דיסקונט מבקש לפנות מדירה קשישה שסייעה לנכדתה בהלוואה

הצצה למוסף הנדל"ן שיחולק הערב למנויי "גלובס" ■ בת 80 שלא יודעת קרוא וכתוב הוחתמה תוך דקות על משכון דירה - וגילתה שהיא ערבה לחוב של יותר ממיליון שקל ■ דיסקונט: זו לא דירת המגורים שלה אלא דירה להשקעה

אתי כהן / צילום: תמר מצפי
אתי כהן / צילום: תמר מצפי

מבוכה לבנק דיסקונט? בשיאו של הליך משפטי שבמסגרתו טוען הבנק כי חוב של אתי כהן, קשישה שחתמה על ערבות לנכדתה, עומד כעת על למעלה ממיליון שקל, הגיע מהבנק מכתב תזכורת אוטומטי, שעל פיו החוב של הקשישה לא עולה על 501 אלף שקל.

תחילת הפרשה לפני 3 שנים, אז התבקשה כהן, כבת 80, על-ידי נכדתה לשעבד דירה השייכת לה כבטוחה להלוואה בגובה 450 אלף שקל לעסק של של הנכדה. מכתב התביעה שהגישה הסבתא נגד הבנק עולה כי הקשישה, שאינה יודעת קרוא וכתוב, הגיעה לבנק בלוויית בנה והציגה עצמה בפני הפקידה, שהחתימה אותה על מסמכים.

בתוך כמה דקות הסתיימה ההחתמה, וכמה ימים לאחר מכן, בחודש ינואר 2012, העביר הבנק 450 אלף שקל לחשבון העסק של הנכדה. עוד עולה מכתב התביעה כי לאחר קבלת ההלוואה, העסק לא עמד בהחזרים החודשיים, ועורך הדין של הבנק פנה לכהן במכתב התראה לפיו היא חייבת סך של 1.3 מיליון שקל עבור כל חובות העסק לבנק.

כהן פנתה לעו"ד ישראל ליברובסקי ממשרד ויור-ליברובסקי, שבדק את הסכם המשכנתא, אז הסתבר שאכן השיעבוד אינו רשום על הלוואה בגובה 450 אלף שקל כפי שידעה הסבתא והסכימה מלכתחילה, אלא על כל חובות החברה בעבר, בהווה ובעתיד, בסכום נומינלי של מיליון שקל. הבנק מצידו פתח תיק הוצאה לפועל למימוש דירתה של הקשישה בשל חוב של 1.39 מיליון שקל.

בתביעה שהגישה כהן נגד הבנק היא דורשת להורות על ביטול הסכם המשכנתא. בתביעה טוען עו"ד ליברובסקי להטעיה חמורה של הבנק, תוך ניצול ציני של העובדה שכהן אינה יודעת קרוא וכתוב.

לדבריו, כהן הוטעתה לחשוב שהיא חותמת על ערבות להלוואה בסך 450 אלף שקל, אולם בפועל הוחתמה על שטר משכנתא בסכום גבוה פי 2.5 מגובה ההלוואה שניתנה. בהטעיה זו, נטען בתביעה, עבר הבנק על סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח-1981).

"חובת הבנק היתה להסביר למבקשת במילים פשוטות המובנות לה, מה החוב של החברה לבנק נכון ליום החתימה ומה הבנק יודע שהוא מתעתד לתת לחברה ועל אילו מסמכים בדיוק היא חותמת. אילו הבנק היה מסביר למבקשת שמדובר בערבות של מיליון שקל לכל חובות החברה, המבקשת לא היתה חותמת על המסמך כפי שהוא נחתם", צוין בתביעה. "כעת הבנק מתדפק על פתח דלתה של המבקשת כ'ערבה' לכל חובות החברה כאשר לפי מה שהמבקשת יודעת והסכימה, היא נתנה בטוחה להלוואה בסך 450 אל שקל בלבד".

תזכורת מהבנק

אלא שכאמור, לאחר שהצדדים הציגו את טענותיהם לבית המשפט, ובהן חזר הבנק וטען כי מדובר בחוב של מיליון שקל, הגיעה במקביל "תזכורת לחוב" שנשלחה מהבנק אל הקשישה, ובו הזכיר לה הבנק כי היא נושאת בחוב של חצי מיליון שקל בלבד, בניגוד גמור לטענות הבנק בבית המשפט. את התזכורת חייב הבנק לשלוח אחת לתקופה, על-פי החוק.

בבקשה דחופה לבית המשפט טוענת הקשישה כי יש להורות על מחיקת תיק ההוצאה לפועל, משום ש"ברור כעת כי תיק ההוצאה לפועל, שבו מבקש הבנק למכור את דירתה ולגבות סך של 1.6 מיליון שקל, נפתח על בסיס התראה שגויה ועל סכום שגוי".

עוד נטען בבקשה כי התזכורת ששלח הבנק מהווה ראיה חדשה המחזקת ומאששת את טענתה, ולפיכך, "מאזן הנוחות נוטה בבבירור לטובת המבקשת ולאור סיכויה הטובים בהוכחת טענותיה יש לקבל את הבקשה ולתת צו זמני שימנע המשך גרימת נזקים ופגיעה בלתי הפיכה בעליל במבקשת".

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, חדוה וינבאום-וולצקי, קבעה כי יש להקפיא את הליכי מימוש הנכס של הקשישה, "זאת מאחר שאם כל חובה של המשיבה עומד על כחצי מיליון שקל, ייתכן שייקל עליה להשיג הלוואה ולשלם את חובה לבנק ולהותיר את הנכס בידיה". דיון נוסף בפרשה יתקיים בחודש הקרוב.

עו"ד ליברובסקי, המתמחה בתביעות נגד הבנקים, מוסיף כי "זו הפעם הראשונה שבה הבנק עצמו מספק ראיה המוכיחה כי עמדתו המוצגת בבית משפט הפוכה מזו הרשומה במחשבי הבנק. הדבר מוכיח פעם נוספת כי הבנק יכול, במצב המשפטי הקיים, להסתיר למעשה מסמכים ונתונים מפני ערבים, העומדים בבית משפט ונאלצים להתחנן שיאמינו להם, אך אין בידם את המסמכים הנמצאים כולם בידי הבנק ובמחשביו".

עוד הוא מוסיף כי "למרבה הצער, ולאור העובדה שבנקים בישראל לעולם אינם מוציאים ללקוח או לערב סיכום פגישה בכתב, כדאי לדרוש מהבק לקבל כל טופס שעליו הבנק מבקש להחתים ולבדוק את ותם טפסים מחוץ לסניף. בנוסף, במקרים של לחץ מסיבה כלשהי, מומלץ להקליט את הפגישה ואת מעמד החתימה, הקלטה שמותר ללקוח ולערב לבצע גם בלי לגלות את הדבר לבנקאי".

מבנק דיסקונט נמסר בתגובה: "הבנק דוחה את טענות התובעת. כעולה ממסמכי השיעבוד, התובעת שיעבדה את דירתה בתל-אביב, שאיננה דירת המגורים שלה, להבטחת חובות והתחייבויות של חברה בבעלות נכדתה, לבנק, בסכום של מיליון שקל.

"התובעת חתמה כנדרש על מסמכי השיעבוד בפני נציג הבנק וכן בפני רשם המקרקעין בלשכת רישום מקרקעין, אשר אימת את חתימתה על השטר לאחר שהסביר לה את מהות העסקה, את התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה ולאחר ששוכנע שהדבר הובן לה כראוי. בימים אלה נערכת בדיקה בבנק ביחס להודעה שקיבלה התובעת, ועם סיומה והגשת כתבי הטענות, יתברר העניין בפני בית המשפט".