עופות המחול

השנה, כעבור שני עשורים ושתי אינתיפדות, ועוד כמה תהליכים חברתיים, מעלים את "דירת שני חדרים" ניב שיינפלד ואורן לאור. זוג גברים, רקדנים ויוצרים, המציגים את חייהם כזוג צעיר בעיר הגדולה. המחול המחודש עובד מצוין, בשינויים קלים - חלקם הכרחיים, כאלה הנובעים מעצם זהותם של המופיעים, וחלקם מתוך בחירה מושכלת וחריפה. אך מעל לחוויית הצפייה המרגשת, מחדש, ביצירה הזו - שעוצמתה חוצה פערי זמן ומגדר - מרחפת ההיכרות המובלעת עם היוצרים.

סיפור חייהם של בו גל ודרור, שנגעו בתהילה והחליטו להתרחק מאור הזרקורים, הוא סיפור שיוצא מ"דירת שני חדרים", עובר ב"חמורים", אך לא נכנע לשחיקת היומיום של שגרת הזוג המתבגר ומתברגן. בשנת 2000 עברו השניים עם משפחתם למצפה רמון, בחרו במבנה של מפעל נטוש והרוס למחצה, אותו הכשירו והפכו למרכז למחול, אמנות וריפוי תחת השם "האנגר אדמה".

במקום פועלת כיום להקת המחול שלהם, המונה שמונה רקדנים, ולצידה בית ספר לתנועה וריקוד, נשימה ואמנות. בנוסף, המקום מארח קבוצות שונות - מאנשי הייטק ועד בתי ספר לאמנות - שלכל אחת מהן מתאימים אנשי המקום פעילות ייחודית.

כל העבודות במקום נעשות על-ידי אנשי הלהקה והתלמידים. הגישה ההוליסטית, המזכירה במידת מה מנזרים במזרח, רואה חשיבות דומה ולא מנותקת בין פעולות היומיום כמו ניקיון או עבודה בגינה לבין מיומנות התנועה והמחול.

לאורך השנים התרחקו דרור ובן גל גם ממסורת המחול שבה החלו, כבוגרי הלהקה הקיבוצית, ופיתחו מיומנות של הכרת התנועה הטבעית של כל אחד, בין אם הוא רקדן או לא. לצד הבנת התנועה עמדו על כוחו של הגוף הפיזי והרגשי ופיתחו דרכים ללמידה עמוקה, אותה הם מנחילים לרקדנים אך פותחים גם לקהל הרחב.

שלוש פעמים בשנה, בשלושת הרגלים, פותח האנגר אדמה את שעריו ועורך פסטיבלים של תנועה במרחב. הקהל מוזמן לקחת חלק ולבחור להיות חלק מהרוקדים או מהצופים במחול. האירוח באדמה הוא נלווה לשיעורים סדנאות והופעות.

בפסח השנה, פרט לפסטיבל הקבוע שמתקיים באדמה, תעלה הלהקה צפונה ותציג בבכורה מופע חדש, לכוריאוגרפיה של ליאת דרור בשיתוף עם אמנית הקול הצ'כית איווה ביטובה, בקיבוץ כברי ובמרכז ענב בתל-אביב.

בן גל: "אנחנו מעלים הופעות אצלנו ומאוד אוהבים שהקהל מגיע אלינו. "בניגוד לריצה להופעת מחול בסוזן דלל, חיפוש חניה וכניסה לאולם ויציאה חזרה לשגרה, לכאן אנשים באים לשלושה ימים, ולוקחים סדנאות, ונפגשים עם הרקדנים והכוריאוגרפים.

"המחיצות בין הקהל לבמה מוסרות ואנחנו חושבים שכך נכון יותר. בדרך-כלל בסוף ההופעה גם הקהל מוזמן להצטרף למסיבת ריקודים - אנחנו בונים את ההופעות שלנו בצורה כזו, כדי ליצור איזשהו אימפקט חווייתי אצל הקהל, לא רק בצפייה.

"סגנון העבודה הזה הופך את החיסרון הכי גדול שלנו - המרחק מהמרכז - ליתרון. אנחנו מקום מארח ומכיל".