סימני השאלה שמרחפים מעל פיתוח מאגר "לוויתן"

"הדבר החשוב ביותר הוא פיתוח מהיר של מאגר לוויתן, שיגביר את הביטחון האנרגטי של ישראל", אומרים שוב ושוב ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה יובל שטייניץ ורומזים בין השורות שהפיתוח חשוב מהתחרות בשוק הגז, ואולם גם כך צפויים ללוויתן קשיים לא מעטים: חוזה היצוא הענק של לוויתן למתקן ההנזלה של BG במצרים עומד בסימן שאלה בעקבות כניסתה של חברת "של" לתמונה, מחירי האנרגיה בעולם צונחים, בישראל הביקוש לחשמל נמוך מהצפוי, ולמאגרי הגז כריש ותנין ניתן במתווה החדש יתרון בשוק המקומי.

עלות פיתוח השלב הראשון של מאגר לוויתן נאמדת על ידי חברות הגז ב-6.5 מיליארד דולר. הסכום הגבוה יחסית (עלות פיתוח השלב הראשון של תמר הייתה כ-3.5 מיליארד דולר) נובע בין היתר מהמרחק שלו מהחוף, 170 ק"מ, ומהעומק שבו הוא נמצא, 4.5 ק"מ מתחת למים. לפי הערכת גורמים במשק האנרגיה, ברמת מחירי הנפט הנמוכה של היום, שנעה סביב 50-60 דולר לחבית נפט, על לוויתן למכור לפחות 8 BCM בשנה כדי להצדיק את פיתוחו. ברמת מחירי נפט גבוהה יותר, של 100-110 דולר לחבית נפט, יוכל המאגר להסתפק גם במכירה של 7 BCM בשנה.

מה, אם כן, יאפשר את פיתוח לוויתן? "גלובס" ממפה את האפשרויות ואת הסבירות שלהן להתממש.

יצוא למצרים 7 BCM בשנה

ביוני האחרון נחתם בין שותפות לוויתן ל-BG מכתב כוונות שלפיו מאגר לוויתן יספק 105 BCM של גז למתקן ההנזלה של בריטיש גז באידקו שבמצרים במשך 15 שנה, כלומר, כ-7 BCM בשנה. מדובר בעסקת ענק, שאם תצא לפועל תאפשר ללוויתן לייצא כשישית מעתודות הגז במאגר. למעשה, זו העסקה שאמורה הייתה לאפשר את פיתוחו של המאגר, ואולם עד כה לא נחתם הסכם סופי בין BG לשותפות לוויתן, בעיקר בגלל עיכובים רגולטוריים של ממשלת ישראל. כעת, עם כניסתה של "של" לתמונה בעקבות רכישת BG, עולה השאלה אם עיסקה כזאת בכלל תוכל להיחתם בעתיד, בין היתר משום הפעילות של "של" במדינות ערב והחלטתה למכור 30 מיליארד דולר של נכסים כדי לממן את עסקת הרכישה של BG.

יצוא לטורקיה 6-7 BCM בשנה

לאור הקושי שביצוא גז למצרים, טורקיה נראית כמועמדת ראויה לשמש כלקוח עוגן. כמחצית החשמל של טורקיה מיוצרת בגז טבעי, וצריכת הגז הכוללת של המשק הטורקי גדולה פי 7 מזו של המשק הישראלי. הצריכה עוד צפויה לגדול במהירות ולהכפיל את עצמה ב-20 השנים הקרובות, ולטורקיה אין מקורות גז משל עצמה. כיום היא נאלצת לייבא גז מכמה ספקים במחירים גבוהים. לפי הערכות, טורקיה משלמת לאיראן כ-15 דולר ליחידת חום (MMBTU), לרוסיה כ-12 דולר ולאזרבייג'ן כ-10 דולרים.

טורקיה, הזקוקה היום לגז יותר מתמיד. היא בנתה על יבוא של כ-6 BCM בשנה מצפון עיראק עד 2016, אך פעילות דאעש באזור אינה מאפשרת זאת. כמו כן, הגז שמגיע אליה מרוסיה דרך אוקראינה אינו זורם באופן רציף, והצינור הטראנס-אנאטולי (TANAP) מאזרבייג'ן שאמור היה להיבנות עד 2018 ולספק 6 BCM של גז בשנה, נדחה לפחות עד 2020. צינור נוסף שרוסיה הייתה אמורה לבנות, שנקרא Turkish stream, מתעכב גם הוא.

במשך חודשים ניהלו בעלי הזכויות במאגר לוויתן מגעים עם חברות טורקיות, ובהן חברות Turcas ו-Zurlu, ליצוא גז ישראלי. לכאורה, מאגר לוויתן יכול לייצא לטורקיה 6-7 BCM של גז בשנה באמצעות צינור ימי שיעבור במימי קפריסין ויגיע עד הנקודה הדרומית ביותר בטורקיה, הנמצאת במרחק של כ-485 ק"מ מהמאגר (בהתחשב במרחק ובעומק המים בין המדינות, עלות הצינור צפויה להגיע לכ-3 מיליארד דולר), אלא שלשם הנחת צינור כזה נדרשת לפי אמנת הים הסכמתה של קפריסין. עד כה דחו ראשי הממשל בקפריסין את הרעיון הזה, גם על רקע היחסים המתוחים בין קפריסין לטורקיה, שכבשה את חלקו הצפוני של האי ב-1974, וגם על רקע העובדה שקפריסין מעוניינת להתחרות בטורקיה כמדינת מעבר לאנרגיה מאסיה לאירופה.

הגוף שעשוי "להציל" את לוויתן בסוגיה הזאת הוא האיחוד האירופי. מאחר שהאיחוד עצמו מעוניין בגז שיגיע אליו דרך טורקיה, ייתכן שהוא ייתן לשותפות לוויתן אישור מיוחד לייצא לטורקיה גם ללא הסכמת קפריסין.

יצוא לירדן 3-4 BCM בשנה

בספטמבר האחרון חתמה שותפות לוויתן עם חברת החשמל הלאומית של ירדן (Nepco) על מכתב שבמסגרתו ייצא המאגר 45 BCM לאורך 15 שנים. כלומר, 3 BCM של גז בשנה. להבדיל מיצוא לטורקיה או למצרים, שדורש בניית צינור ימי ועל כן יקר ומורכב יותר טכנית, יצוא לירדן הוא אופציה זולה ומהירה מאחר שהוא דורש הנחת צינור יבשתי לאורך קילומטרים ספורים בלבד. ירדן, המשוועת לאנרגיה זולה, החלה בשבוע שעבר לייבא גז נוזלי מקטאר, והיא גם נמצאת במשא ומתן לרכישת גז ממאגר עזה מארין שנמצא בשטח הרשות הפלסטינית. עם זאת, היא עדיין מעוניינת ברכישת גז מלוויתן, במחיר נמוך יותר מכפי שהיא משלמת כיום.

יצוא למזרח הרחוק 10 BCM בשנה

היתרון הטמון ביצוא למזרח הרחוק באמצעות ספינת LNG (הנזלת גז) הוא ברור: מדובר בשוק אדיר בגודלו, הזקוק לכמויות גדולות של אנרגיה ומשלם היום את המחירים הגבוהים בעולם. מחיר ההובלה אמנם צפוי להיות גבוה, אך השיט במימי האוקיינוסים ובמים הכלכליים אינו מחייב הסכמה מצד מדינה כלשהי.

עם זאת, כדי לממש את אופציית היצוא למזרח הרחוק (למשל לטייוואן, לסין, להודו ולדרום קוריאה) יש להקים מתקן הנזלה יבשתי (LNG) או ימי (FLNG) ויש בכך כמה קשיים: ארגונים ירוקים צפויים להתנגד לכך וגם בנייתו אינה כלכלית במחירי הנפט הנמוכים של היום. בניית מתקן שיכול לייצא מעט פחות מ-10 BCM בשנה יעלה כ-13 מיליארד דולר. מעבר לכך, למתקן שיוקם תהיה תחרות ממתקני הנזלה שכבר קיימים וממתקנים בארה"ב שהיום משתמשים להנזלת גז מיובא אך ניתן להסב אותם גם ליצוא בעלות הנמוכה ב-30%-40% מזו הכרוכה בבניית מתקן חדש.

כדי למנוע את התנגדות הארגונים הסביבתיים, ניתן להקים מתקן צף להנזלת גז, ואולם כיום עדיין לא קיים בעולם מתקן כזה. רק בעוד שנתיים צפויה חברת "של" להשלים בניית מתקן ראשון מסוגו באוסטרליה, בעלות של 12 מיליארד דולר, שיוכל להנזיל כ-5 BCM בשנה. בכיר בתעשיית האנרגיה העולמית אמר בריאיון ל"גלובס" שהנזלת הגז ויצואו היא אופציה טובה עבור לוויתן, אך לא בשלב זה. לדבריו, שותפות לוויתן צריכות לחכות לפחות 5 שנים כדי לבנות מתקן כזה.

הסבת תחנות כוח לגז 2-3.5 BCM בשנה

במשך שנים פועלת חברת החשמל להסבת תחנות הכוח הפחמיות שלה בחדרה לגז טבעי, אך כעת הפרויקט בהקפאה, בין השאר לאור העיכוב בפיתוח מאגר לוויתן. ואם אכן יוסבו התחנות לבסוף הן צפויות לצרוך 1.5-2 (BCM) של גז טבעי בשנה, וזו בהחלט כמות מכובדת. לשם השוואה, בשנת 2014 צרך סקטור התעשייה כולו 2 BCM של גז, ותחנות הכוח הפרטיות דוראד ו-OPC צרכו יחד כ-1.2 BCM.

בחודש שעבר, בריאיון שקיימנו עם בכיר בתעשיית האנרגיה העולמית, הוא טען כי "במקום לרדת מפרויקט הסבת התחנות כי הגז מתעכב, על ישראל לקדם את הפרויקט בכל הכוח כדי להצדיק את פיתוח המאגר. אם התחנות ישנות מדי, כמו רבות מהתחנות הפחמיות בעולם, המדינה צריכה לשקול לבנות תחנות כוח חדשות ויעילות שמופעלות בגז טבעי, או לעודד כמה שיותר יזמים פרטיים לבנות תחנות כאלה".

הסבת התחבורה לגז 1 BCM בשנה

כלי רכב המונעים בגז טבעי במקום בנזין אינם רעיון מהפכני. בעולם, אוטובוסים המונעים בגז קיימים זה שנים במדינות רבות, ובהן שבדיה, גרמניה, אנגליה, טורקיה ודובאי. עם גילויי מאגרי הגז הגדולים תמר ולוויתן, הזמין משרד האנרגיה מחקר מקיף מקבוצת פארטו, שיבחן את השילוב האפשרי של גז טבעי במערך התחבורה בישראל. גם ועדת צמח, שגיבשה את מדיניות הממשלה בפיתוח משק הגז ויצוא הגז, ומינהלת תחליפי הנפט במשרד ראש הממשלה עשו ניתוח משלהם של חדירת כלי רכב מבוססי גז טבעי בישראל.

ועדת צמח העריכה שעד 2040 יוסבו כשליש מכלי הרכב הפרטיים וכשני שלישים מכלי הרכב הציבוריים לגז טבעי. בוועדה סברו שההטמעה תהיה הדרגתית: עד 2020 יפעלו 49 אלף כלי רכב על בסיס גז טבעי, ב-2030 יהיו 727 אלף כלי רכב כאלה וב-2040 כ-1.7 מיליון. ואולם לאור חסמים כגון פריסה בלתי מספקת של תחנות תדלוק והיעדר מדיניות מס בנוגע לכלי רכב מונעים בגז, ההסבה אינה מתבצעת בקצב המתוכנן. רק לפני כמה שבועות החלו קואפרטיב אגד, חברת סופרגז ומכשירי תנועה יבואנית MAN בניסוי להפעלת אוטובוס ראשון המונע בגז טבעי דחוס (CNG).

כדי לעודד את הביקוש המקומי לגז, הממשלה יכולה גם לעודד הסבת פרויקטים עתידיים לגז, כגון חשמול הרכבת - פרויקט שצפוי להוסיף כ-500-600 מגוואט, השקולים כנגד 0.5 BCM של גז. אם הרכבת תחויב לרכוש חשמל מתחנת כוח פרטית המופעלת בגז, ניתן יהיה לוודא שהוא מיוצר מגז ולא מפחם למשל.

הקמת מפעל אמוניה 1 BCM בשנה

בחודש שעבר פרסם המשרד להגנת הסביבה את המכרז להעתקת מפעל האמוניה ממפרץ חיפה למישור רותם. המפעל אמור להיבנות עד 2018 ולצרוך כ-1 BCM של גז טבעי, אך לפי דוח שהוגש למשרד להגנת הסביבה ב-2011 אין היתכנות לייצור אמוניה מקומי בהיקף שיספק את צורכי השוק המקומי בלבד, אלא אם כן מחירי הגז הטבעי יירדו לחצי מערכם הנוכחי. רק מפעל שייצר פי 2 מצורכי השוק המקומי יוכל להיות כלכלי, וגם זה רק אם הממשלה תסבסד את מחיר הגז ב-25%.

חיבור תעשיות עתירות אנרגיה 3-4 BCM בשנה

תעשיות נבדלות זו מזו בכמות האנרגיה שהן צורכות. תעשיות הנייר, הזכוכית והמלט, למשל, ידועות כצרכניות אנרגיה גדולות. בישראל פועלים כבר היום מפעלים עתירי אנרגיה שאינם צורכים גז טבעי. לשם המחשה, בירדן, ענף המלט צורך כ-5 BCM של גז בשנה. לכן כדי להגביר את הביקוש לגז מקומי, הממשלה יכולה להתחיל בחיבור מפעלים קיימים ולחשוב על עידודן של תעשיות אנרגיה שיוכלו לצרוך 3-4 BCM בשנה.

חוזה חברת החשמל 1 BCM בשנה

בחוזה של תמר וחברת החשמל יש כנהוג סעיף TOP (Take or Pay), כלומר כמות הגז שעליה נדרש הלקוח לשלם גם אם לא צרך אותה. הוא נועד להבטיח מצד אחד גמישות בהתחייבות האספקה ומצד אחר התחייבות תשלום שתאפשר השקעות משמעותיות. שיעור ה-TOP בחוזים תלוי בסוג הלקוח, גודלו, זמינות הגז, מצב התשתיות, מספר שעות יומיות שבהן נזקק הלקוח לגז ועוד. שיעורו בחוזה עם חברת החשמל קרוב בממוצע ל-55% - נמוך ביחס לעולם. זה אמנם לא עומד כיום על הפרק, אך אם הממשלה תחייב את חברת החשמל לצרוך רק את שיעור ה-TOP ולא יותר, תוכל החברה לרכוש כ-1 BCM בשנה מלוויתן.

אם נחזור לנקודת ההתחלה, הרי שאם בישראל חשבו שניתן יהיה להישען על היצוא של גז כדי לפתח את לוויתן, לא בטוח שהתנאים הכלכליים, הגיאו-פוליטיים והטכניים השוררים כיום יאפשרו זאת, והממשלה תצטרך לחשוב איך היא מעודדת את הגברת הביקוש לגז טבעי למשק המקומי דווקא.

משלחת רוסית הגיעה לישראל לבחון שיתוף פעולה בתחום הגז

משלחת של חברות רוסיות בתחומי הגז, בראשותו של סגן שר האנרגיה הרוסי אנטון אינוסטין, הגיעה לישראל לביקור של יומיים כדי לבחון את האפשרות לשיתוף פעולה עם חברות ישראליות בתחום הגז הטבעי. נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, ייפגש עם סגן שר האנרגיה הרוסי ונציגי החברות כדי לקדם את היחסים בין ישראל לרוסיה, לחלוק ידע בנושא הגז לתחבורה ולקדם שיתופי פעולה בתחום.

במשלחת משתתפים נציגי חברת הגז הלאומית של רוסיה גזפרום והחברות הרוסיותGasServiceComposite Group ו-Energothegrup Company, העוסקות בפיתוח תשתיות גז טבעי, ציוד אספקה והובלה של גז, גז טבעי לתחבורה וציוד לפרויקטי תשתיות גדולים.

במהלך הביקור יקיימו הנציגים "שולחן עגול" בנושא "גז לתחבורה" עם התאחדות התעשיינים בשיתוף משרד החוץ הישראלי ומועצת העסקים רוסיה-ישראל. בדיון ישתתפו גם נציגים מהחברות הישראליות סופרגז וחברת נתג"ז הממשלתית שאמונה על רשת הולכת הגז בישראל. בין היתר תדון המשלחת בתשתיות הנדרשות להנעת כלי רכב בגז טבעי, פריסת תחנות תדלוק ייעודיות והתייעלות אנרגטית בתחום התחבורתי.

 האפשרויות הפוטנציאליות לפיתוח לוויתן