תנו לשמש יד

מאז שהגז התגלה בחופי ישראל הוא אינו יורד מסדר-היום הציבורי, ובצדק: התגלית מהווה ברכה כלכלית וסביבתית, והמאבק על חלוקת הרווחים העצומים חשוב מאוד ומעורר עניין רב וזעם ציבורי. אבל העיסוק בגז מדחיק סוגיה סביבתית וכלכלית קיומית לא פחות, שלא דיברו עליה מספיק, ולאחרונה לא מדברים עליה כלל: מחדל האנרגיה הסולארית.

הפקת וייצור חשמל מגז מחליפים את ייצורו מפחם וזה דבר מצוין. זיהום האוויר בעת ייצור חשמל מגז נמוך ב-70% מהזיהום שנוצר בעת ייצור חשמל מפחם. אבל גם 30% זיהום אוויר הם הרבה יותר מ-0%. ומייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות - כמו רוח, מים ושמש - נוצר 0% זיהום אוויר.

ייצור בגז גם זול יותר מייצור בפחם, אבל הוא יותר יקר מייצור חשמל באנרגיות מתחדשות. הקמת מתקנים להפקת חשמל מאנרגיות מתחדשות יקרה מאוד, אבל כשהמערכת המתחדשת כבר פועלת היא אינה עולה כסף, פרט לתחזוקה השוטפת. ואם מדברים על בעיית המונופול - הפקת חשמל מאנרגיות מתחדשות, בעיקר אנרגיית השמש, תקטין את היקף השימוש בגז טבעי, וממילא תחליש את מונופול הגז.

ועוד פרט מאוד חשוב - גז הוא מוצר מתכלה. מאגרי הגז הישראליים מכילים כ-800 מיליארד מטר-מעוקב. המשק צפוי לצרוך 10-15 ממ"ק בשנה, בנוסף לכ-10 ממ"ק המיועדים ליצוא. הגז יספיק, אפוא, ל-40-50 שנה. ומה יהיה אחר-כך? נחזור לייבא גז יקר מחו"ל, או להשתמש בפחם, שגם הוא יכלה מהעולם בתוך 200 שנה. השמש, לעומת זאת, צפויה לזרוח עוד חמישה מיליארד שנים.

ישראל היא חלוצה עולמית בפיתוח טכנולוגיות להפקת אנרגיה סולארית. מיליוני אנשים בעולם משתמשים במתקנים שפיתחו חברות ישראליות כמו "דולב", "סולל", "אקווריום ו"ארמת".

שמש ממש לא חסרה לנו כאן, כך שניתן היה לצפות שנפיק ממנה חשמל גם לעצמנו. אבל בישראל ממשיכים משום מה לייצר מפחם ומגז מזהמים ויקרים.

הנה כמה נתונים מעניינים על העולם המפותח: לפי דיווחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, נורבגיה מייצרת 99%! מהחשמל שלה בטורבינות מים ורוח; ניו-זילנד מייצרת 72% מהחשמל בתחנות-כוח מאנרגיה מתחדשת; סין - 21%; צרפת - 15%; יפן 12%; מצרים 9%, ולבנון - 7%.

גרמניה הקרה מייצרת 6% מהחשמל בתחנות-כוח סולאריות, וקליפורניה - 25%. אבל ישראל מוצפת השמש מייצרת רק 0.8% מהחשמל בתחנות-כוח מבוססות אנרגיות מתחדשות, בעיקר טורבינות לייצור חשמל מאנרגיית הרוח.

הנתונים הללו אינם כוללים חימום מים בדודי-שמש והפקת חשמל מקולטנים פוטו-וולטאיים על גגות בתים. לשבחנו ייאמר, כי דודי-שמש נמצאים על רוב הגגות בישראל, וחוסכים לנו 4% מצריכת החשמל; קולטנים נמצאים על אלפי גגות וחוסכים כ-2% נוספים מצריכת החשמל. אבל ייצור אנרגיה סולארית ביוזמה אישית של אנשים פרטיים אינו מספיק.

את רוב החשמל הסולארי צריך לייצר בתחנות-כוח. הממשלה פרסמה שני מכרזים להקמת תחנות-כוח סולאריות, שאמורות לייצר כ-500 מגוואט חשמל - כ-3% מהחשמל בישראל - ולמכור אותו לחברת החשמל. המכרזים מתנהלים באיטיות, היזמים מתלוננים על סחבת ביורוקרטית, הפקידים מתלוננים על חוסר רצינות של היזמים, וכולם מתלוננים על חברת החשמל שמעכבת אותם. בשורה התחתונה, הפרויקטים המעטים לייצור חשמל סולארי אינם יוצאים לדרך.

כרגע, חברת החשמל היא השחקן החזק ביותר*במשק האנרגיה בישראל, וכנראה הגוף היחיד שיש לו יכולת לוגיסטית להקים תחנות-כוח במהירות. נראה שהחברה גם מעוניינת בכך, כדי להמשיך לייצר כמה שיותר חשמל בעצמה, ולא לרכוש מחברות פרטיות. יכולה, אבל הממשלה ורשות החשמל אוסרים על חברת החשמל להשתתף במכרזים הללו.

לממשלה יש סיבה טובה. היא מעוניינת להחליש את המונופול הדורסני והמזיק-לסביבה של חברת החשמל, ולא להוסיף לו תפקידים ו"שאלטרים" חדשים. אבל התוצאה היא, שכדי להחליש מונופול דורסני אחד, הממשלה מחזקת מונופול דורסני אחר: המונופול הפרטי של חברות הגז.

במקום להתעקש בעניין הקמת תחנות-הכוח, עדיף שהממשלה תתפשר עם חברת החשמל ותאפשר לה לייצר תחנות סולאריות, בכפוף למנגנון של איזונים ובלמים שימנע פגיעה ביזמים הפרטיים. זה האינטרס שלנו כצרכנים וכמי שנושמים אוויר מזוהם ומזיק. נקווה שלא כמו במקרים רבים אחרים, שהאידיאולוגיה והאגו לא יגברו על ההיגיון הבריא - ובנוסף לגז ידאגו לנו גם לאנרגיה סולארית.

הכותב הוא מנכ"ל הגן הסולארי