הכול פתוח

הבית: כ-500 מ"ר בנוי ברמת השרון המערבית. מורכב מארבע קוביות לבנות, צפות אחת מעל השנייה במבנה בצורת ר', החובק את בריכת השחייה. הבית תוכנן כך שאגפיו יאפשרו פרטיות מלאה, בשילוב נקודות מפגש משפחתיות בחללים המרכזיים. מכל אזור בבית ניתן להשקיף על הנוף החיצוני. אדריכלות: פז גרש אדריכלים. עיצוב פנים: מיכל קינן סיני.

בעלי הבית: הורים ושתי בנות בוגרות. קינן סיני היא בוגרת שנקר במחלקת עיצוב טקסטיל. עם סיום הלימודים עבדה שנתיים בבנגקוק כמעצבת ראשית בחברת אופנה של איש עסקים יהודי, שייצאה לבתי הכלבו הגדולים של אירופה. שם גם הכירה את מי שלימים יהיה בעלה, והיה אז מוכר ציוד לחיתוך יהלומים. כיום הוא יהלומן.

כשחזרה לארץ החלה לעבוד בדלתא כמעצבת הלבשה תחתונה לגברים. לאחר שנישאו החליטו לנסות את מזלם באנטוורפן - ונשארו בבלגיה 18 שנים. "הייתה לי שם גלריה לאמנות עכשווית, היה נחמד ונוח לשבת על סיר הבשר, אבל הרגשתי לא ממומשת, ושאני לא עושה את מה שאני באמת רוצה. החלטתי ללמוד אדריכלות פנים באקדמיית העיצוב ברכם באנטוורפן. לפני שנתיים חזרנו לארץ, ועיצוב הבית הוא פרויקט הדגל שלי. בגיל 49 אני מתחילה לבנות את עצמי מחדש".

השראה: "אחרי שנים רבות באירופה האפרורית רצינו לחזור למקורות, לישראליות, לחום, לאור הטבעי ולחיים, שחלק גדול מהם מתרחש בחוץ. היה לי ברור שהבית ייבנה כקוביות לבנות ופונקציונליות, מחווה לעיר הלבנה ולבאוהאוס, ושהחוץ ישתקף וייכנס לתוכו פנימה, דרך מפתחים גדולים ולוברים. העובדה שהמגרש גובל בסמטת אקליפטוסים ענקיים היוותה נקודת מוצא נוספת - רציתי 'לנכס' אותם והם השפיעו על בחירת הצבעים והחומרים.שילבתי ירוקים, עץ אלון טבעי בפרקט ואגוז מלך אמריקאי, עם רהיטים בעיצוב איטלקי מודרני וצבעוני במידה".

אתגרים: "המגרש שעליו בנוי הבית לא מאוד גדול, ומכיוון שרצינו לבנות בריכה, לא נותר מקום רב לאירוח בחוץ. הבעיה נפתרה באמצעות רצפה שנמשכת מהבית אל אזור הבריכה, ויוצרת חלל רציף המעצים את הקשר בין פנים וחוץ, ומאפשר מרחב אירוח גדול יותר. מאותה סיבה בוטלו קירות הסלון ממערב ומזרח, והם מורכבים מחלונות סקיי ליין בלבד. כשהחלונות מוסטים הסלון מתפקד גם כמרפסת מקורה, שממנה ניתן לרדת לבריכה. שני מאווררי עץ בתקרת הסלון מעצימים את תחושת המרפסת".

הבריכה: "רציתי צבע שייתן תחושה של בור מים, ושישתלב עם גוני הצמחייה והאקליפטוס שבחוץ. מכיוון שלא מצאתי את מבוקשי, ערבבתי שני גוני פסיפס".

הכול פתוח: "בכל הבית יש רק שש דלתות, כי אני אוהבת שהכול פתוח, ועם זאת, יש חלוקה ברורה בין החללים. למשל, פינת האוכל נמוכה יותר מפינת הקריאה והסלון".

שטח ירוק: "מעל קומת המטבח רציתי ליצור גינת התבודדות ומדיטציה, בעלת אופי שונה מהגינה הסובבת את הבית. מעין הפתעה לעולים לקומה העליונה, גינה סודית ופרטית הצופה לצמרות האקליפטוסים".

תכנון: לכל 'קובייה' בבית יש ייעוד מוגדר: חלל כניסה, פינת אוכל ומטבח, סלון ופינת קריאה, קומת הורים, כולל משרד לאדריכלות פנים שממנו ניתן לרדת לגינת הגג, ומגורי בנות, הכוללים שני חדרי שינה עם חדרי רחצה צמודים, סלון ומטבח. לאורך הקומה יש חצר אחורית עם אפשרות יציאה מכל החדרים. בנוסף, בקומת המרתף יש חדר יין, חניה תת קרקעית וחדרי שירות.

לתוך השפה המודרניסטית של תכנון מסות המבנה, הולבש תוכן ששואב השראה מעולמות שונים. השימוש בלוברים כאלמנט הצללה מעצים את המראה המודרניסטי של הבית, וקנה המידה שלהם מחזק את נראות המבנה, כנפחים המונחים זה על גבי זה.

סגנון: "מצד אחד גרתי הרבה שנים באירופה, ואני נמשכת למסורות של אסתטיקה (איטלקית, סקנדינבית, הולנדית), ומצד שני רציתי משהו ישראלי מאוד. בית זה לא מוזיאון - אני תופרת סיפור מסגרת, ומשלבת בו פריטים שמתאימים לאופיו. למשל, בישראל לא תשימי שטיח שעיר, כי זה לא מתאים למדינה חמה, אז לסלון בחרתי בשטיח עגול עשוי חבלים של סנפלינג, שיצרה המעצבת פאולה לנטי.

"בבית יש גם טראצו במופע הכי ישראלי שלו: סומסום של פעם. היה לי רצון להביא את הישראלי הבסיסי ולתת לו טוויסט עכשווי, ולכן בחרנו ליצוק אותו ולהחדיר פסי פליז בחריצים".

תאורה: "בבית פזורות הרבה מנורות דקורטיביות שמוסיפות לו דרמה וחיים. אני אוהבת מאוד גופי תאורה איקוניים משנות ה-60, שהוכיחו את עצמם לאורך זמן".

המטבח: פונקציונלי, מורכב מאי ומארונות קיר גבוהים, המסתירים עמדות עבודה, מקררים ומכשירי חשמל. דלתות הארונות בגון ירוק-אפור מבריק, שמשתנה עם כיוון וכמות האור, מה שיוצר רקע לחלל ובו זמנית משקף את הבריכה והגינה שבחוץ. האי, באפור מט ונירוסטה, מהווה ניגוד שקט ומשלים. שולחן האוכל המשפחתי עשוי מעץ אגוז מלך, המופיע כמוטיב חוזר בנישת האירוח ומקרר היין.