הנה הבאתי לך בוטנים

לא קל לקנות מתנה לבת הזוג. אחרי המנוי הזוגי לעונת הכדורסל, קורס הצלילה, הלילה המפנק במלון, החולצות וכל השאר, הבנתי שבני מיני לא לומדים מטעויות

יעלי, לא להאמין - אבל השבוע זו הפעם ה-25 בחיינו המשותפים, שבה אני שובר את הראש מה לקנות לך ליומולדת, איך לנצל את ההזדמנות לכפר על רצף הכישלונות המתארך שלי. ריכזתי עבורי רשימה של עשר מתנות שלא הוכיחו את עצמן, תוך השמטת המתנות האחרות, שאף הן הוכחו ככישלון.

כמו אהבה ראשונה, גם מתנה ראשונה לא שוכחים, ואת בטח לא תשכחי לי אותה. אני זוכר את פנייך המופתעות כשפתחת את המעטפה וראית שרכשתי עבורך מנוי זוגי לעונת המשחקים תשנ"ב של קבוצת הכדורסל מכבי ראשון (כולל משחקי גביע!). חשבתי אז, שאני בונה לנו תחביב משותף, ושזו מתנה שתרמוז שאני חושב עלייך לטווח ארוך. ואכן, במרוצת אותה שנה זכיתי להכיר מקרוב את אבא שלך, שהגיע איתי לכל המשחקים ולמד שאני מקלל גם מחוץ לבית, וחשוב מכך, את למדת כבר אז לא לצפות ממני ליותר מדי.

שנים אחר כך, כשמכבי תל אביב עלו לפיינל-פור בצרפת והגמר נפל, בדיוק של רשעים, על יום הולדת 28 שלך, קניתי כרטיס זוגי לפריז, אולם מתוך התחשבות ומאחר שכבר ידעתי מה את לא אוהבת, נסעתי לחגוג לך את יום ההולדת, עם חבר שלי קובי. בניסיון הראשון שלנו להשלים, שבועיים אחר כך, הסברת שחשת שזו לא הייתה באמת מתנת יום הולדת עבורך, ואני ניסיתי להסביר לך שאת לא כעסת בגלל זה, אלא מפני שהיית בתחילת חודש תשיעי להיריון ולא היית מאוזנת הורמונלית. בניסיון הבא, שבועיים אחרי שהתנצלתי יומיום על ההסבר שלי, השלמנו די מהר.

כשהפתעתי אותך ומנוף אדיר הצניח לחצר האחורית של הבית, במיוחד עבורך, ג'קוזי משפחתי, שהתאים בגווניו לתאנה ולגפן שנמחצו באשמת המנופאי, למדתי שזוגיות זה לא כמו שירות צבאי. בצה"ל לימדו אותנו שאין לא יכול, יש רק לא רוצה. באמצעות הג'קוזי שרכשתי רק עבורך, למדתי שימי החודש מחולקים לימים שבהם את לא יכולה ולימים שבהם את לא רוצה, בעוד השנה נחלקה במדויק לעונות, שכוללות קיץ, שבמהלכו חם שם מדי וחורף, שבמהלכו קר מדי. וחוץ מזה, כך הסברת, אולי הילדים השתינו שם, מה שהזכיר לי שלים את לא נכנסת שנים, מחשש מבוסס שדגים עשו שם צרכים. הסברת לי גם שחצר זה לא מקום לסקס, בעוד אני הסברתי לך שאם את היית קונה לי ג'קוזי, הייתי כל-כך שבע רצון, שהייתי מוכן לקיים איתך יחסים אפילו שם, וייתכן שאפילו אם לא היית קונה לי ג'קוזי, הייתי נעתר לך.

כשהפתעתי אותך באוסטרליה עם מתנה של חמישה ימי קורס צלילה, שכללו יומיים בבריכה על החוף ושלושה ימים רצופים בלב ים, ב"גרייט ברייר ריף", במרחק עשרות קילומטרים מהחוף, הייתי בטוח שפגעתי בול, עד שביום השלישי לקורס, רגע לפני ההפלגה, נפרדת ממני תוך הסבר שאת לא טובה באנגלית. וכך, שלושה ימים לא היה לצדי מי שיתרגם לי את האוסטרלית של המדריך כדי שאבין מה זה וסת ואיך מסמנים שאני פוחד מכרישים, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שבה שבתי מהים בתחושה שאהבת חיי מחכה לי על החוף.

כשחשבתי לקנות לך הליכון, הייתי כבר חכם יותר. ידעתי ששוב תגידי שזו מתנה עבורי, ושכולם יגידו שהליכון הוא בעיקר כוונה טובה שנשארת בודדה. הפעם לא נפלתי, ורכשתי שני הליכונים, כך שלא תוכלי לטעון ששניהם נרכשו עבורי וכך שאף אחד מהם לא יישאר בודד. את השלט "לעולם לא תצעדי לבד" שהתקנתי לידם, תיקנת ברומנטיות, על דרך הסרת המילה "לבד", וכך למדתי שלעולם לא תצעדי.

פעמים מעטות החלטתי ללכת בקטן וקניתי לך חולצות. זה עבד נפלא, למעט במספר מקרים. במקרים שבהם החולצה הייתה גדולה עלייך, טענת שזו הוכחה שאת נראית בעיניי בהמה. כשהיא הייתה קטנה עלייך, התלוננת שאני מדמיין את בת הזוג האידיאלית עבורי רזה יותר, וכשזה היה בול עליך, החלפת אותה, וטענת שזו הוכחה שקלטתי שהשמנת ולא אמרתי אפילו מילה בעניין.

לזכותך אציין שהצלחת לכעוס עליי גם על כך שליום הולדת 73 קניתי לאימא שלי תלת אופן. כשאימא שלי לא הצליחה להרים את האופניים לדירה, היא רכבה אלינו והודיעה שתחנה אותם אצלנו ותגיע כל שבת כדי לצאת לרכיבה. בהמשך אפילו לא זקפת לזכותי את העובדה שמאז היא כמעט ולא מגיעה לבקר.

כשהזמנתי לך לילה מפנק במלון, כולל טיפול ועיסוי, הסברת שעולה מהמתנה ריח של מסע יחצ"ני לקידום הסיכוי לסקס ולריכוך כושר ההתנגדות שלך, תוך חוסר התחשבות שזה יומולדת שלך ולא שלי.

כשחשבתי, כתגובה, לשלוח אותך לבד לנופש, חששתי שתגלי שזו הוכחה לכך שאני לא רוצה להיות איתך ושאני מרחיק אותך, לא עלינו, מהילדים. אז החלטתי לשלוח אותך לנופש עם כל הילדים, ואז, מתוך התחשבות בך ומשיקולים כלכליים, סברתי שכבר עדיף שאני אסע ואת תוכלי להישאר איתם לבד, אבל גם את זה את לא אהבת.

והיה גם שיר היומולדת שהפקתי לך. חיברתי מילים ללחן של "ארצנו הקטנטונת". שרתי "את לי את האחת", הילדים שרו "את לי אם" והורייך שרו "ובת", ואפילו צילמתי בבית אבות את סבא שלך שר "את לי את המעט, המעט שנותר". חשתי שהפעם הלכתי על הצלחה בטוחה, עד שהקרנתי לך את השיר בארוחה חגיגית ביום ההולדת, ואימא שלי קלטה באיחור, שהיא לא שותפה בשיר ושתיכן נעלבתן מזה. ואני שוב הבנתי שאת עצמנו אנו שופטים לפי הכוונה שלנו ואת האחרים לפי מעשיהם. וכעת, עמוס כוונות טובות, אני שוב שובר את הראש מה לעשות.