פנסיה היא בדרך-כלל ההון הגדול ביותר שאותו צובר אדם בחייו, להוציא בני-מזל שצוברים גם רכוש גדול יותר מכספי החיסכון הפנסיוני. כאשר אנו עוברים ממצב של אדם עובד שצובר כסף עבור הפנסיה, למצב של כסף שעובד עבור האדם, קרי יציאה לגמלאות, אנו מצפים שאותו "כסף עובד" יאפשר לנו לשמר את רמת החיים שלנו, ויותר חשוב, שתהיה לנו ודאות שאכן מה שחסכנו לעתיד ישרת אותנו כל עוד נחיה.
כאשר אדם עומד בפני ההחלטה - עם איזו קרן פנסיה הוא היה רוצה לקשור את גורלו, ולהתחיל לצעוד איתה על "ציר הפנסיה" עד פרישתו, זו החלטה לא קלה. כאן עולה השאלה - לאור הפרסומים בשנים האחרונות על הורדה חדה בדמי-הניהול על הצבירות וההפקדות, אם אכן זה הפרמטר שעל בסיסו כדאי לקבל החלטה עם מי לקשור את גורל הפנסיה שלנו.
לפי רוב הפרסומים, דמי-הניהול הם חזות הכול, ומקום שמציע דמי-ניהול נמוכים, יש לתת לו עדיפות בהפרשות לקרן הפנסיה שנפתח.
אולם ישנם עוד כמה דברים שצריך לבדוק לפני שבוחרים קרן פנסיה. אחד הדברים החשובים הוא מבנה קרן הפנסיה וגודלה, ואיזה ביטוח-משנה יש לקרן.
שני הנושאים הנ"ל - מבנה וגודל הגודל וביטוח-המשנה - קשורים למושג או לשיטה הנקראים "תשואה דמוגרפית". איך עובדת השיטה בקרנות הפנסיה?
העמיתים בקרנות מבוטחים למקרה של "אובדן כושר עבודה" ו/או "מוות" על בסיס ערבות-הדדית בין כל חברי הקרן. מנגנון הקרן בודק בכל חודש את הפער בין סכומי הביטוח שגובה הקרן מהעמיתים, לעומת נוסחת היוון של כל התשלומים החודשיים של הקרן למקרי מוות ואובדן כושר עבודה. הפער בין שני החישובים נקרא "תשואה דמוגרפית". קרן הפנסיה צריכה לאזן פער זה, והאיזון נעשה מתוך כספי הצבירות של העמיתים בקרן. אם התשואה הדמוגרפית שלילית, האיזון מתבצע על-ידי הקטנת הצבירות, ואם התשואה הדמוגרפית חיובית, הפער מועבר ומגדיל את הצבירות בקרן.
קרן פנסיה צריכה להגיע בסוף השנה לאיזון אקטוארי. אם יש לקרן עודף אקטוארי, הרי למעשה היא גבתה יותר כסף מהעמיתים ביחס להערכת התביעות שיהיו לה; לכן, עליה להחזיר למבוטחים את העודף. ולהיפך, אם יש לה חוסר, מאזן אקטוארי שלילי, כלומר, שהיא לא תוכל לשלם את כל התביעות הצפויות לה, עליה לגבות יותר מהעמיתים, כדי להקטין להם את הצבירות בקרן.
מפה אנו למדים, שתשואת קרן פנסיה מושפעת גם מביצועי הבורסה ומניהול הכספים, וגם מהתשואה הדמוגרפית שמשיגה הקרן באותה שנה. מה המשמעות של איכויות אלה לגבי אדם הבוחן הצטרפות לקרן פנסיה מעבר לדמי-הניהול?
ככל שהקרן יותר גדולה, ככל שהרכב העמיתים בקרן דומה בהתפלגות שלו להרכב האוכלוסייה הכללי מבחינת גיל, מין, עיסוק ועוד, הרי שהקרן תהיה הרבה יותר חסינה לאירועים ולקטסטרופות גדולות מאשר קרן קטנה, עם מספר עמיתים נמוך, עם התפלגות שונה מהרכב האוכלוסייה הכללית, שם הסיכון יותר גדול לחבר בקרן. לכן, הקרנות הקטנות אשר חוסנן נמוך יותר נדרשות להציג לרגולציה ביטוחי-משנה מתאימים ליכולתן לספוג קטסטרופות.
במסגרת מאמר שכתב לפני מספר שנים ירון שמיר עבור "ביזפורטל", נערכה בדיקה אשר בחנה את השפעת "אסון הכרמל" על פגיעה בעמיתים בקרנות השונות. לצורך הבדיקה, הוערכו התביעות ב-30 מיליון שקל, בהנחה שזה גודל התביעות. הבדיקה בדקה כיצד ישפיע הדבר על העמיתים בקרן, וזאת בהיעדר ביטוח-משנה כראוי. התברר, כי בקרנות גדולות הפגיעה בעמיתים תהיה רק 0.14%; לעומת זאת, בקרנות קטנות הפגיעה הצפויה הייתה יכולה להגיע ל-38%.
לסיכום, כאשר הכותרות חוגגות על "דמי-ניהול נמוכים", ברמות שקשה להבין איך הקרן תוכל לתת שירות כנדרש לאורך זמן, על הרגולטור וגם על התקשורת להצביע לקוראים על נקודות נוספות וחשובות, ולבדוק אותן לעומקן, כולל תשואה דמוגרפית, מדדי שירות, איתנות פיננסית, ניהול, זמינות למידע, ולהציג ביחד את כל הפרמטרים.
לאור זאת, לא בטוח שכל אחד יבחר דווקא את הקרן שמציעה דמי-ניהול נמוכים יותר, כשם שרובנו לא נרוץ לרופא-שיניים או לעורך-הדין הזולים ביותר. חכמים מאיתנו כבר אמרו בעבר: "לפעמים, הזול הוא היקר ביותר".
הכותב הוא יו"ר הוועדה לביטוח פנסיוני, לשכת סוכני ביטוח
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
