והרי החדשות: מצמצמים את זכויות הפרילנסרים

בית הדין הארצי לעבודה קיבל באחרונה החלטה שעשויה להשפיע על אלפי הפרילנסרים שעובדים בישראל. בהלכה הנוהגת עד כה, הייתה נטייה בבתי הדין לעבודה להרחיב את זכויות המועסק במעמד של 'פרילנסר', שהוא מעין יצור כלאיים של שכיר ועצמאי. ואולם, נשיא ביה"ד הארצי לעבודה, יגאל פליטמן, החליט בפסיקה תקדימית כי מעתה זכויות הפרילנסר יפורשו בצמצום ולא בהרחבה, כפי שהיה נהוג, וזאת כדי למנוע מהפרילנסרים ליהנות מרווח כפול ממעמדם המיוחד. פליטמן, שהוביל את דעת הרוב בפסק הדין, העביר ביקורת נוקבת על ההלכה הקודמת שביטל, וקבע כי היא "שרירותית ובלתי-צודקת". בהחלטתו ניסה השופט פליטמן ליצור איזון ראוי בין מעמדם של המעסיקים לבין מעמדם של הפרילנסרים.

פסק הדין, שהתקבל בחודש שעבר, עוסק בענת אמיר, ששימשה בשנים 2002-2008 כעוזרת במאי מוערכת וותיקה בחדשות ערוץ 2. מתכונת העסקתה של עמיר כללה הענקת שירותים מקצועיים למשימות מוגדרות מראש, כאשר עמיר הוגדרה כ"נותנת שירותים עצמאית (פרילנסרית)". שיטת העסקת זו נהוגה במיוחד בתחום התקשורת, כאשר הן המעסיק והן המועסק נהנים מיתרונותיה: המועסק יכול לעבוד עם גורמים נוספים, וכן הוא נהנה מיתרונות מיסוי בדמות ניכוי הוצאותיו; ואילו, המעסיק מפיק תועלת מחוסר המחויבות שלו כלפי המועסק. המעסיק משלם אמנם למועסק משכורת גבוהה יותר מזו המשולמת לשכיר, אך מגולמות בה גם הזכויות הסוציאליות, שוות הכסף, של המועסק. זאת, לעומת שכיר שמקבל שכר נמוך יותר, לצד זכויות סוציאליות נפרדות.

עמיר טענה כי היא פוטרה מחברת החדשות בשל אילוצים ודרשה מביה"ד האזורי לעבודה ב-2011, באמצעות עו"ד מרים בקשט, להכיר בה כעובדת שכירה של חברת החדשות. זאת, כדי לקבל את הזכויות הסוציאליות המגיעות לשכיר עם פיטוריו, אך לא מגיעות לפרילנסר. לדבריה, אמנם הוצע לה בעבר להיקלט בערוץ 2 כעובדת שכירה, אך בסכום "נמוך ומעליב, השווה ערך לשכרם של עוזרי במאי מתלמדים".

תניה בחוזה ההעסקה

חברת החדשות טענה, באמצעות עוה"ד ד"ר ישגב נקדימון ודקלה בירן, כי עמיר הועסקה כעצמאית לפי בחירתה, נהנתה מיתרונות העסקתה כעצמאית וקיבלה תמורה העולה באופן משמעותי על הסכום שהייתה משתכרת, אילו הייתה מועסקת כשכירה. כמו-כן, הציגה חברת החדשות את חוזה העסקתה של עמיר, בו עוגן סעיף הקרוי 'תניית גידרון'. תניה זו קובעת שבמקרה של מחלוקת בין הצדדים באשר למעמד העובד, וערכאה שיפוטית קובעת שצורת ההעסקה 'האמיתית' של המועסק היא כ'עובד שכיר' - אזי במקרה זה יידרש העובד לקזז את אותם הכספים שקיבל ביתר, שכן שכרו בתור פרילנסר היה גבוה יותר. הרציונל בהכנסת תניה זו בחוזה ההעסקה הוא למנוע מצב בו המעסיק יידרש לשלם פעמיים למועסק - הן תשלום גבוה מראש בתור פרילנסר והן כתוצאה מתביעה שיגיש המועסק בדרישה לזכויות סוציאליות כשכיר.

אלא, שעמיר טענה מצדה כי החוזה לא נחתם בחתימת ידה ולמעשה זויף. בנוסף, הפנתה עמיר את ביה"ד להלכה הקיימת, שנקבעה בפסק דין "רפי רופא", ובו הורחבו הזכויות של מועסקי הפרילנסרים. במסגרת הלכה זו נקבע כי כדי שאדם ייחשב כפרילנסר, יש צורך שיהיה פער של לפחות 50% (יותר מפי שניים) בין המשכורת שלו כפרילנסר, לבין המשכורת שהייתה אמורה להשתלם לו אילו היה שכיר. עמיר טענה כי כיוון שהמשכורת שלה כפרלינסרית אינה גבוהה פי 2 לפחות מהמשכורת הראויה שהייתה משולמת לה, לו הייתה שכירה - הרי שבהתאם להלכה הקיימת, היא צריכה להיחשב שכירה ולקבל זכויות סוציאליות עם פיטוריה.

גודל הפער

ביה"ד האזורי לעבודה דחה את תביעתה של אמיר, בנימוק שתנאי חוזה ההעסקה שלה, להם הסכימה, אינם מקפחים, כיוון שהפער בין שכרה כפרלינסרית לשכר שהציעה לה חברת החדשות בפועל אם תועסק כשכירה - היה גבוה מ-50%. עמיר ערערה לביה"ד הארצי על ההחלטה, כשחברת החדשות טענה מצדה כי לא ניתן להסתמך על "הלכת רופא", כיוון שהיא לא הייתה קיימת בעת חתימת ההסכם בין הצדדים.

הנשיא פליטמן דחה את הערעור שהגישה עמיר, תוך שהוא מבטל את ההלכה הקודמת בעניין העסקת פרילנסרים. זאת, לא לפני שמתח ביקורת על תוצאותיה השליליות, בהן הערמת קשיים כלכליים על המעסיקים הגדולים. ביה"ד הארצי ביטל את קריטריון הפער וקבע כי אין הכרח שהמשכורת של הפרילנסר תהיה גבוהה בפחות מ-50% מהמשכורת שהייתה מושלמת לו כשכיר - כדי שהפרילנסר יוגדר כשכיר, בעת פיטוריו. ולפי ההלכה החדשה שנקבעה, אם התמורה שקיבל המועסק כפרילנסר הינה מוגדלת בהשוואה למשכורת שהייתה משולמת לו כעובד שכיר, באופן שהיא כבר כוללת את הזכויות הסוציאליות המגיעות לו - הרי שאין מקום לחייב את המעסיק לשלם לו סכומים נוספים, כאילו היה שכיר, בעת פיטוריו. זאת, גם אם הפער בין המשכורת כפרילנסר למשכורת כשכיר נמוך מ-50%.

לדברי פליטמן, "כיוון שגישת הפער האחוזי של 50%, שהיא למעשה גישה חישובית שרירותית חסרה ופגומה, מתאימה רק למקרים של 50%-פער בין השכר החלופי (כעובד שכיר - ס'כ') לתמורה הקבלנית, ואילו את כל המקרים האחרים של פער נמוך יותר היא מלבישה בחליפה קונפקציונית אחידה ושרירותית כמידתה ולא כמידתם, קשה לראותה דווקא כגישה מידתית מביאה לתוצאה צודקת יותר".

פליטמן קבע כי "בנסיבות אלה, של פער שכר של יותר מפי שניים בין שכר המערערת כנותנת שירות לעומת השכר שהיה משולם לה לו בחרה להיות עובדת, וכן פער של כמעט פי שניים בין שכר המערערת כנותנת שירות לשכר שהיא עצמה סוברת שצריך להיות משולם לה כשכירה - קצת קשה להניח כי מעמדה כנותנת שירות דווקא נכפה עליה עם תחילת העסקתה", ציין פליטמן.

"צמצום פערים"

עו"ד דפנה שמואלביץ, מומחית לדני עבודה המייצגת מעסיקים גדולים, טוענת כי ביטול ההלכה הקודמת הוא שינוי מבורך. לדבריה, "הרבה פסקי דין עוסקים בסוגיה המורכבת בנושא קיזוז והשבה של כספים של מועסקים, שלא ברור במהלך השנים מה מעמדם - האם הם פרילנסרים או עובדים". כעת, בעקבות פסק הדין - מציינת שמואלביץ - הפער בין המעסיק למועסק, הצטמצם ומאפשר יצירת מתכונת העסקה ברורה יותר.

שמואלביץ מבהירה כי "אני חושבת ששני הצדדים מרצון חופשי לוקחים את הסיכון ומחליטים שההעסקה היא לא בתור 'שכיר', אז שייקחו בחשבון את הסיכונים הכרוכים בכך. הצדדים צריכים להבין כי יש לדרך הזו גם עלויות - זה אומר שאם ביום בהיר אחד הצדדים יתכחש לסידור שעשו ביניהם, זה לא ישתלם לו אלא הוא יפסיד, ואם הוא היה ממש חוסר תם לב הוא יסתכן בלהשיב כסף. מה שקורה שבגלל ההלכה הקודמת המועסקים היו יוצאים מורווחים ולא המעסיקים. הנשיא פליטמן קיבל ושינה את ההלכה, כדי ששני הצדדים יידעו בדיוק לאן הם הולכים".

עו"ד ד"ר נקדימון, שייצג את חברת החדשות, מסר "ביה"ד הארצי הגיע בפסק דינו התקדימי לתוצאה מאוזנת וצודקת, המביאה בחשבון כי אין להטיל תשלומי יתר על מעסיק, אשר התקשר בתום לב עם פרילנסר, שבחר מטעמיו הוא לתת לו שירותים כעצמאי ולא כעובד שכיר. תחושת הצדק מתקשה להשלים עם מצב שבו אדם יהנה מיתרונות ההעסקה כעצמאי, לרבות קבלת תמורה שהינה גבוהה באופן ניכר מזו שהיה מקבל כעובד שכיר, ולימים יתבע זכויות כשכיר וידרוש לקבל כפל פיצוי".

באת-כוחה של עמיר, עו"ד בקשט, מסרה: "פסק הדין מאכזב מאוד. נקבעו קביעות שעד היום הן עלומות ביותר, כמו דחיית טענת הזיוף על הסכם העבודה. עמיר פנתה לכל הרשויות וביקשה לחקור, ודברים טויחו. בביה"ד האזורי, כשחקרתי את אחד העדים, הוא ממש צעק עליי. לכן אנו טענו ממכלול של העדים והראיות, שכל העניין של החוזה, הוא הזוי. גם ההתייחסות של ביה"ד הארצי לשכר עבודה ולזכויות נוספות שלה הייתה הזויה. כך גם הקביעות שלו. זו טעות מאוד חמורה".