"קוד רד": מדוע דונלד טראמפ מסוכן כל-כך למדינת ישראל?

כל אחד מנשיאי ארה"ב בעשורים האחרונים, מבוש הראשון ועד ברק אובמה, פעל קודם כל לטובת האינטרסים האמריקאיים ■ כך יפעל גם טראמפ אם ייבחר לנשיאות, רק שנשיאותו עלולה להיות מסוכנת הרבה יותר, בגלל פזיזות, קפריזיות, אופיו המהמר ועמדותיו הקיצוניות

דונלד טראמפ / צילום: רויטרס
דונלד טראמפ / צילום: רויטרס

"The Plot Against America", ספרו של פיליפ רות' מ-2004, הינו ספר אפוקליפטי בדיוני, המבוסס על ריאליזם חברתי ופוליטי. האפוקליפסה שתוארה בו כמתרחשת בראשית שנות ה-40' בארה"ב במהלכה של מלחמת העולם השנייה, מתרחשת למעשה בימינו בארה"ב - והפעם לא באופן בדיוני.

אפשר לקוות רק שחברי איפא"ק שאירחו בוועידתם השנתית את דונלד טראמפ, קראו את הספר ולמדו את לקחו. טראמפ הוא מקבילו בספר של צ'רלס לינדברג, האוויאטור הנערץ שב-1940 נבחר לנשיא ארה"ב. למרות היותו אנטישמי, לינדברג נתמך על ידי החלקים העשירים יותר בקהילה היהודית ואת התמיכה בו מוביל הרב ליונל בנגלסדורף, במטרה להטמיע את היהודים באמריקה. בוועידת איפאק ראינו מי האוהדים של טראמפ/לינדברג, באחד מהעתונים היומיים בישראל מסתמן גם מי יהיה הבנגלסדורף שלו.

 

כשטראמפ הודיע בשנה שעברה על כוונתו להתמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב, הוא נדחה, פעם נוספת, ע"י הממסדים, הפוליטי והתקשורתי, בטענה שהוא "ליצן". ליצן הוא אכן נותר, אבל ליצן מסוכן. נכון לעכשיו, "הליצן", כוכב הריאליטי שואו, וטייקון הנדל"ן שחברותיו הגיעו לא פעם לפשיטת רגל, מוביל במניין הצירים לוועידת המפלגה הרפובליקנית.

הפעילות של הממסד המפלגתי בניסיון לבלום את נסיקתו עדיין לא נושאת פירות, אולם גם אם תצלח, החלפתו בטד קרוז, הסנאטור הרפובליקני מטקסס, אינה בדיוק התרופה שהדוקטור ציווה לזקני הרפובליקנים. בעוד טראמפ דרס את הממסד הרפובליקני ואת שוליו הצעקניים הנמצאים במפלגת התה השנואה על הממסד באותה מידה שבה הוא מתעב את טראמפ, קרוז הוא נציגו הבולט של אותו זרם רענן ועכור כאחד, שעל אף שנדחק לשוליים, אחד מנציגיו הבכירים הוא כרגע האלטרנטיבה לטראמפ.

בחירתו של לינדברג לנשיאות, בספרו של רות', שיקפה זרמי עומק עכורים, שהאליטות לא יכלו לחוש בהם. לבד מלינדברג מוזכר בספר גם ידידו הטוב הנרי פורד ה-I, האמריקאי החשוב והמשפיע ביותר במאה ה-20, שגם הוא, בעוונותיו, חשף צדדים אנטישמיים באישיותו.

לאנטישמיות האמריקאית, כפי שיוצגה היסטורית ע"י לינדברג ופורד, יסודות שונים מאלה של האנטישמיות האירופית הקלאסית. בחברה ובפוליטיקה האמריקאית גרסה זו של האנטישמיות שזורה, כחוט השני, בגזענות ואפליית שחורים, שכיום גם ההיספני והמוסלמי נוספו אליהם.

לינדברג ופורד היו בדלנים, התנגדו להצטרפות ארה"ב למלחמת העולם ה-2 (פורד התנגד גם להצטרפות למלחמת העולם הראשונה). על אף הבדלנות, פורד הקים מפעלים ברחבי העולם ולינדברג היה אורח מכובד בגרמניה הנאצית. פורד קיבל אות כבוד מגרמניה הנאצית והיה נערץ לא רק ע"י עשרות מיליוני אמריקאים, אלא גם ע"י הצורר הנאצי אדולף היטלר והדיקטטור הרוסי יוזף סטאלין.

דונלד טראמפ / צלם: רויטרס
 דונלד טראמפ / צלם: רויטרס

בדלנות, אנטישמיות, גזענות

הבדלנות, האנטישמיות והגזענות מצויות גם היום בזרמים בציבוריות האמריקאית, ומתנקזות בעיקר למפלגה הרפובליקנית. באופן קיצוני פחות, הבדלנות ניכרת גם במפלגה הדמוקרטית - ומיוצגים שם על ידי ברני סאנדרס ואפילו הנשיא ברק אובמה.

לכן, כאשר מתלוננים המתלוננים על כך שטרמאפ הורס את מפלגתו של לינקולן, הם מחטיאים את העיקר: עקרונות שיצק לינקולן למפלגתו עוותו כבר לפני עשרות שנים, אם לא יותר, ע"י דורות של פוליטיקאים, שייתכן כי הבולט ביותר שבהם היה הנשיא ריצ'רד ניקסון, שאנטישמיות וגזענות לא היו זרות לו.

הכיסוי שמנהיגות הרפובליקנים ניסתה לעטוף בו את המפלגה בעשורים האחרונים והתקינות הפוליטית שהיא ניסתה לשדר, לא שינו במידה מרובה חלקים מליבתה הרעיונית של המפלגה, המקובלת על תומכיה ושנתק קיים בינם לבין האליטה המפלגתית השקועה בענייניה בוושינגטון הבירה. תופעת טראמפ לא תיעלם עם היעלמו של טראמפ מהזירה הפוליטית, אחרי שהנדלניסט הניו-יורקי פתח את השיבר.

ברק אובמה / צילום: פליקר
 ברק אובמה / צילום: פליקר

יחסי ישראל-ארה"ב

הצלחתו של טראמפ חשפה נקודת תורפה ביחסי החוץ של ישראל - התלות בארה"ב. כשם שהתלות הישראלית בצינור גז אחד צר אינה מתכון לביטחון אנרגטי, כך תלות בכוח מעצמתי אחד אינה ערובה לביטחון לאומי לאורך זמן.

טראמפ חשף שמעמדה של ישראל בפוליטיקה האמריקאית אינו חסין משינויים, אינו נצחי וזרמים תת קרקעיים שאינם מורגשים בקרב האליטות מאיימים על היחסים בין שתי המדינות. כאמור, עלייתו של טראמפ המדגיש אינטרסים אמריקאיים ופועל ברוח מדיניות הבדלנות, אינה זרה למפלגה הרפובליקנית, וגם לא לחלקים במפלגה הדמוקרטית. אינטרסים אמריקאים קודמים, בעיני אלה וגם בעיניהם של כלל האמריקאים, לאינטרסים הישראליים, עובדה שהממשל הישראלי האחרון התעלם ממנה ככל יכולתו, אולם הנוכחות הרוסית בסוריה עושה אותה מעיקה עוד יותר.

כל אחד מנשיאי ארה"ב בעשורים האחרונים, מבוש הראשון ועד ברק אובמה, פעל קודם כל לטובת האינטרסים האמריקאיים, כפי שהוא ראה אותם. כך יפעל גם טראמפ אם ייבחר לנשיאות, רק שנשיאותו עלולה להיות מסוכנת הרבה יותר, בגלל פזיזות, קפריזיות, אופיו המהמר ועמדותיו המסוכנות. 

בשנה שעברה התרסק המיתוס אודות כוחה של הקהילה היהודית בארה"ב, כפי שהוא יוצג ע"י איפא"ק וע"י הניאוקונס, ב-15 השנים האחרונות בקפיטול היל ובבית הלבן. זה קרה בגלל מאבקו חסר הפשרות וחסר הסיכויים של נתניהו נגד הסכם הגרעין עם איראן, ומאז, טרמאפ, בלשונו הבוטה, הגזענית ועם רסיסי אנטישמיות, אבל גם הילארי קלינטון - לא יכולים להתעלם עוד מנקודת תורפה זו.

בנימין נתניהו נשיא רוסיה  ולדימיר פוטין / צלם: רויטרס
 בנימין נתניהו נשיא רוסיה ולדימיר פוטין / צלם: רויטרס

סולחה עם טורקיה? בעיה 

מה שמקרב את ישראל, לא מרצונה החופשי, למעגל ההשפעה הרוסי. נתניהו קיים בשנה האחרונה יותר מפגשים עם פוטין מאשר עם אובמה. בשבוע שעבר הוא דחה הזמנה של אובמה לבית הלבן, אבל קיבל הזמנה לפגישה עם פוטין, שאמורה להתקיים בעתיד הקרוב, עדות נוספת לשפל היחסים בין שתי בעלות הברית.

לניהול המו"מ עם האמריקאים על הסכם הסיוע הבטחוני לעשור הקרוב שלח נתניהו את שר הבטחון, משה יעלון, בהנחה שיחסיו עם הממשל נוחים יותר. סגנו של אובמה, ג'ו ביידן, שביקר בישראל, לחץ על נתניהו להגיע לפשרה עם טורקיה, הממתינה כמעט בקוצר רוח להשגתה, אבל האינטרסים הרוסיים והתיאום הצבאי המתחייב בין צבאות ישראל ורוסיה, כל עוד לאחרונה כוחות בסוריה, נטרלו את יכולת הפעולה של נתניהו ביחסים עם טורקיה.

כיום, גם בשל הבדלנות של אובמה שבאה לידי ביטוי במדיניות המונעת "מגפיים על הקרקע" בסוריה או בלוב, ישראל לא תוכל להרשות לעצמה להפיל מטוס רוסי אפילו אם יטוס מעל המפעל לקליית גרעינים בדימונה. נתניהו נאלץ להשיב לביידן שלישראל, ביחסיה עם טורקיה, יש קווים אדומים. פירוט לא דווח.

המדיניות המזרח תיכונית של אובמה נובעת הן משיקולים מקומיים מזרח תיכוניים והן משיקולים גלובליים, הכרוכים בתוקפנות הרוסית במזרח אירופה ובעליית כוחה הצבאי של סין ומפגני הכוח שהיא מבצעת בים סין הדרומי, שני אזורים שלישראל אין בהם שום חשיבות טקטית או אסטרטגית.

הפיכתה של ארה"ב ליצואנית אנרגיה והקטנת תלותה באנרגיה מזרח תיכונית משנה בהדרגה את התפיסה האסטרטגית והגיאופוליטית של ארה"ב. היא אמנם לא תזניח את המזרח התיכון, אולם ייתכן שבעתיד הלא רחוק שוב לא תזדקק לישראל כנושאת מטוסים ים תיכונית. כעת, לאחר שהצלחתו של טראמפ חשפה את חולשתו של שלדון אדלסון במפלגה הרפובליקנית, מצבה של ישראל יהפוך עדין ומסובך עוד יותר, אם טראמפ ייבחר כנשיא.