פרשנות: ארדואן חזק מתמיד; מכת מוות לטורקיה החילונית?

בשעות הראשונות של ניסיון ההפיכה הצבאית בטורקיה בליל שבת, קשה היה לפספס את הדממה המוחלטת של מנהיגי מדינות העולם שצפו באירועים הדרמטיים באנקרה ובאיסטנבול. אף אחד - לא בארצות הברית, לא באירופה, וגם לא ברוב מדינות ערב - לא מיהר לצאת ולגנות את הצבא הטורקי, או להביע תמיכה בממשלת ארדואן. בין החריגים היחידים היו מנהיגי איראן וקטאר, שתי מדינות שיש להן הרבה סיבות להזדהות עם טורקיה האסלאמיסטית של הנשיא רג'פ טייפ ארדואן, שהולכת ומתרחקת בעקביות מכל דבר שדומה לדמוקרטיה.

הסיבה לכך שמנהיגי שאר מדינות העולם נמנעו מלהתייחס לאירועים, היא שבסתר לבם קיוו רבים מהם לראות את ארדואן נופל. הנשיא הטורקי הוא דוגמה מצוינת לדגם של מנהיגות שצומח בעולם בשנים האחרונות - "דמוקטטור" - מנהיג שנבחר על ידי רוב העם בבחירות דמוקרטיות, אבל מיד לאחר מכן מתנהג כמו אחרון הדיקטטורים הרצחניים בעולם השלישי. בטורקיה של ארדואן, למשל, עיתונאים ואנשי אופוזיציה נזרקים לכלא על "העלבת הנשיא". המשטרה יורה למוות במפגינים נגד השלטון, וכלי תקשורת מקומיים מקבלים הוראות להתעלם מכך. השלטון מסית לאלימות נגד הומואים ולסביות, מפיץ עלילות דם אנטישמיות באופן קבוע ומקדם חקיקה שתפגע בזכויות נשים.

בשל סיבות אלו, רוב מנהיגי העולם הדמוקרטי לא מיהרו להזיל דמעה כשהקצינים הטורקים יצאו לתקשורת והודיעו שהשתלטו על המדינה. ההתייחסויות הראשונות מוושינגטון, מבריסל ומבירות אחרות כללו בעיקר ביטויים דו-משמעיים כמו "יציבות", "מוסדות דמוקרטיים" וכדומה. הגינויים להפיכה והצהרות התמיכה בנשיא הטורקי הגיעו רק כעבור שעות, כאשר בבית הלבן ובשאר מוקדי הכוח החשובים הבינו שההפיכה נכשלת, ומיהרו לקחת צד כדי למנוע משבר ביחסים עם אנקרה .

אלא שארדואן, שיוצא מהאירוע הזה חזק יותר מאי-פעם, לא צפוי לשכוח בקרוב את השתיקה הרועמת שהתרחשה בזמן שהמטוס שלו חג בשמי טורקיה בחיפוש אחר נמל תעופה בטוח לנחות בו. כבר אמש, ארדואן הפנה אצבע מאשימה לעבר יריבו הפוליטי, איש הדת פתהוללה גולן, המתגורר בגלות ב ארצות הברית . ההאשמה הזו, שלא נראה שיש לה בסיס כלשהו, צפויה ליצור מתיחות רבה בין טורקיה לבין ארצות הברית, במיוחד אם ארדואן ידרוש את הסגרתו של גולן כדי להעמידו למשפט הראווה שהוא מתכנן למובילי המהפכה.

ארדואן אמנם היה עסוק אתמול בהישרדותו האישית, אבל הוא בוודאי הספיק ללמוד גם על הסכם שיתוף הפעולה החדש בין ארצות הברית ורוסיה בזירה הסורית, הסכם שעלול לפגוע ביעד האסטרטגי שלו להחליף את השלטון בסוריה. האירוע הזה צפוי רק להוסיף עוד דלק למדורה.

המשבר הבינלאומי צפוי רק לבצר עוד יותר את מעמדו של הנשיא הטורקי בזירה הפוליטית הפנימית. הוא חזר לפנות בוקר לאיסטנבול כמנצח הגדול של האירוע. בתקשורת הבינלאומית דובר רבות על כך שמפלגות האופוזיציה החילוניות בטורקיה הביעו הסתייגות מההפיכה הצבאית, ושצעירים חילונים באיסטנבול תקפו את הצבא ברשתות החברתיות. אבל מי שבאמת הצילו את ארדואן אמש היו בראש ובראשונה תומכיו האיסלאמיסטים, שיצאו לרחובות במיליונים כדי להגן על הנשיא שלהם. 

רדואן פנה אליהם דרך הפייסבוק, בהופעה מיוזעת ולחוצה שבישרה על גודל השעה. כדי להגביר את ההתגייסות, המסגדים בכל רחבי טורקיה - מאיסטנבול בצד האירופאי ועד לערים הכורדיות במזרח המדינה - הפעילו את הרמקולים וקראו להמונים לצאת לרחובות. מפלגת השלטון, שהצבא השתלט על המשרדים שלה, גם שלחה לתומכיה מיליוני הודעות טקסט לטלפונים, כדי לוודא שהציבור מבין מה מתרחש במדינה.

כאשר הציבור יצא למחות, כוחות הצבא איבדו את השליטה בהתרחשויות. בניגוד לצבא המצרי בקיץ 2013, שהיה מוכן לבצע טבח המוני באסלאמיסטים כדי להשלים את ההפיכה שלו, החיילים הטורקים התמקדו בניסיון לאבטח את שליטתם בשדות התעופה, בתחנות הטלוויזיה ובאזור הפרלמנט באנקרה. הטקטיקה הזו התבררה כמועדת לכישלון, כאשר ההמונים שטפו את מסלול הנחיתה בשדה התעופה אטאטורק, וסללו את הדרך לנחיתתו הבטוחה של ארדואן.

מה שהיה חסר לקציני הצבא המורדים, יותר מהכול, זה גיבוי ציבורי שיהווה משקל נגד מול ההמונים שיצאו לתמוך בארדואן. במצרים בשנת 2013, הצבא ביצע הפיכה מוצלחת רק אחרי שמיליוני אזרחים יצאו להפגין נגד שלטון האחים המוסלמים. אמש בטורקיה, הקצינים ניסו לבצע הפיכת פתע, וכנראה סמכו על כך שהעם ישלים עם המצב. הם לא לקחו בחשבון את כוחו הציבורי של ארדואן.

דיווחים על ההתקוממות העממית לטובת ארדואן בתקשורת הבינלאומית הזכירו את הדיווחים התמימים באותם כלי תקשורת בתקופת "האביב הערבי". קל מאוד לספר סיפור על "העם שיוצא להגן על הדמוקרטיה". בפועל, בדיוק כפי שההפגנות נגד השלטון הצבאי במצרים הובילו לעליית האחים המוסלמים במדינה, הרי שהפגנת הכוח האסלאמיסטית אמש באיסטנבול צפויה להוביל את ארדואן להחריף עוד יותר את השלטון האלים והדתי שלו.

הניצחון של ארדואן והכוחות הדתיים נראה כמו מכת מוות סופית לטורקיה החילונית של כמאל אטאטורק, מייסד האומה הטורקית המודרנית. ברשתות החברתיות בטורקיה, בקרב הצעירים הליברלים שמתנגדים לשלטונו של ארדואן, כבר החלו לצוץ בשעות האחרונות תיאוריות קונספירציה לפיהן ההפיכה כולה הייתה מבוימת, ומטרתה היא לחזק את ארדואן ולאפשר לו להשלים את המהפכה הדתית והחוקתית שלו. התיאוריה הזו נראית מופרכת ומנותקת מהמציאות, אבל באופן מוזר ופתלתל, היא מוליכה אל מסקנה אחת: ארדואן נראה אמש כמו מוקיון, אבל היום בבוקר הוא קרוב מאי-פעם להיות הסולטן.