כשאדריכלים אשכנזים תכננו עבור עולים מארצות ערב

ביקור בית - גרשם פון שוורצה: "בישראל של אחרי 1948, לא היה כסף, לא היה זמן ותכננו מהר. האדריכלים היו אשכנזים ממוצא אירופאי והם בנו בעיקר בשביל עולים מארצות ערב, בלי שמץ הבנה של התרבות ושל הצרכים, של מספר הילדים ושל מנהגי החיים של הלקוחות שלהם"

הנחת אבן פינה בשכונה בקריות/ צילום:לעמ נח וולטר
הנחת אבן פינה בשכונה בקריות/ צילום:לעמ נח וולטר

לשנות את העולם

"בתחילת שנות ה-60 באירופה, הדור הצעיר כעס על העולם שדור הוריו השאיר לו. היתה אווירה מהפכנית וזו האווירה שדחפה אותי לעסוק באדריכלות. היה לי כישרון אמנותי, רציתי לשנות את העולם ולא האמנתי בכוחה של אמנות לעשות זאת. הדבר הכי קרוב היה ארכיטקטורה. היום אני יודע שלאמנות יש כוח רב, אבל באותם ימים טעיתי, והפחתתי בכוחה החברתי. היום אני סבור שלאמנות יש כוח לשנות את העולם לא פחות מאשר לארכיטקטורה, כי אמנות היא התחליף הרוחני של דת. אמנות היא דלק ומנוע של אידיאלים, ואנשים מחפשים את הדלק והמנוע הזה".

דור תש"ח

"בישראל של אחרי 1948, לא היה כסף, לא היה זמן ותכננו מהר. האדריכלים היו אשכנזים ממוצא אירופאי והם בנו בעיקר בשביל עולים מארצות ערב, בלי שמץ הבנה של התרבות ושל הצרכים, של מספר הילדים ושל מנהגי החיים של הלקוחות שלהם. האשכנזים העתיקו את המודל של עיר הגנים הבריטית, של בית קטן ושטח גדול, תקעו אות בלב המדבר והושיבו שם אנשים עניים שבקושי היתה להם עבודה, לא כל שכן ידע בטיפול בגינה. אני לא מאשים אף אחד, היה צורך לקלוט המונים, וזה מה שידעו המתכננים. אבל התוצאה היתה כישלון של העיירות, שבשנות ה-60 היו נכנסים אליהן ונתקלים בחצרות של הזנחה וגרוטאות".

אדריכלות חברתית

"כמעט עשרים שנה שאיני עוסק באדריכלות כמקצוע. אבל ככל שהתעסקתי בה, בישראל ובכלל, תמיד זה היה בהקשרים חברתיים. למשל, תוכניות הגדלה של יחידות דיור בשדרות ואופקים".

פרס גיתאי

"פעמיים הייתי מהגר, אני מכיר את המצב, זה מצב מצוקה, בעייתי לבטח, אבל יכול שיהיה בעייתי באופן זמני. מהגרים הם כמו צמח עקור, חייבים לטפל בשורשים ולדאוג לתנאי גידול עדינים כדי שיוכלו להיקלט בקרקע החדשה. לפני ארבעים שנה עשיתי עם צוות מחקר בטכניון על בנייה למהגרים. כתוצאה ממנו פיתחנו סגנון של יחידת דיור שיכולה להשתנות בהתאם להתפתחות ושינוי צרכים של דייריה. את ההשראה לטיפוס של הבית שלי לקחתי מהבנייה של הערבים בישראל. זו בנייה 'רכה' שמאפשרת לשנות את החלוקה הפנימית של הבית בהתאם לשינויים תרבותיים ושינויים בהרגלי היום-יום של החיים בה".

מערביות כפויה

"קיבלנו את פרס גיתאי לאדריכלות על ההמצאה הזו, אבל המציאות היתה שונה, כמעט ולא אימצו אותו בבנייה ממש. היום מנסה שותפי לשעבר, האדריכל מוטי ברוקנטל, להכניס את המודל הזה לבני ברק, שלתושביה יש צרכים דומים. הניסיון לעשות מערביזציה כפויה אינה משתלמת, בבתי העולים בראשית המדינה, כפייה של ישראליות גרמה להיפך הגמור - להתרחקות ולניכור".

עורך ולוחם

"בראשית הקריירה שלי, ממש עם סיום הלימודים, מוניתי לסגן עורך של ירחון האדריכלות 'Baumeister'. בתפקיד זה ניהלתי מלחמות נגד שני מהלכים תכנוניים גדולים שהיו אז במינכן: יצירת ההפרדה המפלסית סביב הארמון הקטן של הנסיך הקרל, ובניית השכונות החדשות נוי-פארלך והייזנברגל (NeuPerlach ו-Hasenbergl). הנמכת הכביש מתחת לפני הקרקע באזור הארמון ניתקה אותו מחיי העיר, אבל השכונות החדשות הביאו לעיר סיכון גדול בהרבה, הם היו גרועות בעצמן, ותרמו בקיומן להרס העיר".

חומר נפץ אירופי

"מקומות שכל מה שיש בהם הוא דיור, בלי שום דבר שקורה ברחוב, הם קרקע פוריה להתפתחות של כל הדברים החברתיים הרעים. השעמום היומיומי הוא דבר אנטי אנושי ודשן להתמכרות לסמים, לפשיעה זעירה ולבסוף לטרור. בשנות ה-70 של המאה הקודמת התנבאתי שאנחנו נשלם ביוקר על שכונות המגורים מחוץ לעיר, שהן יהפכו למרכזי פשע. לא התפלאתי שהטרוריסטים המוסלמים גדלו בשכונות העצובות הללו. מה יש לנוער לעשות בהן? אין פלא שהצעירים יוצאים לחפש ריגושים בחוץ לארץ, נוסעים לסוריה, לחפש תשובות באיסלם קיצוני, וחוזרים עם רדיקליות, פנאטיות וטראומות של מלחמה. ערבוב של נאיביות אירופית עם רדיקליזם ים תיכוני זה חומר נפץ".

שירת העיר

"ריקון מרכז העיר מתושבים, והפיכתו למרכז תעסוקה ובילוי, גורם לסביבה סינתטית, לא מעניינת, שוממת ובסוף מסוכנת. היא מחייבת את כל הגרים בסביבה לנסוע כדי לספק צרכים בסיסיים. הדבר העיקרי שבו צריך להשקיע הוא 'דאון טאון' תוסס ומעורב שימושים. הזמרת פטולה קלארק קיבלה פרס על תכנון ערים בגרמניה בזכות הלהיט שלה 'דאון טאון', וזה היה לפני חצי מאה. ריקון הערים הוא פשע אדריכלי, ופשעים אדריכליים יש הרבה, לצערי, והאדריכלים שעשו אותם נוסעים לחיות בערים קטנות במרוקו, ספרד ויוון, ערים שלא הלכו לאיבוד בפרברים. כי אדריכלים יודעים להעריך סביבת חיים אנושית, גם אם בעצמם לא טרחו לתכנן סביבות כאלה".

קודם קרחת, אחר כך יצירתיות

"יש לי שלושה ילדים, מעולם לא ניסיתי להתערב בהחלטותיהם לגבי מגורים וגם לא לגבי בחירה במקצוע. דבר אחד כן אמרתי: לא לבחור בעיסוק בגלל התמורה הכספית, אלא בזה שיגרום להם את ההנאה הרבה ביותר, והמלצתי להם שלא לבחור באדריכלות. אדריכלים מסכנים, לומדים הרבה שנים, עובדים הרבה שנים בלי יכולת לקבל החלטות ממש ועד שמגיעים לתכנון משהו יצירתי משלהם, כבר יש להם קרחת. בכל מקום בעולם שבו רואים אור דולק בארבע לפנות בוקר, יכולות להיות שתי אפשרויות: או שזה בית בושת, או שזה אדריכל שעובד על תוכניות".

רחוב, כיכר, סמטה

"פיתוח עיר נעשה בבנייה ותכנון מרחבים ציבורים: הרחוב, הסמטה, הכיכר. ברחוב מתנהלת פעילות שמשרתת את הדיירים בכל היבטי החיים היומיומיים, הסמטה היא הסביבה השקטה שבה גרים, הכיכר היא להתכנסות, לאירועים, לבנייני ציבור וכיוצא בזה. כדי שסביבות הללו יתפקדו כך צריך הגדרה ארכיטקטונית: הקומה התחתונה ברחוב צריכה להיות בשימושים ציבוריים מסחריים ובחזיתות חיות ופעילות. הבתים סביב הכיכר צריכים להיות קירות חיים ולפנות אליה, וכך מי שנמצא בהם משקיף על הכיכר ומוסיף לביטחון לאנשים אשר נמצאים בה. חזיתות אטומות למרחב ציבורי, הורגות אותו. הסמטה צריכה להיות אנושית מבחינת קנה המידה, להזמין להליכה במדרכה רחבה, בצל, בתאורה נעימה, בהגנה מרוח בפרט וממזג אוויר קיצוני בכלל".

מעגל מול רמזור

"תנועת כלי רכב צריכה לזרום בעיר מעצמה, בלי תכנון, ועם כמה שפחות תלות בגורמים נוספים. מעגלי תנועה מאפשרים זאת, כי הם מתנהלים מעצמם לפי גודש זרם התנועה המגיע אליהם. רמזור מכוון לקצב מסוים - כזה או אחר - שיכול להתאים ולא להתאים, אפילו כשמנסים לכוון אותו לפי סטטיסטיקה של עבר. בנוסף, רמזור הוא דבר טכני שיכול להתקלקל לגמרי, או שהכיוון של הזמנים יתקלקל ואז אין זרימה, ונהגים מתעצבנים".

המקום של בית הכנסת

"באחרונה הסתיימה בנייתו של בניין בית הכנסת המרכזי של הקהילה היהודית במינכן (הוקם בלב העיר בכיכר המרכזית לצד בנייני ציבור ותרבות אחרים). שאלה גדולה: האם בית כנסת יהודי צריך לעמוד בלב העיר, להכריז על קיומו באופן בולט וצעקני, או להצטנע בפינה צדדית ולא להתבלט. שתי האפשרויות הן סמליות ומבטאות ערכים וזיקה לסביבה. אני לא בטוח שצריך שצריך לצעוק את קיומנו בגולה".

ישראלי גולה

"לא הייתי ישראלי, לא הייתי יהודי, בחרתי את שתי הזהויות הללו, ובחרתי לשוב לגרמניה שבה נולדתי. למרות שעזבתי את הארץ לפני יותר משני עשורים, אני מרגיש עדיין כישראלי גולה. עובדה: הבחירות בישראל מעניינות אותי יותר מאשר הבחירות בגרמניה".

גרשום פון שוורצה

גיל: נולד בגרמניה ב-1939

מגורים: היגר לישראל עם משפחתו ב-1970, וחזר לגרמניה בתחילת שנות ה-90.

משפחה: גרוש 3 8 נכדים וחי בזוגיות (אחת מילדיו היא השחקנית שרה פון שוורצה).

השכלה: לימודי אדריכלות במינכן ובקרלסרואהה.

בישראל: הוראת אדריכלות בטכניון, בבצלאל ובויצ"ו חיפה. הרחבת דיור בשדרות, אופקים, נתיבות ולוד, מבני ציבור בקיבוצים ובמושבים, ועוד.

צרו איתנו קשר *5988