בדעת רוב, אישרר הרכב מורחב של העליון את פסק-דינו מ-2012, שבו נוקתה מגישת התוכנית "עובדה" מאחריות ללשון הרע נגד סרן ר' בפרשת וידוא הריגה של ילדה פלסטינית * עם זאת, שופטי ההרכב ביטלו את עיקרון ה"אמת לשעתה", וקבעו כי רק פרסומים נכונים של "עיתונות אחראית" ובתום-לב, יזכו להגנת "אמת בפרסום" / חן מענית
דיון נוסף בהרכב מורחב של תשעת שופטי בית-המשפט העליון החליט היום (ה') ברוב דעות של שמונה שופטים, ונגד דעתו החולקת של השופט אליקים רובינשטיין, שלא לשנות מהתוצאה האופרטיבית של פסק-הדין שניתן בתביעת הדיבה שהגיש סרן ר' נגד השדרנית אילנה דיין ונגד הזכיינית לשעבר של ערוץ 2 טלעד, בגין תחקיר "וידוא ההריגה" ששודר בתוכנית "עובדה" בנובמבר 2004.
כל תשעת שופטי ההרכב סברו כי בפרסומים הנדונים היה אמנם משום לשון הרע לגבי העותר, אך הם נחלקו בדעותיהם בשאלה - האם הייתה קיים לדיין ולטלעד הגנה הפוטרת אותם מאחריות. ברוב דעות של הנשיא אשר גרוניס והשופטים נאור, ארבל, ג'ובראן, דנציגר, הנדל, פוגלמן ועמית הוחלט, שלא לשנות מתוצאת פסה"ד בערעור. דעת הרוב הייתה, כי הכתבות ששודרו נהנות מהגנת "העיתונאות האחראית" ואין להטיל על דיין וטלעד אחריות בגינן.
השופטים צידדו גם בהחלטת הרכב הערעורים בעליון שדן בתיק, כי הקדימונים (הפרומואים) שקדמו לכתבות ב"עובדה" אינם זכאים לכל הגנה לפי החוק, וטלעד תחויב בגינם בתשלום פיצויים בסך 100 אלף שקל. השופט רובינשטיין סבר, בדעת מיעוט, כי יש להחזיר את פסק-הדין של ביהמ"ש המחוזי בירושלים על כנו, ולחייב את דיין וטלעד בתשלום פיצויים בסך 300 אלף שקל בגין הוצאת לשון הרע. אך עמדתו נדחתה.
בדיון הנוסף, העליון דחה את הלכת "ההגנה בפרסום" שמכונה "אמת לשעתה", ופסק כי רק פרסומים נכונים יזכו להגנה. לעומת זאת, פרסומים לא נכונים, ובכלל זה פרסומים שבזמן פרסומם נדמה היה כי הם נכונים, אך בדיעבד התברר כי לא כך הוא, לא ייהנו מהגנת האמת בפרסום. עם זאת, לדברי השופטים, הפרסום ב"עובדה" נעשה בתום-לב, ולדיין עומדת הגנת "העיתונאות האחראית".
הכתבה המדוברת שודרה בתוכנית "עובדה" בערוץ 2 בנובמבר 2004, ועסקה בתקרית שאירעה במוצב "גירית" ברצועת עזה באוקטובר 2004. במסגרת התקרית נורתה למוות הילדה הפלסטינית איימן אל-האמס, שהייתה בת 13. סרן ר' - שתבע את דיין בעקבות התחקיר - בטענת לשון הרע, פיקד על הפלוגה שאיישה את המוצב. אל-האמס התקרבה למוצב, והחיילים פתחו בירי לעברה; סרן ר' רץ אל שער המוצב כדי לוודא את הריגתה, לפני שקיבל את הדיווח כי מדובר "בילדה כבת 10 בערך". נגד סרן ר' הוגש כתב אישום לבית-הדין הצבאי, באשמת שימוש בלתי-חוקי בנשק, שיבוש הליכי משפט, חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים, והתנהגות שאינה הולמת. ביום הגשת כתב האישום, שממנו זוכה בהמשך, שודרה הכתבה ב"עובדה".
סרן ר' הגיש תביעת דיבה נגד דיין ונגד "טלעד". שופט ביהמ"ש המחוזי בירושלים, נעם סולברג (שהיום מכהן כשופט בביהמ"ש העליון) קיבל את תביעתו של ר'. סולברג חייב את דיין בלשון הרע ובתשלום פיצויים בסך 300 אלף שקל, בעקבות שידור תחקיר "וידוא ההריגה".
דיין וטלעד הגישו - באמצעות עוה"ד גיורא ארדינסט ורן שפרינצק - ערעור על ההחלטה. בפברואר 2012 החליט ביהמ"ש העליון פה-אחד, בהרכב של 3 שופטים, כי לדיין עומדת הגנת "אמת בפרסום". ההרכב קבע, כי הפרסום היה נכון לשעתו, ולכן לדיין עומדת הגנת "אמת לשעתה". אולם, בנוגע לפרומו לתוכנית, נותרה קביעתו של השופט סולברג מהמחוזי כי מדובר בלשון הרע. לפיכך, שופטי העליון החליטו להקטין את הפיצוי מ-300 אלף ל-100 אלף שקל. בנוסף, ביטלו השופטים את החובה שהטיל המחוזי על דיין לשדר התנצלות וידיעה מתקנת.
"עיתונאות אחראית"
כאמור, הנשיא גרוניס ויתר שופטי ההרכב המורחב דחו את הפרשנות שניתנה בפסה"ד בערעור להלכה שכונתה "אמת לשעתה". הם הדגישו, כי לצורך הגנת אמת בפרסום לא ניתן להסתפק במה שנחזה להיות האמת בשעת הפרסום, אלא יש להוכיח כי הדבר שפורסם אכן היה האמת. משמעות הדבר היא, כי רק פרסומים נכונים יזכו להגנת אמת בפרסום. לעומת זאת, פרסומים לא נכונים, ובכלל זה פרסומים שבזמן פרסומם נדמה היה כי הם נכונים, אך בדיעבד התברר כי לא כך הוא, לא יזכו להגנה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
