" כשאנחנו יחד, הכוח שלנו הרבה יותר גדול ואנחנו הרבה יותר משפיעות"

על פניו המתכון פשוט: קחו אחד ילד פלא, הוסיפו אמביציה לכבוש את העולם, 15 שניות תהילה במיקרו ויש לכם מאסטר שף. ילדים. לתאומות קרקו כבר יש רזומה של עשור. "התחלנו בגיל ארבע או שש כזה", משחזרת נוי את מה שנראה כמו פרה-היסטוריה, "עשינו פרסומות קטנות בערוץ 2 והשתתפנו בקטלוגים של סולוג וגלי. כאשר דוד חיים התחיל, אז התחלנו איתו. עשינו איזה תפקיד אורח, משהו לא מעניין, ואז גיא ראה ואמר: 'תקשיבו, אנחנו רוצים לנהל אותן'".

גיא הוא גיא ליכטנטל מחברת sonic vision, שמנהל את הבנות כמעט מסביב לשעון בשנים האחרונות. חברת "פופ ארט וחברים הפקות", הם השותפים שלו במוצר הזה, ואף אחד לא מתבייש להצהיר שהתאומות קרקו הן תרנגולת שאמורה להטיל מטילי זהב.

לליכטנטל, שמנהל בין השאר את רוני סופרסטאר, היה חזון. "רציתי לבנות פרויקט ל'טין אייג'רס' ומטה", הוא מספר, "משהו חדש ופר*שי, וחיפשתי לצורך זה זמרת צעירה. אני מסתכל הרבה על מה שקורה בחו"ל. זיהיתי שם מגמה - גילאי הכוכבים התחילו לרדת, למשל ג'סטין ביבר, סלינה גומז ואחרים. עשיתי חיפושים בסטודיואים ברחבי הארץ ופתאום ראיתי אותן ב-DVD של דוד חיים, ומשם הדרך הייתה קצרה".

מאז ההופעה הראשונה של הבנות, בפברואר השנה במלון באילת, הן מנסות לשלב קריירה בהתהוות, לימודים בתיכון והתנדבות במד"א. הלו"ז שלהן רצחני - כולל שיא של ארבע הופעות ביום (הדר: "באותו יום הופענו בבאר שבע ובחיפה, אתה צריך לראות כמה נסענו"), ואת חופשת הקיץ הן בילו בעיקר בדרך לעוד הופעה, שעבור כל אחת הן דורשות ומקבלות אלפי שקלים. ברפרטואר, שירים עם שמות כמו "קיץ בים", "ממריאה איתך" ו"סוף שבוע של פאן". פאן.

חופש גדול? לא בבית ספרן. הבנות הופיעו ביולי-אוגוסט קרוב ל-20 פעם, מול מאות רבות של מעריצים בכל פעם, קפצו לסוללת כיפת ברזל כדי לפנק את החיילים עם ממתקים ואפילו הופיעו בכנסת, מול ילדי הדרום. חלק מההופעות בוטלו או נדחו בעקבות מבצע "צוק איתן", מה שלא מנע מהן לצאת לסיור בדרום, שם לכדה אותן האזעקה עם הפנים על הכביש, ליד גדר בטון. התוצאה תועדה, כאילו שחשבתם אחרת, והבנות גרפו 6,762 לייקים. מה נאמר? ישראל 2 - חמאס 0.

כמעט תאומות סיאמיות

אנחנו נפגשים בווילה הסופר-מפנקת שלהן במושב גינתון. אזעקה מפלחת את האוויר וארבעתנו - אמא יעל, הקרקוז ועיתונאי אחד שרוצה להגיע הביתה בשלוש - אצים-רצים אל הממ"ד. אחר כך הן מבקשות ממני לנחש מי זו מי ומתרגשות כשההימור שלי עולה יפה. בדומה לכלב אורתוס המיתולוגי, האחיות קרקו הן אחת עם שני ראשים. זה כנראה התחיל כבר ברחם, אז התברר שהן חולקות את אותו חבל הטבור. "זאת הרמה הכי נמוכה של תאומים סיאמיים, אבל זאת עדיין רמה", מאבחנת נוי.

ומאז בעצם אי אפשר להפריד ביניכן.

הדר: "תחשוב שאתה בלי היד שלך, איך אפשר להיות בלי היד שלך?".

נוי: "זה ה*רגל. אתה מתרגל למשהו מסוים, אתה לא יכול שייקחו ממך את היד אחר כך".

נניח שאתן מצלמות קליפ או מופיעות. אין שום עניין של אגו? רגע, אותי יראו מהזווית הזאת?

הדר:" לא, ממש לא".

לא קורה שמישהי רוצה לשיר שורות מסוימות?

נוי: "בתכל'ס כל אחת טובה במשהו אחר. הדר רוקדת 'וואו', היא הייתה גם בחוגי ריקוד שאני לא הייתי".

הדר: "נוי רוקדת פצצה. נגיד בשירה היא הרבה יותר טובה ממני, אני לומדת ממנה הרבה דברים שאני לא יודעת, והיא יכולה תמיד להשלים אותי בכל דבר. אז הכל כזה משלים אחד את השני, וזה כאילו...".

נוי: "אם את לא טובה בזה, אני טובה בזה. אם את טובה בזה אז אני לא אהיה טובה בזה".

ובכן, האחיות קרקו לא רק מקפידות לענות יחד על שאלות, הן למעשה עושות את הכל ביחד, ובכלל זה גם תכנון הקריירה. "בשלב הזה אני לא רואה את עצמי עושה דברים אחרים בלי הדר", אומרת נוי.

בואו נניח שיש עכשיו הצעה, קדם אירוויזיון, משהו סנסציוני, MTV - אין סיכוי?

הדר: "אין סיכוי, הכוח שלנו ביחד הוא הרבה יותר גדול, אנחנו הרבה יותר משפיעות על מי שרואה אותנו כשאנחנו יחד".

נוי: "תחשוב שיש עוד הרבה כאלה לבד. יש מלא בנות יפות, מלא".

הדר: "עפה על עצמה".

נוי: "לא עפתי על עצמי, לחיות עם מישהו, לאורך כל החיים, זה משהו שהוא באמת כוח. אני לא יכולה לתאר את עצמי בלי הדר".

אמרתי לבת שלי שאני מראיין את הדר ונוי, אז היא אמרה לי זה כמו להגיד M&H, במקום H&M.

הדר: "נכון".

נוי:" זה נוי והדר, אי אפשר להגיד הדר ונוי. מגיל קטן זה נוי והדר".

מה ההפרש ביניכן?

הדר: "אני יותר גדולה בשתי דקות".

איך אתן מתמודדות עם המעריצים?

נוי: "כשאתה יורד מהופעה של 45 דקות, אתה מזיע וחם לך. זה ממש-ממש קשה לראות הר של ילדים שבאים ונוגעים לך בשיער, אני לא אשקר לך. אבל אותי לימדו בחיים שאם את נותנת משהו את תמיד תקבלי בחזרה. מה זה יעזור לי לצאת פרחה או מגעילה ולא להצטלם עם אף אחד? סתם יהיה לי מצפון אחרי זה".

הדר: "תגיד מה שתרצה, אני לא יכולה עם הפוזה הזאת של המאבטחים".

אתן נהנות או שזו רק עבודה קשה?

נוי: "כל הופעה זה משהו אחר, אתה רואה כמה הקהל אוהב אותך, אתה משוחרר, אתה נהנה מזה".

הדר: "כשהתחלנו להופיע זה היה מאוד מלחיץ, זה גם היה באיזשהו שלב לא כיף. הלחץ והפחד גברו על ההנאה, ומאוד פחדתי, כי אף פעם לא הופענו בלייב מול קהל חי. כשסיימנו את ההופעה הראשונה שלנו הייתי מאוד ביקורתית כלפי שתינו".

"הן מאוד חרוצות ומאוד רוצות"

"ברמה הניהולית", משתף המנהל האישי גיא ליכטנטל, "אתה צריך לחשוב לאן אתה רוצה לקחת את הטאלנט ואיך לצקת תוכן עבורו. אנחנו יכולים למשל לקחת אותן לדוגמנות או הנחיה. אנחנו רואים שהן רקדניות מצוינות וזמרות בסדר גמור ויש עם מה לעבוד.

"מדובר לחלוטין בחומר ביד היוצר. מעבר לזה, הדור הזה גדל לתוך עולם מדיה שלא הכרנו. הם חשופים לכמות תכנים עצומה. יודעים על כל דבר שזז ומסוגלים להתאים את עצמם - אם יש להם כישרון - למגוון סגנונות. הבנות רוצות להתפרסם ומוכנות לעשות הרבה בשביל זה. לא סתם מגזין כמו 'ראש 1' זיהה את הפוטנציאל. הם כותבות שם בלוג שיש לו המון כניסות. ביום העצמאות מאקו בחר אותן לישראליות שהכי משפיעות בשכבת הגיל שלהן".

מה עם הצבא?

"בבוא העת אנחנו ממש בעד. גם צה"ל זיהה די מזמן את הפוטנציאל של שיתופי פעולה מסוג כזה. אנחנו צריכים פנים מוכרות גם בצה"ל, כמו ספורטאים מצטיינים ומוזיקאים שרוצים לעשות שירות. הבנות חושבות שהצבא זו חוויה שהן חייבות לעבור. מצד שני, אם יש להן תקוות להיות קרביות אז אולי החלום הזה לא יתגשם".

הסיפור הזה משתלם?

"זה עולה לא מעט כסף להרים עסק שיעמוד בקריטריונים של הנוער. הם מזהים שקר מאוד מהר, וכדי להראות להם את מה שהם מכירים ביוטיוב אתה צריך להשקיע הרבה כסף. מושקע פה לא מעט כסף וכרגע הפרויקט עדיין לא מחזיר את ההשקעה. מניסיון, זה יכול להניב רווחים יפים מאוד. הן כבר עשו קמפיינים, יש להן מופע שלהן ויש כמה פלטפורמות טלוויזיוניות על הפרק".

תוכניות טלוויזיה? פרסומות?

"הכל. הן ההגדרה האולטימטיבית של מולטי טאלנט. אנחנו לא מתפקסים על כיוון מסוים. עשינו הקלטות ויש להן אי. פי שחולק בחינם. הפצנו יותר מ-100 אלף חתיכות ולא חיפשנו לעשות על זה רווח. הן הנחו בערוץ הילדים. הגופים שמולם אנחנו עובדים מזהים את צורכי הנוער. כל הצעה שתבוא אנחנו נשקול אותה. דרמה בסגנון 'גאליס' או 'החממה'. דברים כאלה באים בחשבון. אם אנחנו מזהים שחסר משהו ביכולות שלהן, נעשה הכול כדי להשלים את הפער. אם נראה שצריך לשפר את יכולות המשחק, נשלח אותן לשיעורים. אם יש צורך בפיתוח קול, כנ"ל. הבנות מאוד חרוצות ומאוד רוצות".

אלף לייקים באותו יום

ניכור, מרדנות וסלט קצוץ של הורמונים - ברוכים הבאים לגיל ההתבגרות. רק יחידי סגולה מסוגלים לפצח את מה שחולף במוחם של בני נוער, ובכל זאת הם נחשבים ליעד נחשק עבור לא מעט מפרסמים. אז איך אפשר לפנות ללב ואולי גם לכיס שלהם? האחיות קרקו, שמתחזקות חשבונות פעילים בפייסבוק ובאינסטגרם (לטוויטר הן "לא מתחברות"), משתפות איך הן עושות את זה.

מה נחשב אצלכן לפוסט טוב?

נוי: "מעל 4,000 לייקים".

ומה הסוד?

הדר: "פוסט טוב זה תמונה שלנו, שבה אנחנו מעבירות איזשהו מסר, נגיד תמונה שלנו במד"א בזמן המשמרת, או שאנחנו הולכות לאיזה קניון, דברים כאלה. אם, נגיד, יש פוסט של קישור, זה פחות לייקים. התוכן של הפוסט הוא מאוד חשוב, אני כבר יודעת מראש אם זה יהיה פוסט טוב. יש לי כבר הניסיון והביטחון לדעת מה יכול להפציץ ומה לא יכול להפציץ".

נוי: "כשאנחנו מעלות קליפ חדש ליוטיוב, יש לנו כבר באותו יום איזה אלף לייקים".

קראתי שאתן מקפידות לפרסם שני סימני שאלה ולא שלושה.

שתיהן יחד: "ברור!!".

אני רוצה הסבר לזה.

הדר: "אני אסביר לך, אני יותר אחראית לפוסטים בעמוד, מבחינת כתיבה".

נוי: "הדר בוחרת את התמונות, מציירת ומעצבת, אבל אני אחראית לנוסח. עכשיו, אני אומרת שלום לכל החברים שלנו, אני לא יכולה לעשות נקודה, כי זה ייראה יבש מדי, אני לא יכולה לעשות שלושה סימני קריאה, כי זה ייראה מתאמץ מדי".

מה עם סימן קריאה אחד?

נוי: "לא, זה לבד. זה מעצבן. זה מפריע לי בעין".

איזה עוד טיפים יש לכן למי שמשתמש ברשתות החברתיות?

נוי: "לא לכתוב הרבה אותיות. נניח לכתוב שלום ולא שללללווווום".

נוי והדר קרקו

אישי: בנות 16, גרות בגינתון

מקצועי: דוגמנות, הנחיה בערוץ הילדים, השתתפות ב"דוד חיים", "גאליס"

עוד משהו: מתנדבות במד"א וחולמות להיות רופאות

20 אלף צופים, 20 אלף דולר

האמרגן מאיר קוטלר מסביר למה, עם כל הכבוד, ספק אם האחיות קרקו יהיו יותר מקוריוז

האמרגן הוותיק מאיר קוטלר מטיל ספק ביכולתם של בני נוער להפוך לכוכבים גדולים. "בהיסטוריה של מדינת ישראל כמעט לא קרה שנער הפך להיות כוכב-על. אנחנו מדינה קטנה מדי בשביל זה", הוא אומר.

"אתה תמיד יכול למצוא דוגמה למישהו שהצליח ולהגיד 'ההוא כן וההיא ככה', אבל זה היוצא מן הכלל. הכלל הוא שבגיל 16, במדינת ישראל, אתה מתגייס תוך שנתיים ונעלם לשנתיים או שלוש. לכן לרוב רואים אמנים שמתחילים אחרי השירות הצבאי".

איזה טיפ היית נותן לנער או נערה שרוצים בכל זאת?

"במהלך השנים פנו אליי לא מעט הורים של צעירים מוכשרים, וניסיתי להניא אותם והצעתי להם לחפש קריירות אחרות. מי שרוצה לעסוק בבידור ואמנות צריך לדעת לרוץ למרחקים ארוכים, ואני מדבר על עשרות שנים. זו דרך לסנן, בקלות ונורא מהר, את הטובים לכוכבות. הטובים ליצירה. הטובים לאמנות. אם אנשים בכל זאת ממשיכים ומתעקשים, זה כבר תלוי בכישרון שלהם ובהמון פרמטרים שצריכים להכניס לתוך המשוואה".

עד כמה תרבות הריאליטי משפיעה? תוכניות כמו "בית ספר למוזיקה" ו"מאסטר שף ילדים" משנות את התמונה?

"מה שקורה היום הוא יותר טוב, כי הוא מאפשר לצעירים להשתמש בבמות שלא היו קיימות בעבר. אבל זה מקשה עליהם לייצר פוקוס, כי הצופים והמאזינים מתפזרים על פני הרבה יותר מדיות. אם פעם הייתי מביא מישהו לערוץ הראשון, למשל ל'סיבה למסיבה', למחרת כל העולם ידע מי זה. היום יכולים להשמיע אותך בגלגלצ ואף אחד לא יודע שאתה שם".

אז ריבוי הפלטפורמות לא באמת משפיע?

"בעולם כן, בישראל לא, כי אנחנו שוק נורא קטן שמגלגל מעט מאוד כסף. כוכב בארה"ב או באירופה יכול לייצר למנהלים שלו סכומי כסף דמיוניים. ג'סטין ביבר הוא מפעל של מאות מיליוני דולרים בשנה. כוכבים בחו"ל יכולים לצבור מספיק מעריצים כדי שההשקעה בהם תהיה מוצדקת, והם יכולים לגלגל עשרות מיליוני דולרים בשנה. בארץ מדובר על קהל של 20 אלף צופים שקונים עשרת אלפים תקליטים ומייצרים הכנסות של 20 אלף דולר. אין בזה כסף".

אתה לא רואה מצב שבו ציידי כישרונות מחפשים מישהו ביוטיוב?

"אני לא מכיר ציידי כישרונות בישראל ואני עובד בתעשייה הזאת 40 שנה. המשמעות הכלכלית של גילוי כוכב היא מאוד קטנה. בגדול זה לא קיים. מדי פעם צצו כל מיני אנשים כמו אורן הקטן שהיה כוכב טלפתיה. בישראל זה בדרך כלל נתפס כקוריוז חמוד. שתי ילדות צעירות, יפות ומלאות אנרגיה שעושות את הדברים שלהן באמונה בלתי רגילה - אני נורא מכבד את זה, אבל לא בטוח שיש בזה כסף".