משקי הבית בישראל מימנו 37.6% מההוצאה הלאומית לבריאות בשנת 2012, זאת מעבר למס הבריאות ששילמו המהווה 28.3% מההוצאה. כך עולה מקטע שפירסם היום (ג') בנק ישראל, מתוך הדוח המלא לשנת 2014 שיתפרסם בחודשים הקרובים. על פי בנק ישראל, בדומה לדוחות אחרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרד הבריאות וארגון ה-OECD, מדובר במגמה עקבית ב-20 השנים האחרונות ולפיה ההוצאה הפרטית של אזרחי ישראל על בריאות נמצאת בעלייה, זאת אף ששיעור ההוצאה הלאומית כאחוז מהתוצר נותר ללא תזוזה מאז 1995 (7.5%).
על פי בנק ישראל, המימון הממשלתי הישיר מהווה רק 36.2% מההוצאה הלאומית לבריאות; יתר המימון, 1.6%, הגיע מתרומות ומהכנסות של תיירי מרפא. פילוח המימון הפרטי, שהוא כל אותם כספים שהציבור מוציא מהכיס מעבר לתשלום מס הבריאות החודשי, מראה כי שליש מההוצאה הפרטית הולך על ביטוחים של חברות ביטוח או ביטוחים משלימים של קופות החולים. הביטוחים של חברות הביטוח מהווים 5.1% מההוצאה הלאומית אף שפחות מ-60% מההכנסות שלהם מיועדים לכיסוי הוצאות רפואיות.
הביטוחים המשלימים לעומת זאת מהווים 4.9% מההוצאה הלאומית ו-83% מההכנסות שלהם משמשים לכיסוי הוצאות רפואיות - נתון שמלמד על יעילות רבה יותר ביחס לביטוחים של החברות המסחריות. התשלומים הפרטיים בגין שירותי סיעוד מהווים גם הם חלק משמעותי מההוצאה לבריאות (4.9%) וכך גם התשלומים בגין השתתפויות עצמיות בעבור שירותים שונים (4.4%). יתר התשלומים הפרטיים הולכים על טיפולי שיניים, תרופות, רכישת מוצרים להיגיינת הפה, ניתוחים קוסמטיים וסעיפים נוספים.
אבל יש גם נקודה חדשה למדי שבה נוגע בנק ישראל בדוח הנוכחי, בלי לומר זאת במפורש: נתוני הדוח מראים כי הגידול בהוצאה הפרטית לבריאות מתרחש במקביל להליך ההפרטה של גורמי האספקה במערכת הבריאות. כך, המגזר העסקי סיפק בשנת 2013 כ-31% מהשירותים הרפואיים, לעומת כ-23% בלבד בשנת 1995. על פי הדוח, הדבר נובע הן מהעלייה בשיעור המימון הפרטי של המערכת, הן "מההסתמכות הגוברת של קופות החולים על רכש שירותים במגזר העסקי".
על פי הדוח, מה שמכונה "המגזר הפרטי" במערכת הבריאות כולל בין השאר רופאים עצמאיים, מכונים, רופאי שיניים, בתי חולים פרטיים, מרפאות כירורגיות ובתי מרקחת. כדי לחדד את הסוגיה נציין כי מחזור הפעילות של גופים אלה עמד בשנת 2012 על 2.5 מיליארד שקל והיווה 3.4% מההוצאה הלאומית לבריאות - פי 2 מהרמה בשנת 2007. הרווח (לפני מס) של הגופים הפרטיים בשנת 2012 עמד על 123 מיליון שקל.
בה בעת שהמימון הפרטי והאספקה הפרטית רשמו עלייה עקבית ומשמעותית, הרי שאין זה המצב בנוגע להוצאה הציבורית. כך, על פי הדוח, בין 1995 ל-2012 גדלה ההוצאה על מרפאות ציבוריות ורפואה מונעת באופן מתון יחסית, מ-36.4% ל-42.4%. ההוצאה על בתי חולים ועל מחקר רשמה אפילו ירידה בשנים אלה: מ-39.9% לכדי 33.7%.
במילים אחרות, אם כמעט שליש מהאספקה של מערכת הבריאות פרטית, קשה להתפלא על הגידול בהוצאה הפרטית. המשמעות היא שחלק ניכר ממערכת הבריאות מוכוון רווח, ויותר-ויותר "שחקנים" נהנים מכך. ההיצע משפיע באופן טבעי על הביקוש, וזו בדיוק הייתה המסקנה של ועדת גרמן, שקבעה כי אין טעם בחיזוק המערכת הציבורית ללא ריסון המערכת הפרטית והתמריצים הקיימים כיום שמביאים להסטת מטופלים מהציבורי לפרטי. נזכיר כי ח"כ יעקב ליצמן (יהדות התורה), המיועד לחזור למשרד הבריאות, כבר הצהיר כי בכוונתו לגנוז את מרבית ההמלצות של הוועדה.
שיעורי המימון
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.