"הציבור לא הפנים שהעלמת מס היא עבירה חמורה מאוד"

עו"ד קמיל עטילה, ראש המחלקה הפיסקאלית בפרקליטות המדינה, הוא הדרוזי הראשון שהגיע לראשות מחלקה בפרקליטות שמטפלת בתיקי מס של מיליארדי שקלים

קמיל עטילה / צילום: איל יצהר
קמיל עטילה / צילום: איל יצהר

עורכי-דין רבים, בעיקר בקרב אלה העוסקים בליטיגציה, לא תמיד מצטיינים בלהפסיד; ואם תשאלו אותם על התיקים שהפסידו בקריירה שלהם, סביר שיגידו כי בית-המשפט התערב בנושאים לא לו, או שהשופט לא הבין את המאטריה, שנעשה עוול בחסות החוק - ועוד ועוד תלונות ונבואות זעם על מערכת משפט, שמחרבת את החירות הבסיסית וחותרת תחת שיקול-הדעת המינהלי או העסקי (הכול לפי העניין).

מטבע הדברים, חלק מהטענות הללו מוצדקות, וחלקן לא, אך התופעה הזו של שכנוע עצמי עמוק בצדקת הטיעונים בתיק, עד כדי אובדן אמון במערכת, היא דבר שכמעט כל מייצג יספר לכם עליו. גם העובדים בפרקליטות המדינה. מנגד, מעו"ד קמיל עטילה, ראש המחלקה הפיסקאלית בפרקליטות המדינה, פשוט אי-אפשר לחלץ אמירה ברוח זו. וזה לא שלא ניסינו. השתדלנו. לחצנו. כשלנו.

עטילה מצטט בפנינו את דברי נשיא בית-המשפט העליון לשעבר, פרופ' אהרן ברק, ואומר, "ברק אמר פעם, נדמה לי שזה היה סביב פרישתו, משהו כמו, 'תמיד אמרו עלי שאני אקטיביסט, אבל אני עוד לא ראיתי מישהו שזכה אצלי, ואמר שאני אקטיביסט', אז אני (עטילה) לוקח את האמירה הזאת, ומשתדל לקבל את מקומו של בית-המשפט".

עו"ד עטילה, בן 43, מונה בתחילת השנה לראש המחלקה הפיסקאלית בפרקליטות, לאחר 15 שנות עבודה בשירותה, ולאחר קרב פנימי על המינוי, שכלל עתירה שהגיש לבית-הדין לעבודה בנוגע להליך בחירת ראש המחלקה.

מדובר בתפקיד משפיע של ראש יחידת המטה של הפרקליטות לתחום המסים, הן בהיבט הפלילי והן באזרחי. היחידה מטפלת בהליכים אזרחיים כמו ערעורי שומה בהיקף של מיליארדי שקלים, המנהלים בבית המשפט העליון, כמו גם בתיקים פליליים גדולים הנוגעים לתחום המסים. ראש היחידה עומד בראש הפורומים המתווים את מדיניות הפרקליטות בתחום המיסוי, והוא לעתים מעורב גם בתיקי הפרקליטויות האזרחיות והפליליות, כמו גם בתיקי רשות המסים, ובייעוץ על השלכות הרוחב של תיקים מתנהלים.

בימים אלה עסוק עטילה בלא מעט תיקי ענק במונחים כלכליים, כמו תיק פשיטת-הרגל של איש-העסקים אליעזר פישמן; וערעור השומה שהגיש המיליארדר החרדי מאיר זיילר, שפרקליטות המדינה לא הסכימה להכיר בתושבתו בארצות-הברית לצורך פטור ממס לפי חוק עידוד השקעות הון, וזכתה בתיק. תיק אחר שבו זכו עטילה ופרקליטי מחלקתו להצלחה לאחרונה, עירב את משפחות ההון ארקין ומוזס, שביקשו לקזז הפסדים שנוצרו כתוצאה מירידת ערך מטבע-חוץ, נגד רווח ההון שנוצר להם מעליית ערכם של ניירות-הערך שהחזיקו במטבע-חוץ.

הצלחתו של עטילה בתיק הכניסה למדינה עוד עשרות-מיליוני שקלים, אך כמו בתיקים רבים, זוהי רק ההשלכה הישירה של הזכייה, שהיא הדבר השולי. בתיקים מסוג זה, כל תקדים שייווצר עשוי להשליך באופן רוחבי על חבותם במס של עוד רבים אחרים, ולרוב, זוהי השלכת הרוחב שלה השפעה ממשית על קופת המדינה. קרי, מיליארדי שקלים במקרים מסוימים, וזה עיקר עניינה של המדינה.

"אסור שירגישו שהעלמת מס היא דבר לגיטימי"

תיק מפורסם שבו הפסיד עטילה בעבר הוא "תיק ורד פרי". עטילה והקולגות שלו לא הצליחו לשכנע את שופטי ביהמ"ש העליון להפוך את החלטת ביהמ"ש המחוזי בתיק, והתוצאה הייתה, שבית-המשפט העליון הוציא תחת ידו הלכה המחייבת את המדינה להכיר בהוצאות על גן-ילדים ומטפלתכ"הוצאה מוכרת" לצורך ייצור הכנסה, עבור הורים חד-הוריים. זאת, חרף העלות הניכרת לקופת המדינה.

לאור ההשלכה הכלכלית הגבוהה של ההחלטה, שינתה המדינה לאחר פסק-הדין את החוק, כדי להתגבר על תוצאות הפסיקה, ובית-המשפט קיבל את הכרעת המחוקק.

עטילה, בן למשפחה ברוכת ילדים, בנם של שוטר ועקרת-בית מבית ג'אן, שבגליל העליון, פילס את דרכו לתפקיד בעבודה קשה. הוא כנראה המשפטן הבכיר ביותר בשירות המדינה מקרב בני העדה הדרוזית, והראשון מבניה שהגיע לתפקיד של ראש מחלקה בפרקליטות.

בראיון הראשון שהוא נותן לכלי תקשורת כלשהו בקריירה שלו, הוא מספר איך נדרש להצטיין יותר מסביבתו, על רקע היותו בן לעדה הדרוזית. על אף שדרכו לא הייתה קלה עד כה, עטילה שמח על הבחירה בשירות הציבורי, ואם לשפוט לפי מה שהוא מעז להודות בחצי-פה בנוגע לחלומותיו בעתיד, אין לראשי משרדי עורכי-הדין הגדולים בתל-אביב סיבה לנסות ולאתר את מספר הטלפון שלו.

- אתה מדבר על בתי-המשפט כמו פרקליט שמעולם לא הפסיד בהליך.

עטילה: "ברור שהפסדתי לא פעם, אבל לפעמים השופטים מאירים זווית אחרת שאתה אולי לא חשבת עליה, או שהם בוחרים לתת משקל שונה מזה שאתה חשבת שיש לתת לשיקולים. לבית-המשפט יש מדיניות משלו, הוא גם רוצה לחנך, וזה בסדר גמור. אני צריך לקבל את זה. עורכי-דין מהמגזר הפרטי הרבה פעמים מזדהים עם לקוח, ונאלצים לראות הכול דרך העיניים שלו. לי כעובד מדינה, כפרקליט, יש יתרון בעניין הזה. זאת פריבילגיה. מובן שאני רוצה לנצח כמו עורכי-הדין הפרטיים, אבל אני מחויב גם לאינטרס הציבורי, כלומר לשאיפה להגיע ל'תוצאת אמת'".

בשנים האחרונות העסיק ומעסיק נושא המיסוי את הציבוריות הישראלית, בעיקר סביב חשיפות על הקלות המס שלהן זכו חברות גדולות על בסיס חוק עידוד השקעות הון, או שומות מס ענקיות כמו זו שהוצאה לעיזבון סמי עופר, שנגמרו בגבייה המשולה ללא-כלום. עם זאת, נדמה שהנורמה בחברה (עשירים ועניים כאחד), היא עדיין שהתחמקות מתשלום מס, אין בה פסול מוסרי.

- מדוע, לדעתך, ישראלי ממוצע לא יתבייש לספר על הברחת מכשיר טלפון תוך התחמקות ממס, אבל לא ידבר ברבים על עבירה כמו שוחד, אם ביצע כזו?

עטילה: "התופעה מוכרת. לצערי, הציבור באמת לא מפנים שעבירת מס היא עבירה חמורה ביותר. זה לא רק פוגע בקופה הציבורית. זו גניבה. אדם שמעלים מס, אפילו בסכומים נמוכים, למעשה מושיט יד לכיסו של הציבור כולו, גונב מהקופה הציבורית. אין הבדל מוסרי, ואסור שיהיה הבדל מוסרי, בין שוחד לבין העלמת מסים, הציבור צריך להפנים את זה.

"כמו שבנוגע לגניבה, דין פרוטה כדין מאה, ככה גם בהעלמות מס. אסור שאנשים ירגישו שזה דבר לגיטימי. המסר חייב לחלחל, זה פוגע באמנה החברתית שלנו, בשוויון ההזדמנויות ובשלטון החוק. אפשר לדבר גם על ההשלכות הסביבתיות של זה - על יוקר המחיה, על העלאת נטל המס. תקציב המדינה יכול היה להיות גבוה בעשרות מיליארדי שקלים, אם לא ההון השחור, ונטל המסים יכול היה להיות הרבה יותר קל".

"אין יריבות בינינו ובין פרקליטי המיסוי והכלכלה"

- אז מה צריך לקרות כדי שהמסר יחלחל?

"אנחנו עובדים קשה מאוד כדי שהמסר יעבור דרך מאמצי האכיפה. אנחנו משלבים זרועות יחד עם רשויות האכיפה השונות, כדי להעביר את המסר שמעלים המס יבוא על עונשו. בתי-המשפט העלו מאוד בשנים האחרונות את מתחם הענישה בעבירות המס. אז על-ידי הגברת האכיפה והענישה, אנחנו פועלים להעברת המסר. אבל יש גם עניין של חינוך, זו שאלה שהציבור צריך לשאול את עצמו - מה בעצם ההבדל בין עבירת מס לבין גניבה?"

עטילה מתגאה על היותו מסד נתונים מהלך, איש של מספרים. הוא מספר שכישוריו החשבונאיים הם הצד החזק שלו, ושהוא העדיף וגם נותב על-ידי מנהליו לאורך השנים, לעסוק בתיקים שכללו שאלות חשבונאיות ופיסקאליות סבוכות. במהלך השיחה, הוא אכן שולף מספרים מזיכרונו. לדוגמה, כנשאל על היקף הסכסוכים שמנהלת המדינה בנושאי מס בבתי-המשפט, שלף: "סך-הכול המספר עומד על 25 מיליארד שקלים", ומיד הוא פורט את המספר לפרוטות - למחוזות השונים.

"המספר המשמעותי ביותר הוא 17 מיליארד שקל - זהו היקף התיקים שמנהלת פרקליטות תל-אביב (מיסוי וכלכלה). אם לשים את זה במלאי תיקים. פרקליטות מחוז תל-אביב מנהלת 1,514 (כך שלף מהזיכרון), מתוך כ-2,300 תיקי המיסוי שהמדינה היא צד להן". המספר הזה מסביר למה מחוז תל-אביב הוא "ספינת הדגל של המחוזות", כלשונו של עטילה, ויש בו גם כדי לספר משהו על מקור הדיבור על "מדינת תל-אביב" ו"מדינת ישראל", לפחות במונחי כלכלה.

יחידות המיסוי והכלכלה במחוזות הפרקליטות הן עצמאיות, אך עטילה עומד מתוקף תפקידו בראש פורום המסים האזרחי - שבו דנים הוא ופרקליטי המחוזות (מיסוי וכלכלה), בשאלות מדיניות. לדוגמה, מתחמי הענישה הראויים בתיקים הפליליים בתחום המסים. "אין יריבות", אומר עטילה כשנשאל על יחסיו עם פרקליטי המיסוי והכלכלה.

כשאחד התיקים מגיע לבית-המשפט העליון, הוא מיוצג בידי פרקליטי המחלקה הפיסקאלית (בראשות עטילה), וישנם גם תיקים שבעקבות החלטה ספציפית, מטופלים על-ידי המחלקה.

על אף ההגדרה כיחידת-מטה, תחת אחריות המחלקה הפיסקאלית בפרקליטות, מנוהלים תיקים בהיקף של "רק" 4 מיליארד שקל, מתוך המלאי הכולל של 25 מיליארד שקל. אך המספר מטעה, שכן התיקים הללו באופן טיפוסי הם כאלה שלהכרעה בהם עשויה להיות השלכת רוחב על גביית המסים העתידית. המחלקה של עטילה מונה רק שבעה פרקליטים, שלושה מתמחים, ומזכירה. ועיסוקם, בנוסף לניהול התיקים שהגיעו לבית-המשפט העליון, בייעוץ ובמדיניות.

פרקליט בודד מול 10 עורכי-דין, שני רואי-חשבון וכלכלן

עטילה מספר על האתגר שבהתמודדות בתיקי המיסוי הגדולים, בהתמודדות מול סוללות הולכות וגדלות של עורכי-הדין מהמגזר הפרטי. "מאז שנכנסתי לתפקיד, המשרדים הגדולים בישראל פתחו כולם מחלקות מיסוי שגדלו וגדלו. זה לא סוד שזמן ההכנה שמשקיעה הפרקליטות נופל באופן משמעותי מהמגזר הפרטי, וזה נעשה יותר מובהק עם הזמן. לפעמים אתה מוצא את עצמך פרקליט בודד מול 10 עורכי-דין פרטיים, ועוד שני רואי-חשבון וכלכלן".

- יכול להיות שאם היו לך עוד חמישה תקנים במחלקה, מצבה של המדינה בתיקים שהיא מנהלת היה משתפר במאות מיליוני שקלים, ואף יותר?

"זה יכול להיות. אין שאלה שלמשרדים הפרטיים יש את היכולת, לדוגמה, להעמיק במחקר משפטי על 'דין משווה', דבר שלנו אין את הפנאי אליו. אבל אנחנו יודעים להתמודד בכלים שיש לנו, לשמר את הידע בקרב הפרקליטים, ולטייב את העבודה שלנו. בכל מקרה, אנחנו כמעט לעולם לא מהווים את צוואר-הבקבוק, ולא מעכבים את הדיון בתיק כי לא עמדנו בזמנים שקצב בית-המשפט. יש תהליכים שישפיעו עלינו ויגבירו את קצב העבודה שלנו בשנים הקרובות, כמו לדוגמה קבוצה של 180 מפקחים חדשים ברשות המסים שייכנסו לעבודה בקרוב. אנחנו נערכים לזה מבחינת כוח-האדם".

דוגמה לאחד מהתיקים שבהם המדינה מתמודדת מול כמות מרשימה של עורכי-דין בכירים מהמגזר הפרטי, היא תיק בקשת פשיטת-הרגל שהגישה רשות המסים לאחרונה נגד איש-העסקים אליעזר פישמן, בעקבות חוב שלו לרשות המסים בסך כ-200 מיליון שקל. עטילה, שניהל את הליך השומה נגד פישמן בגלגולו בבית-המשפט העליון, אמנם לא מייצג את רשות המסים בבית-המשפט, אך הוא חבר בפורום המקבל את ההחלטות בתיק.

על אף הקדימות שיש לחובות מסים בחוק על פני חובות בלתי- מובטחים, סביר שהמדינה לא תראה הרבה מהסכום הזה של 200 מיליון השקל במסגרת ההליך. זאת, משום שלפישמן ולחברותיו הפרטיות חוב של בין 4 ל-5 מיליארד שקל לבנקים ולנושים האחרים, כשמרבית הנכסים בני המימוש כבר שועבדו להבטחת חובות לבנקים הגדולים - הפועלים ולאומי - כ-3.5 מיליארד שקל מהחובות.

עטילה היה מעורב בהחלטת רשות המסים להתנגד לבקשת בנק הפועלים, למנות את עורכי-דינו של הבנק, פנחס-פיני רובין וירון אלכאווי, לכונסי נכסיו של פישמן, וכן מעורב בהחלטה להתנגד להצעתו של פישמן, להעביר את התיק לגישור, הרחק מעיני הציבור ובית-המשפט. זאת, כשברקע טענות שנשמעו על התנהלות רשלנית ונרפית של הבנקים, לרבות הפועלים, כלפי פישמן. רשות המסים טענה, כי מינוים של עו"ד רובין ואלכאווי, לכונסי הנכסים, "עשויה להיות לו מראית-עין של ניגוד-עניינים".

עטילה מתייחס לעמדת הרשות: "כשהמדינה היא נושה בהליך חדלות-פירעון, היא איננה נושה ככל הנושים. זה משהו שאני מחדד אותו שוב ושוב. המדינה כנושה ציבורי מביאה בחשבון שיקולים שמעבר לכסף. כסף שמגיע לרשות זה דבר חשוב מאוד, אבל יש לי גם אמות-מידה ציבוריות שאנחנו רוצים להנהיג, גם בגביית המס. אני סברתי, שאי אפשר לוותר במקרה הזה על נושאים כמו שקיפות, קולקטיביות (בהליכי חדלות-פירעון - ג' מ', א' ל"ו) ועוד.

"אז אחת ההשלכות של המדיניות היא ההתנגדות למינוי מגשר, הרחק מעינו של בית-משפט. העדפנו הליך שוויוני, שמאפשר לכל הנושים, גם הקטנים, לבוא ולהתבטא, גם אם אני יודע שאולי בסופו של דבר ייתכן שאותו הליך, לא יניב הרבה כסף לרשות המסים. אין בתיק הזה לא 'הנחת סלב' וגם לא 'החמרת סלב'".

גיבוי מלא מפרקליט המדינה ועבודה בשיתוף-פעולה מלא

בשנים האחרונות משרד המשפטים שם דגש גדול על יישום תוכנית העסקה שוויונית, ומהבחינה הזאת, עטילה לא מתלונן על קשיים. "אם היית שואל אותי לפני 20 שנה, יכול להיות שאז היו יותר קשיים, הפערים (בין יהודים ללא-יהודים - ג' מ') היו יותר משמעותיים. יש מעט קשיי שפה בהתחלה, זה טבעי. אבל היום נוצר עירוב כזה, כולם מכירים את כולם, יש גם איזה קירוב אולי בתרבויות", הוא מספר.

אשתו של עטילה, ערין, עובדת אף היא במשרד המשפטים, כפרקליטה במחלקת הבג"צים. השניים הכירו במסדרונות בניין משרד המשפטים, ברחוב צאלח א-דין בירושלים. לדבריו, "אין פה איזה סיפור מעניין סביב ההיכרות. נפגשנו במסדרונות המשרד, היה לנו הרבה מהמשותף, שנינו דרוזים, משפטנים, תושבי ירושלים. הכרנו, התחתנו, אנחנו חיים היום יחד בירושלים, ומצפים לבן הבכור שלנו, שאמור להיוולד בעוד חודש", הוא מספר בחיוך.

- איך החוויה לשכור דירה בירושלים כלא-יהודי? נתקלים בכל מיני תופעות לא נעימות?

עטילה, שניכר על פניו כי אינו מרוצה מהשאלה אומר לאחר הפסקה קצרה, "יש קושי, אני לא מתכחש לזה. כל מי שעבר את זה יודע לספר. לי, לדוגמה, היה בעל דירה שקבע להיפגש איתי בדירה, וכדי להתחמק הוא פשוט לא הגיע למפגש שקבענו. אבל עזבו. זאת היסטוריה", הוא מבקש שנזנח את הנושא.

תפקיד אחר תפקיד התקדם עטילה בשורות המחלקה הקטנה: פרקליט, עוזר לראש המחלקה, סגן, סגן בכיר. ב-2015 נפתח המכרז לתפקיד ראש המחלקה, ועטילה הגיש את מועמדותו. אז החלו הדברים להסתבך.

במאי 2015 התכנסה ועדת המכרז הראשונה, בראשות השופט דן ארבל. בוועדה היו חברים גם פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן; היועצת-המשפטית של מינהל הכנסות המדינה, עו"ד טלי דולן; ונציג ארגון הפרקליטים, עו"ד מאור אבן-חן. בפני הוועדה הופיעו מספר מועמדים לתפקיד. עטילה זכה לתמיכה של חלק מהחברים. לפי דיווחים, בין הקולות שהתנגדו למינויו היה פרקליט המדינה ניצן.

הוועדה התפזרה מעט לאחר קיום הראיונות לתפקיד, משום שהשופט ארבל נאלץ לעזוב את הדיונים ולשהות לצד אמו החולה. סיבה נוספת היו טענות שעלו נגד חברותה בוועדה של עו"ד טלי דולן, שבעלה עו"ד יוסי דולן, הוא עורך-דין בתחום המס. נציבות שירות המדינה הודיעה על כינוס ועדת מכרז בהרכב חדש.

בעקבות החלטת הנציבות הגיש עטילה עתירה לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב נגד ההחלטה על פיזור הוועדה, בטענה כי "קיים חשש ממשי כי טמונים בהחלטה (לפזר את הוועדה - ג' מ', א' ל"ו) שיקולים זרים. הרמז היה ברור וידוע בפרקליטות - ניצן קידם כביכול מועמד אחר, ולשם הצלחת המועמד פוזרה הוועדה. המדינה הכחישה את הדברים, ובסופו של דבר עתירתו של עטילה נדחתה. את הערעור שהגיש בהמשך, מחק בעיקרו, בתמורה להסכמה למחיקת כמה אמירות מתוך החלטת בית-הדין האזורי. הוועדה החדשה כונסה בהמשך, ולבסוף החליטה (עם או ללא קשר להליך) על מינויו של עטילה לתפקיד מנהל המחלקה.

- צריך הרבה אומץ כדי לצאת ככה נגד המערכת.

עטילה: "לא הייתי קורא לזה 'לצאת נגד המערכת'. לא הרמתי יד על המערכת. אני לא שם. כל אחד, זכותו לבדוק את הדברים".

- ואיך יחסי העבודה עם פרקליט המדינה היום, אין דם רע?

"חס ושלום. אני עם המבט קדימה. היום אני זוכה לגיבוי מלא מפרקליט המדינה ועובד איתו בשיתוף-פעולה מלא. שי הוא משפטן מעולה. אני מאוד מעריך אותו ואני חש שהוא גם מעריך אותי מאוד מקצועית".

- אתה מקפיד על ממלכתיות, על מסר של אמון במערכת, אבל כשהמערכת ביקשה לקבל החלטה בעניינך, הטלת ספק בתפקודה.

"האמנתי תמיד שאני מתאים מאוד, ראוי לתפקיד. צריך להגיד שהיו עוד מועמדים טובים לתפקיד, אבל האמנתי שאני זה שצריך להיבחר. ובסופו של דבר נבחרתי. 'המערכת' זה כולל גם את גלגלי הצדק שמסביב. ובמקרה הזה, המערכת הגיעה לתוצאה הנכונה, לדעתי".

- יש לך עוד חלומות? על תפקידים עתידיים?

"כשנכנסתי לפרקליטות לפני 15 שנה, לא ידעתי שאני רוצה להיות ראש המחלקה. ידעתי שאני שאפתן, אבל את המטרות סימנתי 'תוך כדי תנועה'. לא סימנתי מטרות מראש, כמו שאנשים חולמים מהיום הראשון להיות פרקליט המדינה, או שופט בית-המשפט העליון".

- אז היום יש חלומות כאלה?

"היום אני כבר מעז להודות שיש לי חלומות כאלה".

- לא מדגדג לך לעבור למגזר הפרטי, יש שם כסף גדול.

"קיבלתי בעבר הצעות כאלה, וסירבתי להן. מאז שאני חושב על מסלול הקריירה שלי, אני חושב במונחים של המגזר הציבורי, זה סוג של 'ג'וק' שיש לי".

"כשאתה בא ממקום כמו בית ג'אן, אתה צריך להרשים פי שני מיליון יותר"

קמיל עטילה הוא השביעי מבין 12 ילדי המשפחה, ובהם תשעה אחים ושלוש אחיות. אביו ז"ל היה שוטר, ואמו טיפלה במשק הבית, וגידלה אותו ואת 11 אחיו ואחיותיו. "גדלתי בחיקה של משפחה מאוד חמה, קיבלנו בבית ערכים של אהבת הארץ, אבל גם את השאיפה להצטיין. תחשבו על ילד שצריך להיאבק על מקומו, במובן החיובי, בין 12 הילדים בבית".

ואכן התחרות מבית שעליה מספר קמיל עטילה, הניבה לא מעט מוטיבציה אצל "העטילאים". אח אחד של עטילה משרת כקצין בכיר בצה"ל, אל"מ פארס עטילה, מפקד מינהלת התיאום והקישור לעזה. אח נוסף משמש כדובר של משרד ממשלתי, דובר משרד החינוך כמאל עטילה; אח שלישי הוא העיתונאי יאסר עטילה, יוצא רשות השידור, שמונה לאחרונה לראש חטיבת הדיגיטל בערבית בתאגיד השידור הישראלי החדש; וזוהי רשימה חלקית.

לאחר שסיים את התיכון, התגייס עטילה לגדוד "חרב" הדרוזי (שמאז התפרק), ובהמשך שימש גם כקצין בקבע. ב-1995 סיים את שירותו הצבאי, ופנה ללימודי משפטים וחשבונאות באוניברסיטה העברית. את שני התארים, הוא מקפיד לציין, סיים בהצטיינות. עם סיום הלימודים פנה להתמחות ברשות המסים. לאחר בחינות הלשכה החל לעבוד בפרקליטות המדינה במחלקה הפיסקאלית, שבה עבד ב-15 השנים האחרונות, עד למינויו לתפקיד מנהל המחלקה.

דרכו של עטילה אל תפקידו הנוכחי לא הייתה סוגה בשושנים, אך הוא לא שש לדבר על הקשיים. הוא מקמץ במילים על ההליך שניהל בבית-הדין לעבודה בשנה שעברה, בטענות שמשתמע מהן שהמכרז לתפקיד היה תפור עבור אחר, מועמד שהיה כביכול מועדף על פרקליט המדינה שי ניצן; עטילה גם לא שש לדבר על קשייו להשתלב בחברה הישראלית, כמי שגדל בבית ג'אן ועשה את הדרך הקצרה-הארוכה, לשכונת רחביה, שבה הוא מתגורר כיום עם רעייתו.

"אני לא רוצה שהראיון יעסוק בסיפור הזה של בן מיעוטים בחברה היהודית. זה לא העניין", חוזר ואומר עטילה מספר פעמים במהלך הראיון. עם זאת, נדמה שגם המעט שהסכים עטילה לחלוק, מספר על תלאות הדרך היתרות שעבר, חוויות שכדאי למיינסטרים הישראלי להיות יותר מודע לקיומן. עטילה: "כשאתה בא ממקום כמו בית ג'אן, אתה צריך לעבוד פי מיליון יותר קשה, להרשים פי שני מיליון יותר, עד שאתה כובש את מקומך - זה נכון", ומוסיף: "כרטיס הכניסה שלך בסוף זה ההצטיינות שלך. הגעתי לתפקיד בזכות כישורים.

"נקודת ההתחלה היא בהחלט לא אותה נקודת התחלה כמו אדם שבא ממקום אחר. לדוגמה, מבחינת תשתית החינוך - היא מכינה אותך הרבה פחות, לפחות נכון ללפני 20 שנה, כשאני הלכתי לבית-הספר. לא קיבלת את הכלים כמו כולם - לא מבחינת ידע, רמת החינוך ואפילו היכרות עם טכנולוגיה. היום המצב יותר טוב, בבית ג'אן, ספציפית, החינוך היום הוא טוב".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988