ולתפארת מדינת ישראל

שתי נשים שסיפקו בחודשים האחרונים ראיונות מקיפים ל"פירמה", עלו השבוע לכותרות. לכאורה תהום פעורה בין לוסי אהריש, מגישת הטלוויזיה האהודה ובין אמילי מואטי, יועצת התקשורת המרשימה של הרשימה הערבית המשותפת. הראשונה תדליק משואה ביום העצמאות, השנייה חטפה בראש את דגל הלאום. האחת ערבייה שכל חייה עברו בין יהודים, השנייה יהודייה שבחרה לעבוד עם ערבים. שתיהן נעות על הקו התקשורתי ההפכפך והמסוכן של האאוטסיידר הישראלי. בין קבלה לדחייה, שתיהן משלמות מחיר.

אהריש נמצאת בסביבה כבר לא מעט זמן, אך היא עלתה לכותרות בתקופת מבצע "צוק איתן" בקיץ האחרון. מגישת החדשות המרכזית של ערוץ i24news הבינלאומי, התחבבה באחת על הציבור הפטריוטי המותקף, כאשר הלמה בשידור בבכיר פלסטיני, באנגלית. הציבור הישראלי הרגיש, זה שהתלהם מחד וחיבק מאידך, נפל לרגליה באחת. העובדה שהיא ערבייה מוסלמית, אך כביכול אחת כזו שהוכיחה נאמנותה לעם (שלנו, כמובן), רק חיזקה את החיבה.

בעוד שאהריש היא ערבייה שיהודים אוהבים לאהוב, מואטי היא יהודייה שמגינה בגופה על חנין זועבי. היא בזה ללאומיות הישראלית, מתריסה מול סמליה, ונהנית משחייה מכוונת וקנטרנית מול הזרם. הלקוח הקודם לו ייעצה תקשורתית היה ראובן ריבלין, במהלך המרוץ שלו לנשיאות המדינה, תפקיד שהוא ליבה הפועם של האומה. אך מואטי ויתרה על מנעמי הקונצנזוס לטובת השקופים שבשקופים.

במדינת ישראל של שנת 2015, התקשורת אולי שנואה ומבוקרת ללא הרף, אך היא עדיין מכתיבה את הטעם שלנו בשוליים. אנחנו לא מתבקשים להבין מורכבות זהותית, לראות את כל גוני האפור של דו הקיום הקיים בתוך רבים מאתנו. לא חשוב לנו שאהריש מאוימת גם היא ומוטרדת על ידי גורמי ימין קיצוני, בדיוק כמו מואטי, וגם היא מבקשת לעצמה, כך סיפרה בריאיון שנתנה לנו, פרק זמן לנוח מהארץ המטורללת הזו. מה שמשנה הוא התדמית הנכונה. אהריש רהוטה, נאה, וכן, גם מספיק נאמנה - לפחות תקשורתית. לא היינו מוכנים להפקיד משואה בידי אף ערבייה אחרת. אפילו אם היא בת הדת היהודית כמו מואטי.