו, יוקר המחיה שממשיך ועולה במתינות, והבורסה שלא תוכל להמשיך ולצמוח בחדות במנותק משאר המשק - השינויים בשיעורי הריבית, התעסוקה ובמדדי הבורסה לא יורגשו השנה. להיפך, עול המיסוי ויוקר המחיה ימשיכו ויעלו באופן מתון.

הצפי הזה, המתיישב חלקית עם הערכותיו של יאיר לפיד, המפזר הבטחות על בסיס השפעות מדיניות האוצר השנה לקראת אמצע 2015, מדגיש את חשיבות המדיניות קצרת-הטווח של האוצר השנה. זו שנה של הידוק חגורה, הן בקרב המעסיקים והן בקרב משקי-הבית. כל עוד הידוק החגורה הזה מונע מתקווה לעתיד טוב יותר, הפסיכולוגיה שמאחוריו לא תדרדר את המשק למשבר. אך לצורך שימור הגחלת, יידרש לפיד להיות בשנה הקרובה גם שר אוצר וגם פסיכולוג.

מלחמת התשה של רוב אזרחי ישראל

כאשר העוני בישראל הולך וגדל וצפוי להמשיך ולגדול, ובמרבית משקי-הבית מהדקים את הכיס, מתנהלים בקפידה כלכלית רבה יותר בניהול משק-הבית השוטף, והתושבים מפגינים יותר מודעות כלכלית בהיבטים של יוקר המחיה (אם כי פחות בהיבטי מאקרו דוגמת לקיחת משכנתאות, שמשפיעים על רגישות המשק למשברים), מדובר במשק הנמצא בנקודה רגישה.

במצב כזה, החלטות יכולות ליצור משבר, ואפקט הפרפר של החלטה משנית - דוגמת העלאת מסים כמו מס החברות ו/או התערבות בשער הדולר, ו/או הורדת ריבית משמעותית - עשוי בסופו של דבר להיות זה שיכריע בכלכלה המטורפת של ימינו את הרווחה הכלכלית של כולנו.

לפני שלוש שנים קיבל נוחי דנקנר הצעה למכירת כלל-ביטוח תמורת קרוב ל-2 מיליארד שקל. לו הוא היה מקבל אותה אז, היא הייתה משנה את הכרוניקה של סיפור אי.די.בי, וכנראה גם את פניה של הכלכלה הישראלית בשנה האחרונה.

ייתכן, כי אירוע דומה יקרה גם השנה, שיעמוד הפעם לפתחם של לפיד ושל רה"מ בנימין נתניהו. סביר שנדע על האירוע הזה רק בדיעבד. מדיניות שער הדולר ואי-התערבות הממשלה בשערו היום, עשויה להביא להמשך שחיקתו ולאורך זמן, בעוד שנתיים-שלוש להתמוטטות של עסקים.

בינתיים, אנו צפויים למלחמת התשה של רוב אזרחי ישראל העובדים, המחכים לשיפור במצב המשק שיורגש גם בחיי היום-יום שלנו, ולהכרעה הגדולה של 2015 - שבה תוכרע רווחתו הכלכלית של הישראלי הממוצע בעשור הקרוב. כלומר, ברמת המיקרו, נרגיש מעין מלחמת התשה, בציפייה לעתיד כלכלי טוב ונוח יותר. אך ברמת המקרו, המשק עצמו יהיה פחות תנודתי ומשברי.

הכותב, רו"ח ומשפטן, הוא יו"ר פירמת בייקר-טילי-ישראל